ב וַיֹּאמְרוּ נַעֲרֵי-הַמֶּלֶךְ, מְשָׁרְתָיו: יְבַקְשׁוּ לַמֶּלֶךְ נְעָרוֹת בְּתוּלוֹת, טוֹבוֹת מַרְאֶה.
ג וְיַפְקֵד הַמֶּלֶךְ פְּקִידִים, בְּכָל-מְדִינוֹת מַלְכוּתוֹ, וְיִקְבְּצוּ אֶת-כָּל-נַעֲרָה-בְתוּלָה טוֹבַת מַרְאֶה אֶל-שׁוּשַׁן הַבִּירָה אֶל-בֵּית הַנָּשִׁים, אֶל-יַד הֵגֶא סְרִיס הַמֶּלֶךְ שֹׁמֵר הַנָּשִׁים; וְנָתוֹן, תַּמְרֻקֵיהֶן.
ד וְהַנַּעֲרָה, אֲשֶׁר תִּיטַב בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ--תִּמְלֹךְ, תַּחַת וַשְׁתִּי; וַיִּיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ, וַיַּעַשׂ כֵּן. {ס}
פס' א'-ד'
לאחר המקרה אחשוורוש נרגע אולם הוא זוכר את מה שושתי עשתה ואת העונש שנגזר עליה והמשימה למצוא מלכה חדשה יוצאת לפועל. המשרתים של אחשוורוש יוצאים לאסוף עבורו נערות בתולות ויפות. הם יוצאים לכל המדינות במלכות שלו, זאת אומרת, 127 מדינות ואוספים משם את כל הנערות הבתולות היפות ומביאים אותם לשושן הבירה. הנערה שתמצא חן בעיני המלך היא תהיה המלכה במקום ושתי.
יש כאן משהו מאוד מאוד בעייתי, מעבר למה שנעשה כלפי ושתי זה כבר משהו שנעשה כלפי העם שלו, הוא בעצם לוקח לעצמו את כל הנערות הבתולות היפות ומה יעשו שאר הגברים בממלכה? עם מי הם יתחתנו? הם נשארים כביכול עם סוג ב', עם הנערות הפחות יפות, הפחות טובות. זה משהו שיכול להתחיל מרמור אצל העם, זה לא פייר, למה המלך לוקח לעצמו ולא משאיר לנו כלום?
בנוסף אין כאן שום התייחסות לרצון הנערות, האם הן רוצות להיות עם המלך, הרי זה שלוקחים אותן מהמדינה שלהן ומעבירים אותן לשושן הבירה אומר שהן עוזבות את המשפחה שלהן והן כנראה לא יראו אותם יותר.
זאת אומרת שבהחלטה של אחשוורוש על העונש של ושתי יש פגיעה מאוד גדולה בעם שלו, הוא פוגע גם בגברים, כי הוא לוקח להם את הנשים שהם יכולים להתחתן איתן וגם בנשים שהוא מתייחס אליהן כאל חפץ, אין להן רגשות ורצונות, לא שואלים אותן אם הן רוצות ללכת לשושן הבירה אלא לוקחים אותן לשם.
כאן רואים עוד תכונת אופי של המלך, הוא אנוכי, אגואיסט, חושב רק על עצמו ולא רואה מעבר.
ה אִישׁ יְהוּדִי, הָיָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה; וּשְׁמוֹ מָרְדֳּכַי, בֶּן יָאִיר בֶּן-שִׁמְעִי בֶּן-קִישׁ--אִישׁ יְמִינִי.
ו אֲשֶׁר הָגְלָה, מִירוּשָׁלַיִם, עִם-הַגֹּלָה אֲשֶׁר הָגְלְתָה, עִם יְכָנְיָה מֶלֶךְ-יְהוּדָה--אֲשֶׁר הֶגְלָה, נְבוּכַדְנֶצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל.
ז וַיְהִי אֹמֵן אֶת-הֲדַסָּה, הִיא אֶסְתֵּר בַּת-דֹּדוֹ--כִּי אֵין לָהּ, אָב וָאֵם; וְהַנַּעֲרָה יְפַת-תֹּאַר, וְטוֹבַת מַרְאֶה, וּבְמוֹת אָבִיהָ וְאִמָּהּ, לְקָחָהּ מָרְדֳּכַי לוֹ לְבַת.
ח וַיְהִי, בְּהִשָּׁמַע דְּבַר-הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ, וּבְהִקָּבֵץ נְעָרוֹת רַבּוֹת אֶל-שׁוּשַׁן הַבִּירָה, אֶל-יַד הֵגָי; וַתִּלָּקַח אֶסְתֵּר אֶל-בֵּית הַמֶּלֶךְ, אֶל-יַד הֵגַי שֹׁמֵר הַנָּשִׁים.
ט וַתִּיטַב הַנַּעֲרָה בְעֵינָיו, וַתִּשָּׂא חֶסֶד לְפָנָיו, וַיְבַהֵל אֶת-תַּמְרוּקֶיהָ וְאֶת-מָנוֹתֶהָ לָתֵת לָהּ, וְאֵת שֶׁבַע הַנְּעָרוֹת הָרְאֻיוֹת לָתֶת-לָהּ מִבֵּית הַמֶּלֶךְ; וַיְשַׁנֶּהָ וְאֶת-נַעֲרוֹתֶיהָ לְטוֹב, בֵּית הַנָּשִׁים.
י לֹא-הִגִּידָה אֶסְתֵּר, אֶת-עַמָּהּ וְאֶת-מוֹלַדְתָּהּ: כִּי מָרְדֳּכַי צִוָּה עָלֶיהָ, אֲשֶׁר לֹא-תַגִּיד.
יא וּבְכָל-יוֹם וָיוֹם--מָרְדֳּכַי מִתְהַלֵּךְ, לִפְנֵי חֲצַר בֵּית-הַנָּשִׁים: לָדַעַת אֶת-שְׁלוֹם אֶסְתֵּר, וּמַה-יֵּעָשֶׂה בָּהּ.
יב וּבְהַגִּיעַ תֹּר נַעֲרָה וְנַעֲרָה לָבוֹא אֶל-הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, מִקֵּץ הֱיוֹת לָהּ כְּדָת הַנָּשִׁים שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ--כִּי כֵּן יִמְלְאוּ, יְמֵי מְרוּקֵיהֶן: שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים, בְּשֶׁמֶן הַמֹּר, וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בַּבְּשָׂמִים, וּבְתַמְרוּקֵי הַנָּשִׁים.
יג וּבָזֶה, הַנַּעֲרָה בָּאָה אֶל-הַמֶּלֶךְ--אֵת כָּל-אֲשֶׁר תֹּאמַר יִנָּתֵן לָהּ, לָבוֹא עִמָּהּ, מִבֵּית הַנָּשִׁים, עַד-בֵּית הַמֶּלֶךְ.
יד בָּעֶרֶב הִיא בָאָה, וּבַבֹּקֶר הִיא שָׁבָה אֶל-בֵּית הַנָּשִׁים שֵׁנִי, אֶל-יַד שַׁעַשְׁגַז סְרִיס הַמֶּלֶךְ, שֹׁמֵר הַפִּילַגְשִׁים: לֹא-תָבוֹא עוֹד אֶל-הַמֶּלֶךְ, כִּי אִם-חָפֵץ בָּהּ הַמֶּלֶךְ וְנִקְרְאָה בְשֵׁם.
טו וּבְהַגִּיעַ תֹּר-אֶסְתֵּר בַּת-אֲבִיחַיִל דֹּד מָרְדֳּכַי אֲשֶׁר לָקַח-לוֹ לְבַת לָבוֹא אֶל-הַמֶּלֶךְ, לֹא בִקְשָׁה דָּבָר--כִּי אִם אֶת-אֲשֶׁר יֹאמַר הֵגַי סְרִיס-הַמֶּלֶךְ, שֹׁמֵר הַנָּשִׁים; וַתְּהִי אֶסְתֵּר נֹשֵׂאת חֵן, בְּעֵינֵי כָּל-רֹאֶיהָ.
טז וַתִּלָּקַח אֶסְתֵּר אֶל-הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, אֶל-בֵּית מַלְכוּתוֹ, בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי, הוּא-חֹדֶשׁ טֵבֵת--בִּשְׁנַת-שֶׁבַע, לְמַלְכוּתוֹ.
יז וַיֶּאֱהַב הַמֶּלֶךְ אֶת-אֶסְתֵּר מִכָּל-הַנָּשִׁים, וַתִּשָּׂא-חֵן וָחֶסֶד לְפָנָיו מִכָּל-הַבְּתוּלוֹת; וַיָּשֶׂם כֶּתֶר-מַלְכוּת בְּרֹאשָׁהּ, וַיַּמְלִיכֶהָ תַּחַת וַשְׁתִּי.
יח וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ מִשְׁתֶּה גָדוֹל, לְכָל-שָׂרָיו וַעֲבָדָיו--אֵת, מִשְׁתֵּה אֶסְתֵּר; וַהֲנָחָה לַמְּדִינוֹת עָשָׂה, וַיִּתֵּן מַשְׂאֵת כְּיַד הַמֶּלֶךְ.
יט וּבְהִקָּבֵץ בְּתוּלוֹת, שֵׁנִית; וּמָרְדֳּכַי, יֹשֵׁב בְּשַׁעַר-הַמֶּלֶךְ.
כ אֵין אֶסְתֵּר, מַגֶּדֶת מוֹלַדְתָּהּ וְאֶת-עַמָּהּ, כַּאֲשֶׁר צִוָּה עָלֶיהָ, מָרְדֳּכָי; וְאֶת-מַאֲמַר מָרְדֳּכַי אֶסְתֵּר עֹשָׂה, כַּאֲשֶׁר הָיְתָה בְאָמְנָה אִתּוֹ.
ה אִישׁ יְהוּדִי, הָיָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה; וּשְׁמוֹ מָרְדֳּכַי, בֶּן יָאִיר בֶּן-שִׁמְעִי בֶּן-קִישׁ--אִישׁ יְמִינִי.
ו אֲשֶׁר הָגְלָה, מִירוּשָׁלַיִם, עִם-הַגֹּלָה אֲשֶׁר הָגְלְתָה, עִם יְכָנְיָה מֶלֶךְ-יְהוּדָה--אֲשֶׁר הֶגְלָה, נְבוּכַדְנֶצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל.
ז וַיְהִי אֹמֵן אֶת-הֲדַסָּה, הִיא אֶסְתֵּר בַּת-דֹּדוֹ--כִּי אֵין לָהּ, אָב וָאֵם; וְהַנַּעֲרָה יְפַת-תֹּאַר, וְטוֹבַת מַרְאֶה, וּבְמוֹת אָבִיהָ וְאִמָּהּ, לְקָחָהּ מָרְדֳּכַי לוֹ לְבַת.
ח וַיְהִי, בְּהִשָּׁמַע דְּבַר-הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ, וּבְהִקָּבֵץ נְעָרוֹת רַבּוֹת אֶל-שׁוּשַׁן הַבִּירָה, אֶל-יַד הֵגָי; וַתִּלָּקַח אֶסְתֵּר אֶל-בֵּית הַמֶּלֶךְ, אֶל-יַד הֵגַי שֹׁמֵר הַנָּשִׁים.
ט וַתִּיטַב הַנַּעֲרָה בְעֵינָיו, וַתִּשָּׂא חֶסֶד לְפָנָיו, וַיְבַהֵל אֶת-תַּמְרוּקֶיהָ וְאֶת-מָנוֹתֶהָ לָתֵת לָהּ, וְאֵת שֶׁבַע הַנְּעָרוֹת הָרְאֻיוֹת לָתֶת-לָהּ מִבֵּית הַמֶּלֶךְ; וַיְשַׁנֶּהָ וְאֶת-נַעֲרוֹתֶיהָ לְטוֹב, בֵּית הַנָּשִׁים.
י לֹא-הִגִּידָה אֶסְתֵּר, אֶת-עַמָּהּ וְאֶת-מוֹלַדְתָּהּ: כִּי מָרְדֳּכַי צִוָּה עָלֶיהָ, אֲשֶׁר לֹא-תַגִּיד.
יא וּבְכָל-יוֹם וָיוֹם--מָרְדֳּכַי מִתְהַלֵּךְ, לִפְנֵי חֲצַר בֵּית-הַנָּשִׁים: לָדַעַת אֶת-שְׁלוֹם אֶסְתֵּר, וּמַה-יֵּעָשֶׂה בָּהּ.
פס' ה'-י"א
בחלק הזה מסופר לנו על דמויות חדשות בעלילה, יש את מרדכי שהוא איש יהודי, הוא חי בשושן הבירה ויש לנו כאן תיאור של השושלת שלו, הוא לא סתם יהודי שגר שם אלא יש לו ייחוס. נזכיר שקיש היה אביו של שאול המלך הראשון.
אגב המושג יהודי שמופיע במגילה הוא נכון מכיוון שהם משבט יהודה, מממלכת יהודה, לכן הם נקראים יהודים, והם הגיעו לשם לאחר חורבן בית המקדש, האימפריה הבבלית הגלתה אותם לבבל ולאחר מכן האימפריה הפרסית כבשה את בבל וכך היהודים בגלות הפכו לנתינים של האימפריה הפרסית.
למרדכי יש את בת דודו, אסתר, אין לה הורים והוא מגדל אותה כאילו הייתה בתו.
ומגיע היום שמתבצע הציווי של המלך, לאסוף את כל הנשים הבתולות היפות וציינו לנו מקודם שאסתר יפת תואר וטובת מראה, זאת אומרת, מאוד יפה, והיא נלקחת על ידי הגי שומר הנשים לבית המלך בשושן הבירה.
בפסוק ט' כאשר נאמר הנערה מוצאת חן בעיניו, הכוונה לא למלך אחשוורוש אלא להגי שומר הנשים, אסתר מוצאת חן בעיניו והוא דואג לה יותר מאשר לאחרות כנראה. הוא דואג לתת לה את התמרוקים שלה, ואת האוכל שלה וגם נותן לה 7 נערות שישרתו אותה. בכך הוא מרומם אותה מעל האחרות ואולי, רק אולי, זה משהו שגרם לאסתר להתבלט מעבר לנערות האחרות ולכן היא נבחרה, אבל אפשר רק לנחש.
אסתר לא מספרת על המוצא שלה כי מרדכי ציווה עליה לא להגיד, לא ברור למה, הרי אין כביכול סכנה ליהודים באימפריה הפרסית, נראה שהם השתלבו טוב ואני בספק שכולם הסתירו את המוצא, אבל אולי בגלל הגלות ומה שקרה להם מרדכי חושש ומעדיף להסתיר זאת.
ואולי הוא חושב שאם המלך יידע מה המוצא של אסתר זה ישפיע על הבחירה שלו והוא לא יבחר. לא ברור מה מרדכי מצפה שיקרה, האם הוא רוצה שאסתר תיבחר או שלא, קשה לומר.
אבל הוא דואג לה מאוד וכל יום הוא מתהלך לפני חצר בית הנשים כדי לדעת מה קורה עם אסתר.
יב וּבְהַגִּיעַ תֹּר נַעֲרָה וְנַעֲרָה לָבוֹא אֶל-הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, מִקֵּץ הֱיוֹת לָהּ כְּדָת הַנָּשִׁים שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ--כִּי כֵּן יִמְלְאוּ, יְמֵי מְרוּקֵיהֶן: שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים, בְּשֶׁמֶן הַמֹּר, וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בַּבְּשָׂמִים, וּבְתַמְרוּקֵי הַנָּשִׁים.
יג וּבָזֶה, הַנַּעֲרָה בָּאָה אֶל-הַמֶּלֶךְ--אֵת כָּל-אֲשֶׁר תֹּאמַר יִנָּתֵן לָהּ, לָבוֹא עִמָּהּ, מִבֵּית הַנָּשִׁים, עַד-בֵּית הַמֶּלֶךְ.
יד בָּעֶרֶב הִיא בָאָה, וּבַבֹּקֶר הִיא שָׁבָה אֶל-בֵּית הַנָּשִׁים שֵׁנִי, אֶל-יַד שַׁעַשְׁגַז סְרִיס הַמֶּלֶךְ, שֹׁמֵר הַפִּילַגְשִׁים: לֹא-תָבוֹא עוֹד אֶל-הַמֶּלֶךְ, כִּי אִם-חָפֵץ בָּהּ הַמֶּלֶךְ וְנִקְרְאָה בְשֵׁם.
פס' י"ב-י"ד
בחלק הזה מסופר לנו מה קורה עם הנערות שמגיעות לבית המלך. והתיאור הוא קשה. כל נערה ונערה שמגיעה לבית המלך נמצאת שם קודם כל 12 חודשים, שנה שלמה שבמהלכה חצי שנה היא בשמן המור וחצי שנה בבשמים, זאת אומרת מכינים אותה טוב טוב, ורק לאחר שנה היא מגיעה למלך, היא נשארת איתו לילה ובבוקר חוזרת לבית הנשים לידי שומר הפילגשים, זה כבר רומז לנו מה יהיה העתיד שלהן, ואותה נערה לא תבוא שוב אל המלך אלא אם הוא ירצה ויקרא לה.
זאת אומרת שהוא לוקח נערה בתולה ויפה, הוא מכין אותה לקראתו במשך שנה שלמה, עושים לה ממש מייקאובר והיא "זוכה" כביכול לבלות איתו לילה אחד וזו ההזדמנות היחידה שלה להשאיר רושם כלשהו על המלך, ולאחר אותו לילה שהוא שוכב איתה, הוא מחזיר אותה לבית הנשים, היא לא חוזרת לבית שלה, היא לא יכולה גם להתחתן עם אף אחד אחר כי היא שייכת למלך וזהו. הוא גמר לה את החיים. אולי היא תזכה להיפגש איתו שוב ואולי היא תזכה להיכנס להריון ואז לפחות יהיה לה משהו, אולם זה לא קורה לכולן ויש לו המון נשים שם בארמון הזה, בבית הנשים, שיושבות שם ויישבו שם שנים ללא מעש ובלי בעל ובלי ילדים ובלי חיים רק כי הוא החליט.
טו וּבְהַגִּיעַ תֹּר-אֶסְתֵּר בַּת-אֲבִיחַיִל דֹּד מָרְדֳּכַי אֲשֶׁר לָקַח-לוֹ לְבַת לָבוֹא אֶל-הַמֶּלֶךְ, לֹא בִקְשָׁה דָּבָר--כִּי אִם אֶת-אֲשֶׁר יֹאמַר הֵגַי סְרִיס-הַמֶּלֶךְ, שֹׁמֵר הַנָּשִׁים; וַתְּהִי אֶסְתֵּר נֹשֵׂאת חֵן, בְּעֵינֵי כָּל-רֹאֶיהָ.
טז וַתִּלָּקַח אֶסְתֵּר אֶל-הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, אֶל-בֵּית מַלְכוּתוֹ, בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי, הוּא-חֹדֶשׁ טֵבֵת--בִּשְׁנַת-שֶׁבַע, לְמַלְכוּתוֹ.
יז וַיֶּאֱהַב הַמֶּלֶךְ אֶת-אֶסְתֵּר מִכָּל-הַנָּשִׁים, וַתִּשָּׂא-חֵן וָחֶסֶד לְפָנָיו מִכָּל-הַבְּתוּלוֹת; וַיָּשֶׂם כֶּתֶר-מַלְכוּת בְּרֹאשָׁהּ, וַיַּמְלִיכֶהָ תַּחַת וַשְׁתִּי.
יח וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ מִשְׁתֶּה גָדוֹל, לְכָל-שָׂרָיו וַעֲבָדָיו--אֵת, מִשְׁתֵּה אֶסְתֵּר; וַהֲנָחָה לַמְּדִינוֹת עָשָׂה, וַיִּתֵּן מַשְׂאֵת כְּיַד הַמֶּלֶךְ.
יט וּבְהִקָּבֵץ בְּתוּלוֹת, שֵׁנִית; וּמָרְדֳּכַי, יֹשֵׁב בְּשַׁעַר-הַמֶּלֶךְ.
כ אֵין אֶסְתֵּר, מַגֶּדֶת מוֹלַדְתָּהּ וְאֶת-עַמָּהּ, כַּאֲשֶׁר צִוָּה עָלֶיהָ, מָרְדֳּכָי; וְאֶת-מַאֲמַר מָרְדֳּכַי אֶסְתֵּר עֹשָׂה, כַּאֲשֶׁר הָיְתָה בְאָמְנָה אִתּוֹ.
פס' ט"ו-כ'
מגיע תור אסתר והיא נלקחת אל המלך, אין מילה אחרת חוץ מנלקחת, כל הנשים האלו נלקחות ללא רצונן, היא לא אומרת דבר אלא רק מה שהגי סריס המלך אומר לה, היא מוצאת חן בעיני כל מי שרואה אותה. כאשר קוראים זאת לא ברור האם אכן היה האופי שלה כזה שהיא מסתדרת עם כולם או שהיא יודעת לאן היא נכנסת ומשחקת את המשחק, בלית ברירה כמובן כי האפשרות השנייה היא כנראה מוות.
אסתר מגיעה למלך אחשוורוש בחודש העשירי, חודש טבת (במגילה יש לחודשים העבריים שמות ולא רק מספרים) בשנה השביעית למלכותו.
נעשה רגע חשבון. המשתה נערך בשנה השלישית למלכות אחשוורוש, הוא קיבל החלטה באמצע השנה, כי הרי 180 יום היה משתה לכל המדינות ואז עוד שבוע משתה בשושן הבירה, זאת אומרת 187 ימים ואז התקבלה ההחלטה למצוא מישהי אחרת במקום ושתי והם יצאו לדרך, ועכשיו בשנה השביעית אסתר מגיעה לאחשוורוש? זאת אומרת שעברו 4 שנים בערך מרגע שהתקבלה ההחלטה ועד שאסתר הגיעה.
4 שנים בהן הנערות נמצאות בבית הנשים ומחכות לתור שלהן להיכנס ללילה אחד אצל המלך, 4 שנים שכל לילה הוא שוכב עם נערה בתולה אחרת, 4 שנים בהן נמצאות בבית הנשים, נערות שלא זכו להתקבל ללילה נוסף והן תקועות שם לתמיד.
אסתר מגיעה אל המלך ומוצאת חן בעיניו, הוא ממליך אותה למלכה במקום ושתי. הוא עושה משתה גדול לכולם וכל אותו זמן אסתר לא מספרת על המוצא שלה. וכל אותו זמן מרדכי יושב בשער המלך.
אם נחזור לחישוב שלנו ונתייחס לפסוק י"ט שאומר ששוב אוספים בתולות, כנראה לא הסתפקו בכך שלאחר ההחלטה הם אוספים את כל הבתולות במדינה אלא היה לכך המשך, הם אספו בתולות, הוא לא מצא את המלכה שהוא מחפש והם המשיכו לאסוף עבורו בתולות. כנראה במשך כל 4 השנים או רק בחלק מהזמן כי כתוב "שנית" זאת אומרת פעם שנייה, אז כנראה אסתר נאספה בפעם הראשונה וגם אז זה אומר שהיא חיכתה כנראה 4 שנים בבית הנשים עד שהגיעה למלך. וכל אותן 4 שנים כנראה מרדכי יושב שם בשער המלך ומחכה לראות מה קורה עם אסתר.
4 שנים של חוסר וודאות.
כא בַּיָּמִים הָהֵם, וּמָרְדֳּכַי יוֹשֵׁב בְּשַׁעַר-הַמֶּלֶךְ; קָצַף בִּגְתָן וָתֶרֶשׁ שְׁנֵי-סָרִיסֵי הַמֶּלֶךְ, מִשֹּׁמְרֵי הַסַּף, וַיְבַקְשׁוּ לִשְׁלֹחַ יָד, בַּמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹשׁ.
כב וַיִּוָּדַע הַדָּבָר לְמָרְדֳּכַי, וַיַּגֵּד לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה; וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לַמֶּלֶךְ, בְּשֵׁם מָרְדֳּכָי.
כג וַיְבֻקַּשׁ הַדָּבָר וַיִּמָּצֵא, וַיִּתָּלוּ שְׁנֵיהֶם עַל-עֵץ; וַיִּכָּתֵב, בְּסֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים--לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ.
כא בַּיָּמִים הָהֵם, וּמָרְדֳּכַי יוֹשֵׁב בְּשַׁעַר-הַמֶּלֶךְ; קָצַף בִּגְתָן וָתֶרֶשׁ שְׁנֵי-סָרִיסֵי הַמֶּלֶךְ, מִשֹּׁמְרֵי הַסַּף, וַיְבַקְשׁוּ לִשְׁלֹחַ יָד, בַּמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹשׁ.
כב וַיִּוָּדַע הַדָּבָר לְמָרְדֳּכַי, וַיַּגֵּד לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה; וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לַמֶּלֶךְ, בְּשֵׁם מָרְדֳּכָי.
כג וַיְבֻקַּשׁ הַדָּבָר וַיִּמָּצֵא, וַיִּתָּלוּ שְׁנֵיהֶם עַל-עֵץ; וַיִּכָּתֵב, בְּסֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים--לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ.
פס' כ"א-כ"ג
באחד הימים לאחר המלכת אסתר, מרדכי יושב כהרגלו בשער המלך, ובגתן ותרש, שני סריסי המלך מבקשים להתנקש בו. לא ידוע למה ומה הסיבה אולם מרדכי נמצא באיזור, שומע על התוכנית ומספר לאסתר המלכה. אסתר המלכה מספרת למלך בשם מדרכי. המלך חוקר זאת, מוצא שזה נכון והם ניתלים על עץ כעונש. הדבר נכתב בספר דברי הימים של המלך, כנראה היה ספר שנהוג היה לכתוב את קורות המלך.
הקטע הקטן הזה של שלושה פסוקים מציג את המלך בצורה אחרת לגמרי ממה שראינו עד עכשיו. עד עכשיו אחשוורוש מצטייר כמפונק, ילדותי, אכזרי גם, אנוכי, אימפולסיבי, חושב רק על עצמו ואילו בפסוקים אלו הוא פתאום מראה צד אחר, מספרים לו שרוצים להתנקש בחייו והוא מתנהג באופן שקול, הוא חוקר, הוא בודק ורק לאחר שגילה שזה נכון הוא נותן להם עונש, שיתלו אותם על עץ. זאת לעומת ההתנהלות שלו במקרה של ושתי שהוא ישר כינס את השרים שלו וביקש להתייעץ איתם ורצה באותו רגע לקבל החלטה, הוא לא דיבר עם ושתי ולא שאל אותה ולא ניסה לברר מה קרה, אלא קיבל החלטה שיש לעשות משהו.
הוא גם לא מתייעץ כאן עם אף אחד, הוא החליט שזה העונש וזה מה שקורה, כאן הוא מתנהג כמו מלך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה