(א)וַיֹּאמֶר אֱלהִים אֶל-יַעֲקֹב קוּם עֲלֵה בֵית-אֵל וְשֶׁב-שָׁם וַעֲשֵֹה-שָׁם מִזְבֵּחַ לָאֵל הַנִּרְאֶה אֵלֶיךָ בְּבָרְחֲךָ מִפְּנֵי עֵשָֹו אָחִיךָ:
(ב)וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל-בֵּיתוֹ וְאֶל כָּל-אֲשֶׁר עִמּוֹ הָסִרוּ אֶת-אֱלהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּתֹכֲכֶם וְהִטַּהֲרוּ וְהַחֲלִיפוּ שִֹמְלתֵיכֶם:
(ג)וְנָקוּמָה וְנַעֲלֶה בֵּית-אֵל וְאֶעֱשֶֹה-שָּׁם מִזְבֵּחַ לָאֵל הָעֹנֶה אֹתִי בְּיוֹם צָרָתִי וַיְהִי עִמָּדִי בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הָלָכְתִּי: (ד)וַיִּתְּנוּ אֶל-יַעֲקֹב אֵת כָּל-אֱלהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּיָדָם וְאֶת-הַנְּזָמִים אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם וַיִּטְמֹן אֹתָם יַעֲקֹב תַּחַת הָאֵלָה אֲשֶׁר עִם-שְׁכֶם:
(ה)וַיִּסָּעוּ וַיְהִי חִתַּת אֱלהִים עַל-הֶעָרִים אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיהֶם וְלא רָדְפוּ אַחֲרֵי בְּנֵי יַעֲקֹב:
(ו)וַיָּבֹא יַעֲקֹב לוּזָה אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן הִוא בֵּית-אֵל הוּא וְכָל-הָעָם אֲשֶׁר-עִמּוֹ:
(ז)וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא לַמָּקוֹם אֵל בֵּית-אֵל כִּי שָׁם נִגְלוּ אֵלָיו הָאֱלהִים בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי אָחִיו:
אלוהים אומר ליעקב שיעלה לבית אל ויעשה שם מזבח, במקום שאלוהים התגלה אליו כאשר יעקב ברח מפני עשיו.
יעקב אומר לבני ביתו להסיר את כל אלוהי הנכר, להטהר ולעלות לבית אל שם יקים מזבח. הם נוסעים לבית אל, אף אחד לא תוקף אותם בדרך בגלל שפחד אלוהים נפל עליהם.
(ח)וַתָּמָת דְּבֹרָה מֵינֶקֶת רִבְקָה וַתִּקָּבֵר מִתַּחַת לְבֵית-אֵל תַּחַת הָאַלּוֹן וַיִּקְרָא שְׁמוֹ אַלּוֹן בָּכוּת:
דבורה, המינקת של רבקה, מתה ונקברת בדרך. כנראה הייתה לה חשיבות גדולה מכיוון שמזכירים אותה.
(ט)וַיֵּרָא אֱלהִים אֶל-יַעֲקֹב עוֹד בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ:
(י)וַיֹּאמֶר-לוֹ אֱלהִים שִׁמְךָ יַעֲקֹב לא-יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד יַעֲקֹב כִּי אִם-יִשְֹרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ יִשְֹרָאֵל: (יא)וַיֹּאמֶר לוֹ אֱלהִים אֲנִי אֵל שַׁדַּי פְּרֵה וּרְבֵה גּוֹי וּקְהַל גּוֹיִם יִהְיֶה מִמֶּךָ וּמְלָכִים מֵחֲלָצֶיךָ יֵצֵאוּ: (יב)וְאֶת-הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לְאַבְרָהָם וּלְיִצְחָק לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֶתֵּן אֶת-הָאָרֶץ:
(יג)וַיַּעַל מֵעָלָיו אֱלהִים בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר-דִּבֶּר אִתּוֹ:
(יד)וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר-דִּבֶּר אִתּוֹ מַצֶּבֶת אָבֶן וַיַּסֵּךְ עָלֶיהָ נֶסֶךְ וַיִּצֹק עָלֶיהָ שָׁמֶן:
(טו)וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶת-שֵׁם הַמָּקוֹם אֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ שָׁם אֱלהִים בֵּית-אֵל:
אלוהים נגלה אל יעקב ואומר לו שמעתה לא ייקרא עוד יעקב אלא ישראל ומברך אותו. שם יעקב לוקח מצבה, נוסך עליה שמן וקורא למקום בית אל, מכיוון ששם התגלה אליו אלוהים.
(טז)וַיִּסְעוּ מִבֵּית אֵל וַיְהִי-עוֹד כִּבְרַת-הָאָרֶץ לָבוֹא אֶפְרָתָה וַתֵּלֶד רָחֵל וַתְּקַשׁ בְּלִדְתָּהּ:
(יז)וַיְהִי בְהַקְשֹׁתָהּ בְּלִדְתָּהּ וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְיַלֶּדֶת אַל-תִּירְאִי כִּי-גַם-זֶה לָךְ בֵּן:
(יח)וַיְהִי בְּצֵאת נַפְשָׁהּ כִּי מֵתָה וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן-אוֹנִי וְאָבִיו קָרָא-לוֹ בִנְיָמִין:
(יט)וַתָּמָת רָחֵל וַתִּקָּבֵר בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה הִוא בֵּית לָחֶם:
(כ)וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה עַל-קְבֻרָתָהּ הִוא מַצֶּבֶת קְבֻרַת-רָחֵל עַד-הַיּוֹם:
הם ממשיכים בנסיעה, רחל בהריון והיא מתקשה מאוד, המיילדת אומרת לה שזה בן, רחל מתה בלידה אולם מספיקה לקרוא לבן, בן אוני. יעקב קורא לו בנימין. רחל נקברת בדרך ליד בית לחם.
(כא)וַיִּסַּע יִשְֹרָאֵל וַיֵּט אָהֳלה מֵהָלְאָה לְמִגְדַּל-עֵדֶר:
(כב)וַיְהִי בִּשְׁכֹּן יִשְֹרָאֵל בָּאָרֶץ הַהִוא וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן וַיִּשְׁכַּב אֶת-בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו וַיִּשְׁמַע יִשְֹרָאֵל וַיִּהְיוּ בְנֵי-יַעֲקֹב שְׁנֵים עָשָֹר:
(כג)בְּנֵי לֵאָה בְּכוֹר יַעֲקֹב רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן וְלֵוִי וִיהוּדָה וְיִשָּׂשֹכָר וּזְבֻלוּן:
(כד)בְּנֵי רָחֵל יוֹסֵף וּבִנְיָמִן:
(כה)וּבְנֵי בִלְהָה שִׁפְחַת רָחֵל דָּן וְנַפְתָּלִי:
(כו)וּבְנֵי זִלְפָּה שִׁפְחַת לֵאָה גָּד וְאָשֵׁר אֵלֶּה בְּנֵי יַעֲקֹב אֲשֶׁר יֻלַּד-לוֹ בְּפַדַּן אֲרָם:
ישראל, הוא יעקב, ממשיך במסעו בארץ, ואז יש סיכום של ילדיו.
(כז)וַיָּבֹא יַעֲקֹב אֶל-יִצְחָק אָבִיו מַמְרֵא קִרְיַת הָאַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן אֲשֶׁר-גָּר-שָׁם אַבְרָהָם וְיִצְחָק:
(כח)וַיִּהְיוּ יְמֵי יִצְחָק מְאַת שָׁנָה וּשְׁמֹנִים שָׁנָה:
(כט)וַיִּגְוַע יִצְחָק וַיָּמָת וַיֵּאָסֶף אֶל-עַמָּיו זָקֵן וּשְֹבַע יָמִים וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ עֵשָֹו וְיַעֲקֹב בָּנָיו:
יצחק מת בגיל 180, עשיו ויעקב קוברים אותו.
(ב)וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל-בֵּיתוֹ וְאֶל כָּל-אֲשֶׁר עִמּוֹ הָסִרוּ אֶת-אֱלהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּתֹכֲכֶם וְהִטַּהֲרוּ וְהַחֲלִיפוּ שִֹמְלתֵיכֶם:
(ג)וְנָקוּמָה וְנַעֲלֶה בֵּית-אֵל וְאֶעֱשֶֹה-שָּׁם מִזְבֵּחַ לָאֵל הָעֹנֶה אֹתִי בְּיוֹם צָרָתִי וַיְהִי עִמָּדִי בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הָלָכְתִּי: (ד)וַיִּתְּנוּ אֶל-יַעֲקֹב אֵת כָּל-אֱלהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּיָדָם וְאֶת-הַנְּזָמִים אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם וַיִּטְמֹן אֹתָם יַעֲקֹב תַּחַת הָאֵלָה אֲשֶׁר עִם-שְׁכֶם:
(ה)וַיִּסָּעוּ וַיְהִי חִתַּת אֱלהִים עַל-הֶעָרִים אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיהֶם וְלא רָדְפוּ אַחֲרֵי בְּנֵי יַעֲקֹב:
(ו)וַיָּבֹא יַעֲקֹב לוּזָה אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן הִוא בֵּית-אֵל הוּא וְכָל-הָעָם אֲשֶׁר-עִמּוֹ:
(ז)וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא לַמָּקוֹם אֵל בֵּית-אֵל כִּי שָׁם נִגְלוּ אֵלָיו הָאֱלהִים בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי אָחִיו:
אלוהים אומר ליעקב שיעלה לבית אל ויעשה שם מזבח, במקום שאלוהים התגלה אליו כאשר יעקב ברח מפני עשיו.
יעקב אומר לבני ביתו להסיר את כל אלוהי הנכר, להטהר ולעלות לבית אל שם יקים מזבח. הם נוסעים לבית אל, אף אחד לא תוקף אותם בדרך בגלל שפחד אלוהים נפל עליהם.
(ח)וַתָּמָת דְּבֹרָה מֵינֶקֶת רִבְקָה וַתִּקָּבֵר מִתַּחַת לְבֵית-אֵל תַּחַת הָאַלּוֹן וַיִּקְרָא שְׁמוֹ אַלּוֹן בָּכוּת:
דבורה, המינקת של רבקה, מתה ונקברת בדרך. כנראה הייתה לה חשיבות גדולה מכיוון שמזכירים אותה.
(ט)וַיֵּרָא אֱלהִים אֶל-יַעֲקֹב עוֹד בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ:
(י)וַיֹּאמֶר-לוֹ אֱלהִים שִׁמְךָ יַעֲקֹב לא-יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד יַעֲקֹב כִּי אִם-יִשְֹרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ יִשְֹרָאֵל: (יא)וַיֹּאמֶר לוֹ אֱלהִים אֲנִי אֵל שַׁדַּי פְּרֵה וּרְבֵה גּוֹי וּקְהַל גּוֹיִם יִהְיֶה מִמֶּךָ וּמְלָכִים מֵחֲלָצֶיךָ יֵצֵאוּ: (יב)וְאֶת-הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לְאַבְרָהָם וּלְיִצְחָק לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֶתֵּן אֶת-הָאָרֶץ:
(יג)וַיַּעַל מֵעָלָיו אֱלהִים בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר-דִּבֶּר אִתּוֹ:
(יד)וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר-דִּבֶּר אִתּוֹ מַצֶּבֶת אָבֶן וַיַּסֵּךְ עָלֶיהָ נֶסֶךְ וַיִּצֹק עָלֶיהָ שָׁמֶן:
(טו)וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶת-שֵׁם הַמָּקוֹם אֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ שָׁם אֱלהִים בֵּית-אֵל:
אלוהים נגלה אל יעקב ואומר לו שמעתה לא ייקרא עוד יעקב אלא ישראל ומברך אותו. שם יעקב לוקח מצבה, נוסך עליה שמן וקורא למקום בית אל, מכיוון ששם התגלה אליו אלוהים.
(טז)וַיִּסְעוּ מִבֵּית אֵל וַיְהִי-עוֹד כִּבְרַת-הָאָרֶץ לָבוֹא אֶפְרָתָה וַתֵּלֶד רָחֵל וַתְּקַשׁ בְּלִדְתָּהּ:
(יז)וַיְהִי בְהַקְשֹׁתָהּ בְּלִדְתָּהּ וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְיַלֶּדֶת אַל-תִּירְאִי כִּי-גַם-זֶה לָךְ בֵּן:
(יח)וַיְהִי בְּצֵאת נַפְשָׁהּ כִּי מֵתָה וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן-אוֹנִי וְאָבִיו קָרָא-לוֹ בִנְיָמִין:
(יט)וַתָּמָת רָחֵל וַתִּקָּבֵר בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה הִוא בֵּית לָחֶם:
(כ)וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה עַל-קְבֻרָתָהּ הִוא מַצֶּבֶת קְבֻרַת-רָחֵל עַד-הַיּוֹם:
הם ממשיכים בנסיעה, רחל בהריון והיא מתקשה מאוד, המיילדת אומרת לה שזה בן, רחל מתה בלידה אולם מספיקה לקרוא לבן, בן אוני. יעקב קורא לו בנימין. רחל נקברת בדרך ליד בית לחם.
(כא)וַיִּסַּע יִשְֹרָאֵל וַיֵּט אָהֳלה מֵהָלְאָה לְמִגְדַּל-עֵדֶר:
(כב)וַיְהִי בִּשְׁכֹּן יִשְֹרָאֵל בָּאָרֶץ הַהִוא וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן וַיִּשְׁכַּב אֶת-בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו וַיִּשְׁמַע יִשְֹרָאֵל וַיִּהְיוּ בְנֵי-יַעֲקֹב שְׁנֵים עָשָֹר:
(כג)בְּנֵי לֵאָה בְּכוֹר יַעֲקֹב רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן וְלֵוִי וִיהוּדָה וְיִשָּׂשֹכָר וּזְבֻלוּן:
(כד)בְּנֵי רָחֵל יוֹסֵף וּבִנְיָמִן:
(כה)וּבְנֵי בִלְהָה שִׁפְחַת רָחֵל דָּן וְנַפְתָּלִי:
(כו)וּבְנֵי זִלְפָּה שִׁפְחַת לֵאָה גָּד וְאָשֵׁר אֵלֶּה בְּנֵי יַעֲקֹב אֲשֶׁר יֻלַּד-לוֹ בְּפַדַּן אֲרָם:
ישראל, הוא יעקב, ממשיך במסעו בארץ, ואז יש סיכום של ילדיו.
(כז)וַיָּבֹא יַעֲקֹב אֶל-יִצְחָק אָבִיו מַמְרֵא קִרְיַת הָאַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן אֲשֶׁר-גָּר-שָׁם אַבְרָהָם וְיִצְחָק:
(כח)וַיִּהְיוּ יְמֵי יִצְחָק מְאַת שָׁנָה וּשְׁמֹנִים שָׁנָה:
(כט)וַיִּגְוַע יִצְחָק וַיָּמָת וַיֵּאָסֶף אֶל-עַמָּיו זָקֵן וּשְֹבַע יָמִים וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ עֵשָֹו וְיַעֲקֹב בָּנָיו:
יצחק מת בגיל 180, עשיו ויעקב קוברים אותו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה