קישור לכתבה - http://xnet.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4735931,00.html
ציטוט מתוך הכתבה על בית
הספר:
בית הספר שלי
בית ספר סאדברי, בית ספר דמוקרטי, בשיטת אנסקולינג. זה אומר שאני יכול לעשות מה שבא לי, אפילו לשחק בטלפון באמצע שיעור. בבית הספר אין לנו שיעורים בכלל, אלא רק מרחבים, שם אנחנו יכולים להיות. זה כמו בית עם כל מיני חדרים מיוחדים. למשל, חדר קרמיקה, חדר צילום, חדר ערבית, שתי ספריות, מטבח אישי, חדר לגו, סלון, תערוכות, חדר משחקים ויש גם חצר. כל אחד פשוט עושה מה שהוא רוצה כל הזמן.
מה מיוחד בביה"ס שלי? יש לנו בבית הספר אסיפה, שמגיעים אליה ילדים ומצביעים. אם אנחנו רוצים שלא יהיה חוק מסוים אנחנו מצביעים נגדו. למשל, אני ועוד 10 ילדים רצינו פעם לבטל את חוק ההטענה, שאומר שאסור להטעין בבית הספר טלפונים ומכשירים, אז הלכנו לאסיפה, אבל לא הצלחנו. 26 הצביעו נגד הביטול ורק 10 בעד. מאוד התבאסתי. בבית הספר אפשר גם לתבוע אנשים. למשל, אם מישהו הורס משהו למישהו אחר או אם מישהו מרביץ לי, אני יכול לתבוע אותו ובית המשפט, שהשופטים בו הם אנשי צוות וילדים, יכולים להחליט להעניש אותו.
השיעורים בבית הספר: אין בבית הספר שלי שיעורים ואין לנו מערכת, אבל אם אנחנו רוצים ללמוד משהו אנחנו מארגנים בעצמנו קבוצת למידה. מתארגנות קבוצות למידה – זה מגיע מתוך התלמידים עצמם. למשל, היו ילדים שרצו ללמוד מדע, אז הם קראו כל מה שאפשר על הנושא וכשזה לא הספיק הם פנו לצוות וביקשו ללמוד מדע ואז יצרו קבוצת למידה. אם ילד מתעניין בחשבון, אז הוא יכול לקחת דף ולכתוב עליו תרגילים ואם הוא רוצה לדעת משהו, למשל 2 ועוד 2, אז הוא פשוט שואל מישהו.
אני לומד: רובוטיקה, שם בונים רובוטים מלגו וזה ממש קשה. אני אף פעם לא מפסיד את השיעור הזה ויש לנו גם שיעור מכשירים דיגיטליים ושיעור שפות ולפעמים אני סתם בוחר לשחק תופסת בחוץ.
יותר קל לי בדמוקרטי כי: אני אוהב לזוז הרבה ולקפוץ ולהיות בתנועה. קשה לי מאוד לשבת על הטוסיק במשך המון זמן וללמוד. בבית הספר הקודם שלי בישוב אפרת היינו חייבים לשבת והיה אסור לצאת באמצע השיעור וכאן אם אני צריך לזוז קצת, אני יכול לצאת ולהסתובב בבית הספר ואז לחזור לכיתה. יותר נוח לי גם לשבת בזמן השיעור על הרצפה ולא על כיסא. באפרת זה היה אסור וכאן אני כמעט כל השיעורים יושב על הרצפה. בית הספר הזה מתאים לי יותר.
המקצוע שאני הכי אוהב: רובוטיקה ובמקום שני זה אולי שיעור קרמיקה. אנחנו יכולים למשל להכין שם כוסות עם חימר ולהכניס לתנור ואז לחזור אחרי שעה ולקחת את הכוס.
המורה האהוב עלי: בבית הספר שלנו אין מורים. יש אנשי צוות ואני לא אוהב אף אחד מהם. הם מעצבנים. הם כל הזמן שומרים על ילדים. אם אני שם נעל על הספה, מישהו למשל אומר לי אסור להיות עם הנעל על הספה. הם הולכים לכל המקומות שהילדים הולכים וזה ממש ממש מעצבן.
מה הכי חשוב שיהיה במורים? שלא יעקבו אחרי ילדים ויגידו לנו מה לעשות.
אוהב ללמוד? לא כזה. אני רוב הזמן משחק בטאבלט שלי ובטלפון שלי. אני אוהב שיעור רובוטיקה ואת האסיפה.
איך יהיה לי יותר כיף ללמוד? בסאדברי יותר כיף לי, כי בבית הספר הרגיל באפרת הייתי כל יום אצל המנהלת והיא ממש מעצבנת.
*********************************************************************
מה כדאי לקחת מהכתבה?
המודל שלהם מעניין, אין כיתות, יש מרחבי לימוד, הילדים לומדים לבד כשהם רוצים, אם משהו מעניין אותם והם רוצים ללמוד עליו הם מארגנים קבוצת לימוד.
יש משהו בשיטה הזו שהוא מאוד מעניין, הרי כבני אדם אנחנו אוהבים ללמוד, אנחנו סקרנים מטבענו, אבל כאשר מכניסים ילד למסגרת, מצד אחד זה טוב, מצד שני זה קצת מדכא את הסקרנות שלו.
בסופו של דבר אני מאמינה שהילדים יילמדו אם תהיה להם ההזדמנות לבחור לבד איך ומה הם ילמדו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה