ב וְכָל-עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר-בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ, כֹּרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים לְהָמָן--כִּי-כֵן, צִוָּה-לוֹ הַמֶּלֶךְ; וּמָרְדֳּכַי--לֹא יִכְרַע, וְלֹא יִשְׁתַּחֲוֶה.
ג וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר-בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ--לְמָרְדֳּכָי: מַדּוּעַ אַתָּה עוֹבֵר, אֵת מִצְוַת הַמֶּלֶךְ.
ד וַיְהִי, באמרם (כְּאָמְרָם) אֵלָיו יוֹם וָיוֹם, וְלֹא שָׁמַע, אֲלֵיהֶם; וַיַּגִּידוּ לְהָמָן, לִרְאוֹת הֲיַעַמְדוּ דִּבְרֵי מָרְדֳּכַי--כִּי-הִגִּיד לָהֶם, אֲשֶׁר-הוּא יְהוּדִי.
ה וַיַּרְא הָמָן--כִּי-אֵין מָרְדֳּכַי, כֹּרֵעַ וּמִשְׁתַּחֲוֶה לוֹ; וַיִּמָּלֵא הָמָן, חֵמָה.
ו וַיִּבֶז בְּעֵינָיו, לִשְׁלֹחַ יָד בְּמָרְדֳּכַי לְבַדּוֹ--כִּי-הִגִּידוּ לוֹ, אֶת-עַם מָרְדֳּכָי; וַיְבַקֵּשׁ הָמָן, לְהַשְׁמִיד אֶת-כָּל-הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל-מַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ--עַם מָרְדֳּכָי.
ז בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, הוּא-חֹדֶשׁ נִיסָן, בִּשְׁנַת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה, לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ: הִפִּיל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל לִפְנֵי הָמָן, מִיּוֹם לְיוֹם וּמֵחֹדֶשׁ לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים-עָשָׂר--הוּא-חֹדֶשׁ אֲדָר. {ס}
פס' א'-ז'
בפרק ג' אנו מכירים לראשונה את המן, אנו מכירים את השושלת שלו, מאיפה הוא מגיע, והמוצא שלו הוא אגג, אותו מלך עמלק ששאול בן קיש (המשפחה של מרדכי) חמל עליו ולא הרג אותו ולכן ה' לקח ממנו את המלוכה. והנה שנים, אלפי שנים, אחר כך שני הצאצאים נפגשים, מדרכי, צאצא של שאול והמן, צאצא של אגג.
אחשוורוש מרומם את המן מכל השרים, הוא קרוב אליו והמן מגיע לעמדת כוח כזו שכל מי שנמצא בשער המלך משתחווה לו ברגע שהוא רואה אותו כי כך ציווה המלך. אולם מרדכי לא משתחווה ולא כורע.
עבדי המלך לא יודעים למה הוא עובר על מצוות המלך ולא משתחווה להמן, הם גם שואלים אותו אבל הוא לא מתייחס אליהם. מכאן אנו מבינים שגם מדרכי הסתיר את המוצא שלו ואחרי כל השנים האלה בשושן הבירה ואחרי השנים שהוא נמצא בשער המלך, אף אחד לא יודע מה המוצא שלו. אנו הקוראים יודעים מה הסיבה לכך שמרדכי אינו משתחווה, בגלל שהוא יהודי.
עבדי המלך מספרים להמן שמדרכי לא משתחווה אליו כי הוא יהודי, כאן הוא כנראה כבר סיפר להם את הסיבה אחרי שלחצו עליו הרבה, המן רואה שמרדכי לא כורע לו ולא משתחווה לו והוא רותח מכעס. הוא לא רוצה לפגוע רק במדרכי כי מבחינתו זה מבזה אותו אלא הוא מחליט שהוא רוצה להשמיד את כל היהודים במלכות אחשוורוש בגלל מרדכי, כי זה העם של מדרכי.
כל זה קורה בחודש ניסן בשנה ה-12 למלכות אחשוורוש.
נחזור לחשבון שלנו, המשתה נערך בשנה השלישית למלכות אחשוורוש, אסתר נבחרה בשנה השביעית בערך למלוך יחד עם אחשוורוש ועכשיו הסיפור מתרחש בשנה ה-12 למלכות אחשוורוש, זאת אומרת שאסתר היא המלכה כבר 5 שנים בערך ואף אחד לא יודע מה המוצא שלה, 5 שנים מדרכי נמצא בשער המלך, כולם מכירים אותו אולם כנראה לא יודעים מה המוצא שלו עד שהוא מספר להם.
ח וַיֹּאמֶר הָמָן, לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ--יֶשְׁנוֹ עַם-אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים, בְּכֹל מְדִינוֹת מַלְכוּתֶךָ; וְדָתֵיהֶם שֹׁנוֹת מִכָּל-עָם, וְאֶת-דָּתֵי הַמֶּלֶךְ אֵינָם עֹשִׂים, וְלַמֶּלֶךְ אֵין-שֹׁוֶה, לְהַנִּיחָם.
ט אִם-עַל-הַמֶּלֶךְ טוֹב, יִכָּתֵב לְאַבְּדָם; וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר-כֶּסֶף, אֶשְׁקוֹל עַל-יְדֵי עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה, לְהָבִיא, אֶל-גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ.
י וַיָּסַר הַמֶּלֶךְ אֶת-טַבַּעְתּוֹ, מֵעַל יָדוֹ; וַיִּתְּנָהּ, לְהָמָן בֶּן-הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי--צֹרֵר הַיְּהוּדִים.
יא וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְהָמָן, הַכֶּסֶף נָתוּן לָךְ; וְהָעָם, לַעֲשׂוֹת בּוֹ כַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ.
פס' ח'-י"א
המן אומר לאחשוורוש שיש עם אחד, שמפוזר בין כל העמים והדת שלהם שונה והם לא עושים את דת המלך, הכוונה כאן היא כנראה כפולה, גם שהדת שלהם שונה וגם שהם עוברים על חוקי המלך (דת במגילה הכוונה גם לחוק). הוא מבקש מהמלך לאבד אותם, הכוונה היא להשמיד את העם הזה. הוא מבקש מהמלך 10,000 כסף כדי להביא לגנזך המלך.
המלך בלי לשאול אפילו נותן להמן את הטבעת שלו, ואומר לו שהוא יכול גם לקבל את הכסף שביקש ושיעשה עם העם הזה מה שהוא רוצה.
שוב אנחנו חוזרים לתכונות האופי הבעייתיות של המלך, כאן הוא שוב מצטייר כמישהו שלא אכפת לו מהעם שלו. הרי העם היהודי שנמצא בממלכה שלו הוא חלק מהממלכה, הם נתינים שלו, כנראה שרובם גם נאמנים ורוצים לחיות שם בטוב והנה הוא אומר להמן שהוא יכול להשמיד עם שלם כי הוא רוצה והוא לא שואל אותו למה, הוא לא מנסה לשכנע אותו לבטל את זה. כלום.
יג וְנִשְׁלוֹחַ סְפָרִים בְּיַד הָרָצִים, אֶל-כָּל-מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ--לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת-כָּל-הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד-זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד, בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים-עָשָׂר הוּא-חֹדֶשׁ אֲדָר; וּשְׁלָלָם, לָבוֹז.
יד פַּתְשֶׁגֶן הַכְּתָב, לְהִנָּתֵן דָּת בְּכָל-מְדִינָה וּמְדִינָה, גָּלוּי, לְכָל-הָעַמִּים--לִהְיוֹת עֲתִדִים, לַיּוֹם הַזֶּה.
טו הָרָצִים יָצְאוּ דְחוּפִים, בִּדְבַר הַמֶּלֶךְ, וְהַדָּת נִתְּנָה, בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה; וְהַמֶּלֶךְ וְהָמָן יָשְׁבוּ לִשְׁתּוֹת, וְהָעִיר שׁוּשָׁן נָבוֹכָה. {ס}
פס' י"ב-ט"ו
סופרי המלך מוציאים מכתבים לכל המדינות בכל השפות שיש בשם המלך אחשוורוש, חתומים על ידי טבעת המלך ובהם נכתב שיש להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים ויש כאן פירוט מה זה אומר את כולם, נערים, זקנים, טף (ילדים קטנים) ונשים ביום אחד, היום הזה יהיה שלוש עשר לחודש השניים עשר, חודש אדר. וכל הרכוש שלהם אפשר לבזוז.
המכתבים נכתבים בחודש הראשון, התאריך שנקבע להרוג את היהודים הוא בחודש השנים עשר, זאת אומרת שנה שלמה היהודים וכל תושבי הממלכה יאלצו לחיות יחד ולהמשיך בחייהם כביכול כרגיל כאשר הם יודעים שיגיע חודש אדר וביום ה-13 השכנים שלהם הולכים להרוג אותם.
המכתבים מגיעים לכל המדינות והעיר שושן נבוכה, כנראה בגלל תוכן המכתב, זה משהו מאוד קשה לקריאה, ומשהו שקשה לדרוש מהאנשים, הרי הם שכנים שלהם, אולי חלקים התחתנו איתם, הם מעורבים בקהילה בצורה כזו שאין לאף אחד אינטרס להרוג אותם אלא רק בגלל שהמלך אמר.
אולם, אומנם הפור נפל על החודש ה-12 אבל זה שיחק לטובת המן, כי אם היה מוציא הנחיה להרוג את כולם עכשיו, הרוב לא היו משתפים פעולה, זה היה להם מוזר, סתם להרוג את השכנים שלהם כי הם יהודים? אבל אם עוברת שנה שלמה שבה יודעים את החוק הזה, לאט לאט זה יחלחל לאנשים, כל עבירה קטנה או חוסר נימוס יכולים להוביל את האדם לומר לעצמו, היהודים האלה חושבים את עצמם, לא סתם המלך הוציא צו להרוג אותם, מגיע להם.
לאט לאט זה מחלחל במשך שנה שלמה והתוצאה היא בפרק ט'. שהיו אנשים שתקפו את היהודים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה