ב צַו אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְנָתְנוּ לַלְוִיִּם מִנַּחֲלַת אֲחֻזָּתָם עָרִים לָשָׁבֶת וּמִגְרָשׁ לֶעָרִים סְבִיבֹתֵיהֶם תִּתְּנוּ לַלְוִיִּם.
ג וְהָיוּ הֶעָרִים לָהֶם לָשָׁבֶת וּמִגְרְשֵׁיהֶם יִהְיוּ לִבְהֶמְתָּם וְלִרְכֻשָׁם וּלְכֹל חַיָּתָם.
ד וּמִגְרְשֵׁי הֶעָרִים אֲשֶׁר תִּתְּנוּ לַלְוִיִּם מִקִּיר הָעִיר וָחוּצָה אֶלֶף אַמָּה סָבִיב.
ט וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.
ל כָּל-מַכֵּה-נֶפֶשׁ לְפִי עֵדִים יִרְצַח אֶת-הָרֹצֵחַ וְעֵד אֶחָד לֹא-יַעֲנֶה בְנֶפֶשׁ לָמוּת.
ה וּמַדֹּתֶם מִחוּץ לָעִיר אֶת-פְּאַת-קֵדְמָה אַלְפַּיִם בָּאַמָּה וְאֶת-פְּאַת-נֶגֶב אַלְפַּיִם בָּאַמָּה וְאֶת-פְּאַת-יָם אַלְפַּיִם בָּאַמָּה וְאֵת פְּאַת צָפוֹן אַלְפַּיִם בָּאַמָּה וְהָעִיר בַּתָּוֶךְ זֶה יִהְיֶה לָהֶם מִגְרְשֵׁי הֶעָרִים.
ו וְאֵת הֶעָרִים אֲשֶׁר תִּתְּנוּ לַלְוִיִּם אֵת שֵׁשׁ-עָרֵי הַמִּקְלָט אֲשֶׁר תִּתְּנוּ לָנֻס שָׁמָּה הָרֹצֵחַ וַעֲלֵיהֶם תִּתְּנוּ אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם עִיר.
ז כָּל-הֶעָרִים אֲשֶׁר תִּתְּנוּ לַלְוִיִּם אַרְבָּעִים וּשְׁמֹנֶה עִיר אֶתְהֶן וְאֶת-מִגְרְשֵׁיהֶן.
ח וְהֶעָרִים אֲשֶׁר תִּתְּנוּ מֵאֲחֻזַּת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הָרַב תַּרְבּוּ וּמֵאֵת הַמְעַט תַּמְעִיטוּ אִישׁ כְּפִי נַחֲלָתוֹ אֲשֶׁר יִנְחָלוּ יִתֵּן מֵעָרָיו לַלְוִיִּם.
ה' מדבר עם משה ואומר לו לצוות על בני ישראל לתת ללווים מקום לגור, הרי לווים מוקדשים לאלוהים ולכן אינם יכולים להחזיק נחלה ולעבודה אותה, לכן יש לדאוג להם ולעזור להם.
את כל הערים שנותנים ללווים, מתוכם 6 יהיו ערי מקלט עבור רוצחים.
ט וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.
י דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי אַתֶּם עֹבְרִים אֶת-הַיַּרְדֵּן אַרְצָה כְּנָעַן.
יא וְהִקְרִיתֶם לָכֶם עָרִים עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה לָכֶם וְנָס שָׁמָּה רֹצֵחַ מַכֵּה-נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה.
יב וְהָיוּ לָכֶם הֶעָרִים לְמִקְלָט מִגֹּאֵל וְלֹא יָמוּת הָרֹצֵחַ עַד-עָמְדוֹ לִפְנֵי הָעֵדָה לַמִּשְׁפָּט.
יג וְהֶעָרִים אֲשֶׁר תִּתֵּנוּ שֵׁשׁ-עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה לָכֶם.
יד אֵת שְׁלֹשׁ הֶעָרִים תִּתְּנוּ מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן וְאֵת שְׁלֹשׁ הֶעָרִים תִּתְּנוּ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה.
טו לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר וְלַתּוֹשָׁב בְּתוֹכָם תִּהְיֶינָה שֵׁשׁ-הֶעָרִים הָאֵלֶּה לְמִקְלָט לָנוּס שָׁמָּה כָּל-מַכֵּה-נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה.
ה' מדבר למשה ואומר לו שעליהם לבנות 6 ערי מקלט, שלושה ערים יהיו מעבר הירדן ושלושה יהיו בארץ עצמה.
המטרה של ערי המקלט היא לקלוט אליהן רוצחים בשגגה (בטעות), שם הם יחכו עד המשפט או אחרי.
טז וְאִם-בִּכְלִי בַרְזֶל הִכָּהוּ וַיָּמֹת רֹצֵחַ הוּא מוֹת יוּמַת הָרֹצֵחַ.
טז וְאִם-בִּכְלִי בַרְזֶל הִכָּהוּ וַיָּמֹת רֹצֵחַ הוּא מוֹת יוּמַת הָרֹצֵחַ.
יז וְאִם בְּאֶבֶן יָד אֲשֶׁר-יָמוּת בָּהּ הִכָּהוּ וַיָּמֹת רֹצֵחַ הוּא מוֹת יוּמַת הָרֹצֵחַ.
יח אוֹ בִּכְלִי עֵץ-יָד אֲשֶׁר-יָמוּת בּוֹ הִכָּהוּ וַיָּמֹת רֹצֵחַ הוּא מוֹת יוּמַת הָרֹצֵחַ.
יט גֹּאֵל הַדָּם הוּא יָמִית אֶת-הָרֹצֵחַ בְּפִגְעוֹ-בוֹ הוּא יְמִתֶנּוּ.
כ וְאִם-בְּשִׂנְאָה יֶהְדֳּפֶנּוּ אוֹ-הִשְׁלִיךְ עָלָיו בִּצְדִיָּה וַיָּמֹת.
כא אוֹ בְאֵיבָה הִכָּהוּ בְיָדוֹ וַיָּמֹת מוֹת-יוּמַת הַמַּכֶּה רֹצֵחַ הוּא גֹּאֵל הַדָּם יָמִית אֶת-הָרֹצֵחַ בְּפִגְעוֹ-בוֹ.
כיצד נדע אם האדם רצח בשגגה או בכוונה.
כיצד נדע אם האדם רצח בשגגה או בכוונה.
אז הפסוקים כאן נותנים לנו דוגמאות שונות כיצד הוא יכול היה לרצוח, במידה והיה שימוש בכלים אלו, זה נחשב רצח.
אם זה כלי ברזל, אבן שאפשר להחזיק ביד, כלי עץ. הוא נחשב רוצח ודינו מוות.
מי שיעניש את הרוצח הוא גואל הדם של הנרצח.
מה הסיבות לרצח? אם זה נעשה בשנאה, בכוונה, בזדון.
כב וְאִם-בְּפֶתַע בְּלֹא-אֵיבָה הֲדָפוֹ אוֹ-הִשְׁלִיךְ עָלָיו כָּל-כְּלִי בְּלֹא צְדִיָּה.
כב וְאִם-בְּפֶתַע בְּלֹא-אֵיבָה הֲדָפוֹ אוֹ-הִשְׁלִיךְ עָלָיו כָּל-כְּלִי בְּלֹא צְדִיָּה.
כג אוֹ בְכָל-אֶבֶן אֲשֶׁר-יָמוּת בָּהּ בְּלֹא רְאוֹת וַיַּפֵּל עָלָיו וַיָּמֹת וְהוּא לֹא-אוֹיֵב לוֹ וְלֹא מְבַקֵּשׁ רָעָתוֹ.
כד וְשָׁפְטוּ הָעֵדָה בֵּין הַמַּכֶּה וּבֵין גֹּאֵל הַדָּם עַל הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה.
כה וְהִצִּילוּ הָעֵדָה אֶת-הָרֹצֵחַ מִיַּד גֹּאֵל הַדָּם וְהֵשִׁיבוּ אֹתוֹ הָעֵדָה אֶל-עִיר מִקְלָטוֹ אֲשֶׁר-נָס שָׁמָּה וְיָשַׁב בָּהּ עַד-מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל אֲשֶׁר-מָשַׁח אֹתוֹ בְּשֶׁמֶן הַקֹּדֶשׁ.
כו וְאִם-יָצֹא יֵצֵא הָרֹצֵחַ אֶת-גְּבוּל עִיר מִקְלָטוֹ אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה.
כז וּמָצָא אֹתוֹ גֹּאֵל הַדָּם מִחוּץ לִגְבוּל עִיר מִקְלָטוֹ וְרָצַח גֹּאֵל הַדָּם אֶת-הָרֹצֵחַ אֵין לוֹ דָּם.
כח כִּי בְעִיר מִקְלָטוֹ יֵשֵׁב עַד-מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל וְאַחֲרֵי מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל יָשׁוּב הָרֹצֵחַ אֶל-אֶרֶץ אֲחֻזָּתוֹ.
כט וְהָיוּ אֵלֶּה לָכֶם לְחֻקַּת מִשְׁפָּט לְדֹרֹתֵיכֶם בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם.
אם הוא רצח אותו במפתיע, ללא תכנון מראש, הוא צריך לברוח לעיר מקלט ולחכות שם עד למשפט שלו.
העדה עושה משפט בין המכה לבין גואל הדם, והם הוא נמצא רוצח בשגגה הוא נענש בכך שהוא חוזר לעיר המקלט ועליו לשבת שם עד מותו של הכוהן הגדול (אי אפשר לדעת מתי הוא ימות, לכן זה עונש קשה יותר כי אין וודאות)
במידה והרוצח מחליט לצאת מעיר המקלט, גואל הדם יכול לחפש אותו, למצוא אותו ולהרוג אותו והוא לא יהיה אשם בכך.
ל כָּל-מַכֵּה-נֶפֶשׁ לְפִי עֵדִים יִרְצַח אֶת-הָרֹצֵחַ וְעֵד אֶחָד לֹא-יַעֲנֶה בְנֶפֶשׁ לָמוּת.
לא וְלֹא-תִקְחוּ כֹפֶר לְנֶפֶשׁ רֹצֵחַ אֲשֶׁר-הוּא רָשָׁע לָמוּת כִּי-מוֹת יוּמָת.
לב וְלֹא-תִקְחוּ כֹפֶר לָנוּס אֶל-עִיר מִקְלָטוֹ לָשׁוּב לָשֶׁבֶת בָּאָרֶץ עַד-מוֹת הַכֹּהֵן.
לג וְלֹא-תַחֲנִיפוּ אֶת-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם בָּהּ כִּי הַדָּם הוּא יַחֲנִיף אֶת-הָאָרֶץ וְלָאָרֶץ לֹא-יְכֻפַּר לַדָּם אֲשֶׁר שֻׁפַּךְ-בָּהּ כִּי-אִם בְּדַם שֹׁפְכוֹ.
לד וְלֹא תְטַמֵּא אֶת-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ אֲשֶׁר אֲנִי שֹׁכֵן בְּתוֹכָהּ כִּי אֲנִי יְהוָה שֹׁכֵן בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
הפרק מסתיים בעוד כמה הנחיות בנוגע למשפט רצח.
יש לשפוט לפי שני עדים ומעלה, לא להסתפק בעד אחד.
לא לקחת כופר (קנס כספי) מהרוצח על הרצח.
לא לקחת כופר מהאדם שבורח לעיר המקלט.
אם שופכים דם ברצח יש לשפוך את הדם של הרוצח וזה מה שיטהר את הארץ.
לא לשפוך דם מיותר על הארץ כי זה מטמא אותה, מכיוון שה' נמצא בארץ וכל פגיעה בארץ היא כמו פגישה בה'.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה