בראשית פרק כ"ב

א וַיְהִי, אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וְהָאֱלֹהִים, נִסָּה אֶת-אַבְרָהָם; וַיֹּאמֶר אֵלָיו, אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי.
ב וַיֹּאמֶר קַח-נָא אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידְךָ אֲשֶׁר-אָהַבְתָּ, אֶת-יִצְחָק, וְלֶךְ-לְךָ, אֶל-אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה; וְהַעֲלֵהוּ שָׁם, לְעֹלָה, עַל אַחַד הֶהָרִים, אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ.
ג וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר, וַיַּחֲבֹשׁ אֶת-חֲמֹרוֹ, וַיִּקַּח אֶת-שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ, וְאֵת יִצְחָק בְּנוֹ; וַיְבַקַּע, עֲצֵי עֹלָה, וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ, אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-אָמַר-לוֹ הָאֱלֹהִים.
ד בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת-עֵינָיו וַיַּרְא אֶת-הַמָּקוֹם--מֵרָחֹק.
ה וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל-נְעָרָיו, שְׁבוּ-לָכֶם פֹּה עִם-הַחֲמוֹר, וַאֲנִי וְהַנַּעַר, נֵלְכָה עַד-כֹּה; וְנִשְׁתַּחֲוֶה, וְנָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם.

פס' א'-ה'

אלוהים מנסה את אברהם בפעם האחרונה, הוא קורא לו ואברהם עונה לו "הנני", זה אומר שהוא מוכן ומזומן עבור ה'. 

ה' מצווה עליו לקחת את הבן שלו, את היחיד שלו, שהוא אוהב, את יצחק. זה נעשה בצורה הדרגתית כי הוא אומר לו לקחת את בנו, אבל יש לו שני בנים.

את היחיד שלו, אבל כל אחד מהבנים הוא יחיד.

את זה שהוא אוהב, אבל הוא אוהב את שניהם.

את יצחק. כאן אין ספק לאיזה בן ה' מתכוון.

הוא אומר לו ללכת לארץ המוריה ושם להעלות אותו קורבן לה'. זה ניסיון מאוד קשה, יצחק נולד כשאברהם היה בן כמעט 100 ועכשיו הוא צריך להרוג אותו, להקריב אותו לה', אותו אל שנתן לו את הילד.

אברהם לא מגיב על כך בצורה מילולית ורק בפסוק שלאחריו אנו רואים את התגובה שלו, תגובה מעשית, הוא קם מוקדם, מתארגן לקראת הציווי של ה'.

הם הולכים 3 ימים עד שהם רואים את המקום מרחוק, ואז אברהם אומר לשני הנערים שיחכו למטה עם כל הדברים והוא יעלה עם יצחק, הם ישתחוו לה' ויחזרו.

ו וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת-עֲצֵי הָעֹלָה, וַיָּשֶׂם עַל-יִצְחָק בְּנוֹ, וַיִּקַּח בְּיָדוֹ, אֶת-הָאֵשׁ וְאֶת-הַמַּאֲכֶלֶת; וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם, יַחְדָּו.
ז וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל-אַבְרָהָם אָבִיו, וַיֹּאמֶר אָבִי, וַיֹּאמֶר, הִנֶּנִּי בְנִי; וַיֹּאמֶר, הִנֵּה הָאֵשׁ וְהָעֵצִים, וְאַיֵּה הַשֶּׂה, לְעֹלָה.
ח וַיֹּאמֶר, אַבְרָהָם, אֱלֹהִים יִרְאֶה-לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה, בְּנִי; וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם, יַחְדָּו.
ט וַיָּבֹאוּ, אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר-לוֹ הָאֱלֹהִים, וַיִּבֶן שָׁם אַבְרָהָם אֶת-הַמִּזְבֵּחַ, וַיַּעֲרֹךְ אֶת-הָעֵצִים; וַיַּעֲקֹד, אֶת-יִצְחָק בְּנוֹ, וַיָּשֶׂם אֹתוֹ עַל-הַמִּזְבֵּחַ, מִמַּעַל לָעֵצִים.
י וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת-יָדוֹ, וַיִּקַּח אֶת-הַמַּאֲכֶלֶת, לִשְׁחֹט, אֶת-בְּנוֹ.
יא וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ ה', מִן-הַשָּׁמַיִם, וַיֹּאמֶר, אַבְרָהָם אַבְרָהָם; וַיֹּאמֶר, הִנֵּנִי.
יב וַיֹּאמֶר, אַל-תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל-הַנַּעַר, וְאַל-תַּעַשׂ לוֹ, מְאוּמָה: כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי, כִּי-יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה, וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידְךָ, מִמֶּנִּי.

פס' ו'-י"ב

אברהם לוקח את עצי העולה ושם על יצחק, הוא לוקח את האש והמאכלת (סכין גדולה) והם הולכים יחד. ואז יצחק שואל את אברהם איפה השה לעולה, אברהם עונה לו שה' יראה לו השה לעולה בני, רומז בכך ליצחק שהוא העולה.

יצחק כנראה מבין ומשתף פעולה, הם עולים להר, מכינים את המזבח, אברהם עוקד את יצחק בנו ומניף את המאכלת במטרה להרוג את בנו ולהקריב אותו קורבן.

ואז מלאך ה' עוצר אותו ברגע האחרון, הוא אומר לו לא לעשות לנער כלום כי הנה עכשיו הוא הוכיח לה' שהוא מאמין בו בגלל שהסכים להקריב את בנו.

לאורך כל הפרק לא אומרים לנו איך אברהם מרגיש, איך יצחק מרגיש, ניתן רק לשער ולהסיק בין השורות מה הם הרגישו.

יג וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת-עֵינָיו, וַיַּרְא וְהִנֵּה-אַיִל, אַחַר, נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו; וַיֵּלֶךְ אַבְרָהָם וַיִּקַּח אֶת-הָאַיִל, וַיַּעֲלֵהוּ לְעֹלָה תַּחַת בְּנוֹ.
יד וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם-הַמָּקוֹם הַהוּא, יְהוָה יִרְאֶה, אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם, בְּהַר יְהוָה יֵרָאֶה.
טו וַיִּקְרָא מַלְאַךְ יְהוָה, אֶל-אַבְרָהָם, שֵׁנִית, מִן-הַשָּׁמָיִם.
טז וַיֹּאמֶר, בִּי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם-יְהוָה: כִּי, יַעַן אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה, וְלֹא חָשַׂכְתָּ, אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידֶךָ.
יז כִּי-בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ, וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת-זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם, וְכַחוֹל, אֲשֶׁר עַל-שְׂפַת הַיָּם; וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ, אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו.
יח וְהִתְבָּרְכוּ בְזַרְעֲךָ, כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ, עֵקֶב, אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ בְּקֹלִי.
יט וַיָּשָׁב אַבְרָהָם אֶל-נְעָרָיו, וַיָּקֻמוּ וַיֵּלְכוּ יַחְדָּו אֶל-בְּאֵר שָׁבַע; וַיֵּשֶׁב אַבְרָהָם, בִּבְאֵר שָׁבַע.

פס' י"ג-י"ט

לאחר שמלאך ה' עוצר את אברהם הוא נושא את עיניו ורואה איל בין העצים, הוא לוקח את האיל ומקריב אותו קורבן לה'. לאחר מכן הוא נותן למקום שם, ה' יראה.

אז מלאך ה' קורא שוב לאברהם ואומר לו שבגלל שקיים את מצוות ה' בלי היסוס, ה' יברך אותו בצאצאים רבים והוא יזכה להצלחה רבה.

לאחר מכן אברהם שב לנעריו והם חוזרים לבאר שבע.

ישנם פרשנים הטוענים כי יצחק הוקרב על ההר באותו יום בגלל הפסוק המסכם שבו יצחק לא מוזכר.

בפסוק ג' יצחק מוזכר ברשימה של מה שאברהם לוקח איתו, לעומת זאת בפסוק י"ט יצחק לא מוזכר.





כ וַיְהִי, אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַיֻּגַּד לְאַבְרָהָם, לֵאמֹר: הִנֵּה יָלְדָה מִלְכָּה גַם-הִוא, בָּנִים--לְנָחוֹר אָחִיךָ.
כא אֶת-עוּץ בְּכֹרוֹ, וְאֶת-בּוּז אָחִיו, וְאֶת-קְמוּאֵל, אֲבִי אֲרָם.
כב וְאֶת-כֶּשֶׂד וְאֶת-חֲזוֹ, וְאֶת-פִּלְדָּשׁ וְאֶת-יִדְלָף, וְאֵת, בְּתוּאֵל.
כג וּבְתוּאֵל, יָלַד אֶת-רִבְקָה; שְׁמֹנָה אֵלֶּה יָלְדָה מִלְכָּה, לְנָחוֹר אֲחִי אַבְרָהָם.
כד וּפִילַגְשׁוֹ, וּשְׁמָהּ רְאוּמָה; וַתֵּלֶד גַּם-הִוא אֶת-טֶבַח וְאֶת-גַּחַם, וְאֶת-תַּחַשׁ וְאֶת-מַעֲכָה.