(א)וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו בְּאֶרֶץ כְּנָעַן:
(ב)אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף בֶּן-שְׁבַע-עֶשְֹרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת-אֶחָיו בַּצֹּאן וְהוּא נַעַר אֶת-בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת-בְּנֵי זִלְפָּה נְשֵׁי אָבִיו וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת-דִּבָּתָם רָעָה אֶל-אֲבִיהֶם:
(ג)וְיִשְֹרָאֵל אָהַב אֶת-יוֹסֵף מִכָּל-בָּנָיו כִּי-בֶן-זְקֻנִים הוּא לוֹ וְעָשָֹה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים:
(ד)וַיִּרְאוּ אֶחָיו כִּי-אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל-אֶחָיו וַיִּשְֹנְאוּ אֹתוֹ וְלא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלם:
החל מפרק זה עוברים לסיפורי יוסף. יוסף היה בן 17 שנה, רועה צאן ובנה של רחל. הוא היה הבן האהוב ביותר על יעקב, עד כדי כך שעשה לו כתנת פסים. האחים קינאו בו ושנאו אותו.
(ה)וַיַּחֲלם יוֹסֵף חֲלוֹם וַיַּגֵּד לְאֶחָיו וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְֹנֹא אֹתוֹ:
(ו)וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם שִׁמְעוּ-נָא הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתִּי:
(ז)וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם-נִצָּבָה וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי:
(ח)וַיֹּאמְרוּ לוֹ אֶחָיו הֲמָלךְ תִּמְלךְ עָלֵינוּ אִם-מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְֹנֹא אֹתוֹ עַל-חֲלמֹתָיו וְעַל-דְּבָרָיו:
יוסף חולם חלום ומספר לאחיו, הוא מספר להם שחלם שהם אוספים את קציר בשדה ומסדרים בקבוצות, ואז קמה האלומה שלו, וכל האלומות של האחים משתחווים לה.
האחים כועסים עליו שהוא טוען שיהיה מלך.
(ט)וַיַּחֲלם עוֹד חֲלוֹם אַחֵר וַיְסַפֵּר אֹתוֹ לְאֶחָיו וַיֹּאמֶר הִנֵּה חָלַמְתִּי חֲלוֹם עוֹד וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָֹר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים לִי:
(י)וַיְסַפֵּר אֶל-אָבִיו וְאֶל-אֶחָיו וַיִּגְעַר-בּוֹ אָבִיו וַיֹּאמֶר לוֹ מָה הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתָּ הֲבוֹא נָבוֹא אֲנִי וְאִמְּךָ וְאַחֶיךָ לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְךָ אָרְצָה:
(יא)וַיְקַנְאוּ-בוֹ אֶחָיו וְאָבִיו שָׁמַר אֶת-הַדָּבָר:
יוסף חולם עוד חלום ומספר שהשמש, הירח ו-11 כוכבים מתשחווים לו. הוא מספר לאחיו ואביו ואביו גוער בו על החלום שלו, מכיוון שהחלום רומז שאביו, אמו ואחיו ישתחוו לפניו. הוא כועס גם כי רחל אמו מתה לפני זמן רב והוא חולם עליה חלומות כאלה.
(יב)וַיֵּלְכוּ אֶחָיו לִרְעוֹת אֶת-צֹאן אֲבִיהֶם בִּשְׁכֶם:
(יג)וַיֹּאמֶר יִשְֹרָאֵל אֶל-יוֹסֵף הֲלוֹא אַחֶיךָ רֹעִים בִּשְׁכֶם לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֲלֵיהֶם וַיֹּאמֶר לוֹ הִנֵּנִי:
(יד)וַיֹּאמֶר לוֹ לֶךְ-נָא רְאֵה אֶת-שְׁלוֹם אַחֶיךָ וְאֶת-שְׁלוֹם הַצֹּאן וַהֲשִׁבֵנִי דָּבָר וַיִּשְׁלָחֵהוּ מֵעֵמֶק חֶבְרוֹן וַיָּבֹא שְׁכֶמָה:
(טו)וַיִּמְצָאֵהוּ אִישׁ וְהִנֵּה תֹעֶה בַּשָּׂדֶה וַיִּשְׁאָלֵהוּ הָאִישׁ לֵאמֹר מַה-תְּבַקֵּשׁ:
(טז)וַיֹּאמֶר אֶת-אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ הַגִּידָה-נָּא לִי אֵיפֹה הֵם רֹעִים:
(יז)וַיֹּאמֶר הָאִישׁ נָסְעוּ מִזֶּה כִּי שָׁמַעְתִּי אֹמְרִים נֵלְכָה דֹּתָיְנָה וַיֵּלֶךְ יוֹסֵף אַחַר אֶחָיו וַיִּמְצָאֵם בְּדֹתָן:
(יח)וַיִּרְאוּ אֹתוֹ מֵרָחֹק וּבְטֶרֶם יִקְרַב אֲלֵיהֶם וַיִּתְנַכְּלוּ אֹתוֹ לַהֲמִיתוֹ:
(יט)וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-אָחִיו הִנֵּה בַּעַל הַחֲלמוֹת הַלָּזֶה בָּא:
(כ)וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ וְנַשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הַבֹּרוֹת וְאָמַרְנוּ חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ וְנִרְאֶה מַה-יִּהְיוּ חֲלמֹתָיו: (כא)וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן וַיַּצִּלֵהוּ מִיָּדָם וַיֹּאמֶר לא נַכֶּנּוּ נָפֶשׁ:
(כב)וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רְאוּבֵן אַל-תִּשְׁפְּכוּ-דָם הַשְׁלִיכוּ אֹתוֹ אֶל-הַבּוֹר הַזֶּה אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר וְיָד אַל-תִּשְׁלְחוּ-בוֹ לְמַעַן הַצִּיל אֹתוֹ מִיָּדָם לַהֲשִׁיבוֹ אֶל-אָבִיו:
יום אחד האחים הלכו לרעות את הצאן בשכם, יעקב אומר ליוסף שיילך אל אחיו, כנראה המטרה הייתה להשלים ביניהם. כאשר האחים רואים את יוסף מרחוק, הם רוצים להתנכל לו ולהרוג אותו. ראובן מנסה לשכנע אותם לא להרוג אותו.
(כג)וַיְהִי כַּאֲשֶׁר-בָּא יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו וַיַּפְשִׁיטוּ אֶת-יוֹסֵף אֶת-כֻּתָּנְתּוֹ אֶת-כְּתֹנֶת הַפַּסִּים אֲשֶׁר עָלָיו:
(כד)וַיִּקָּחֻהוּ וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ הַבֹּרָה וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם:
(כה)וַיֵּשְׁבוּ לֶאֱכָל-לֶחֶם וַיִּשְֹאוּ עֵינֵיהֶם וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה אֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים בָּאָה מִגִּלְעָד וּגְמַלֵּיהֶם נֹשְֹאִים נְכֹאת וּצְרִי וָלט הוֹלְכִים לְהוֹרִיד מִצְרָיְמָה:
(כו)וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל-אֶחָיו מַה-בֶּצַע כִּי נַהֲרֹג אֶת-אָחִינוּ וְכִסִּינוּ אֶת-דָּמוֹ:
(כז)לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים וְיָדֵנוּ אַל-תְּהִי-בוֹ כִּי-אָחִינוּ בְשָֹרֵנוּ הוּא וַיִּשְׁמְעוּ אֶחָיו:
(כח)וַיַּעַבְרוּ אֲנָשִׁים מִדְיָנִים סֹחֲרִים וַיִּמְשְׁכוּ וַיַּעֲלוּ אֶת-יוֹסֵף מִן-הַבּוֹר וַיִּמְכְּרוּ אֶת-יוֹסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים בְּעֶשְֹרִים כָּסֶף וַיָּבִיאוּ אֶת-יוֹסֵף מִצְרָיְמָה:
(כט)וַיָּשָׁב רְאוּבֵן אֶל-הַבּוֹר וְהִנֵּה אֵין-יוֹסֵף בַּבּוֹר וַיִּקְרַע אֶת-בְּגָדָיו:
(ל)וַיָּשָׁב אֶל-אֶחָיו וַיֹּאמַר הַיֶּלֶד אֵינֶנּוּ וַאֲנִי אָנָה אֲנִי-בָא:
(לא)וַיִּקְחוּ אֶת-כְּתֹנֶת יוֹסֵף וַיִּשְׁחֲטוּ שְֹעִיר עִזִּים וַיִּטְבְּלוּ אֶת-הַכֻּתֹּנֶת בַּדָּם:
(לב)וַיְשַׁלְּחוּ אֶת-כְּתֹנֶת הַפַּסִּים וַיָּבִיאוּ אֶל-אֲבִיהֶם וַיֹּאמְרוּ זֹאת מָצָאנוּ הַכֶּר-נָא הַכְּתֹנֶת בִּנְךָ הִוא אִם-לא: (לג)וַיַּכִּירָהּ וַיֹּאמֶר כְּתֹנֶת בְּנִי חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף:
(לד)וַיִּקְרַע יַעֲקֹב שִֹמְלתָיו וַיָּשֶֹם שַֹק בְּמָתְנָיו וַיִּתְאַבֵּל עַל-בְּנוֹ יָמִים רַבִּים:
(לה)וַיָּקֻמוּ כָל-בָּנָיו וְכָל-בְּנֹתָיו לְנַחֲמוֹ וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם וַיֹּאמֶר כִּי-אֵרֵד אֶל-בְּנִי אָבֵל שְׁאֹלָה וַיֵּבְךְ אֹתוֹ אָבִיו: (לו)וְהַמְּדָנִים מָכְרוּ אֹתוֹ אֶל-מִצְרָיִם לְפוֹטִיפַר סְרִיס פַּרְעֹה שַֹר הַטַּבָּחִים:
כאשר בא יוסף הם תוקפים אותו, מפשיטים ממנו את כתנת הפסים ומשליחים אותו לבור. הם מתיישבים לאכול ואז רואים שיירת ישמעאלים, הם מחליטים למכור את יוסף להם. בינתיים באים מדיינים שמעלים את יוסף מהבור ומוכרים אותו בעצמם לישמעאלים והם לוקחים למצרים.
ראובן שב אל הבור ומגלה שיוסף נעלם, האחים מחליטים לקחת את הכתנת, לטבול אותה בדם ולשלוח לאביהם , הם אומרים לו שחיה רעה אכלה את יוסף וזה מה שנשאר ממנו.
יעקב מתאבל על בנו ימים רבים, כולם מנסים לנחם אותו אולם זה לא עוזר ויעקב מסרב להתנחם.
המדיינים לקחו את יוסף למצרים לפוטיפר, שר הטבחים של פרעה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה