פרויקט 929 - בראשית מ"א - יום ראשון 15.2.15 כ"ו בשבט תשע"ה

(א)וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעֹה חֹלֵם וְהִנֵּה עֹמֵד עַל-הַיְאֹר:
(ב)וְהִנֵּה מִן-הַיְאֹר עֹלת שֶׁבַע פָּרוֹת יְפוֹת מַרְאֶה וּבְרִיאֹת בָּשָֹר וַתִּרְעֶינָה בָּאָחוּ:
(ג)וְהִנֵּה שֶׁבַע פָּרוֹת אֲחֵרוֹת עֹלוֹת אַחֲרֵיהֶן מִן-הַיְאֹר רָעוֹת מַרְאֶה וְדַקּוֹת בָּשָֹר וַתַּעֲמֹדְנָה אֵצֶל הַפָּרוֹת עַל-שְֹפַת הַיְאֹר:
(ד)וַתֹּאכַלְנָה הַפָּרוֹת רָעוֹת הַמַּרְאֶה וְדַקֹּת הַבָּשָֹר אֵת שֶׁבַע הַפָּרוֹת יְפֹת הַמַּרְאֶה וְהַבְּרִיאֹת וַיִּיקַץ פַּרְעֹה: 

לאחר שנתיים, פרעה חולם חלום, בחלום עולות מהיאור שבע פרות בריאות ויפות, אחריהן עולות עוד שבע פרות רזות ומכוערות. הפרות הרזות אוכלות את הפרות הבריאות.

(ה)וַיִּישָׁן וַיַּחֲלם שֵׁנִית וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים עֹלוֹת בְּקָנֶה אֶחָד בְּרִיאוֹת וְטֹבוֹת:
(ו)וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים דַּקּוֹת וּשְׁדוּפֹת קָדִים צֹמְחוֹת אַחֲרֵיהֶן:
(ז)וַתִּבְלַעְנָה הַשִּׁבֳּלִים הַדַּקּוֹת אֵת שֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הַבְּרִיאוֹת וְהַמְּלֵאוֹת וַיִּיקַץ פַּרְעֹה וְהִנֵּה חֲלוֹם:

פרעה חולם שוב חלום, בחלום יש שבע שיבולים בריאות וטובות ואחריהן צומחות עוד שבע שיבולים דקות, השיבולים הדקות בולעות את השיבולים הבריאות.

(ח)וַיְהִי בַבֹּקֶר וַתִּפָּעֶם רוּחוֹ וַיִּשְׁלַח וַיִּקְרָא אֶת-כָּל-חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם וְאֶת-כָּל-חֲכָמֶיהָ וַיְסַפֵּר פַּרְעֹה לָהֶם אֶת-חֲלמוֹ וְאֵין-פּוֹתֵר אוֹתָם לְפַרְעֹה:
(ט)וַיְדַבֵּר שַֹר הַמַּשְׁקִים אֶת-פַּרְעֹה לֵאמֹר אֶת-חֲטָאַי אֲנִי מַזְכִּיר הַיּוֹם:
(י)פַּרְעֹה קָצַף עַל-עֲבָדָיו וַיִּתֵּן אֹתִי בְּמִשְׁמַר בֵּית שַֹר הַטַּבָּחִים אֹתִי וְאֵת שַֹר הָאֹפִים:
(יא)וַנַּחַלְמָה חֲלוֹם בְּלַיְלָה אֶחָד אֲנִי וָהוּא אִישׁ כְּפִתְרוֹן חֲלמוֹ חָלָמְנוּ:
(יב)וְשָׁם אִתָּנוּ נַעַר עִבְרִי עֶבֶד לְשַֹר הַטַּבָּחִים וַנְּסַפֶּר-לוֹ וַיִּפְתָּר-לָנוּ אֶת-חֲלמֹתֵינוּ אִישׁ כַּחֲלמוֹ פָּתָר:
(יג)וַיְהִי כַּאֲשֶׁר פָּתַר-לָנוּ כֵּן הָיָה אֹתִי הֵשִׁיב עַל-כַּנִּי וְאֹתוֹ תָלָה:
(יד)וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא אֶת-יוֹסֵף וַיְרִיצֻהוּ מִן-הַבּוֹר וַיְגַלַּח וַיְחַלֵּף שִֹמְלתָיו וַיָּבֹא אֶל-פַּרְעֹה:

פרעה קם בבוקר ודורש ממשרתיו ועבדיו לפתור את החלום, שר המשקים מספר על יוסף בבית הסוהר שפתר להם את החלום.
פרעה שולח לקרוא ליוסף.
(טו)וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל-יוֹסֵף חֲלוֹם חָלַמְתִּי וּפֹתֵר אֵין אֹתוֹ וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי עָלֶיךָ לֵאמֹר תִּשְׁמַע חֲלוֹם לִפְתֹּר אֹתוֹ: (טז)וַיַּעַן יוֹסֵף אֶת-פַּרְעֹה לֵאמֹר בִּלְעָדָי אֱלהִים יַעֲנֶה אֶת-שְׁלוֹם פַּרְעֹה:
(יז)וַיְדַבֵּר פַּרְעֹה אֶל-יוֹסֵף בַּחֲלמִי הִנְנִי עֹמֵד עַל-שְֹפַת הַיְאֹר:
(יח)וְהִנֵּה מִן-הַיְאֹר עֹלת שֶׁבַע פָּרוֹת בְּרִיאוֹת בָּשָֹר וִיפֹת תֹּאַר וַתִּרְעֶינָה בָּאָחוּ:
(יט)וְהִנֵּה שֶׁבַע פָּרוֹת אֲחֵרוֹת עֹלוֹת אַחֲרֵיהֶן דַּלּוֹת וְרָעוֹת תֹּאַר מְאֹד וְרַקּוֹת בָּשָֹר לא-רָאִיתִי כָהֵנָּה בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרַיִם לָרֹעַ: 
(כ)וַתֹּאכַלְנָה הַפָּרוֹת הָרַקּוֹת וְהָרָעוֹת אֵת שֶׁבַע הַפָּרוֹת הָרִאשֹׁנוֹת הַבְּרִיאֹת:
(כא)וַתָּבֹאנָה אֶל-קִרְבֶּנָה וְלא נוֹדַע כִּי-בָאוּ אֶל-קִרְבֶּנָה וּמַרְאֵיהֶן רַע כַּאֲשֶׁר בַּתְּחִלָּה וָאִיקָץ:
(כב)וָאֵרֶא בַּחֲלמִי וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים עֹלת בְּקָנֶה אֶחָד מְלֵאֹת וְטֹבוֹת:
(כג)וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים צְנֻמוֹת דַּקּוֹת שְׁדֻפוֹת קָדִים צֹמְחוֹת אַחֲרֵיהֶם:
(כד)וַתִּבְלַעְןָ הַשִּׁבֳּלִים הַדַּקֹּת אֵת שֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הַטֹּבוֹת וָאֹמַר אֶל-הַחַרְטֻמִּים וְאֵין מַגִּיד לִי:

פרעה מספר ליוסף על החלומות עם הפרות והשיבולים.

(כה)וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל-פַּרְעֹה חֲלוֹם פַּרְעֹה אֶחָד הוּא אֵת אֲשֶׁר הָאֱלהִים עֹשֶֹה הִגִּיד לְפַרְעֹה:
(כו)שֶׁבַע פָּרֹת הַטֹּבֹת שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה וְשֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הַטֹּבֹת שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה חֲלוֹם אֶחָד הוּא:
(כז)וְשֶׁבַע הַפָּרוֹת הָרַקּוֹת וְהָרָעֹת הָעֹלת אַחֲרֵיהֶן שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה וְשֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הָרֵקוֹת שְׁדֻפוֹת הַקָּדִים יִהְיוּ שֶׁבַע שְׁנֵי רָעָב:
(כח)הוּא הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל-פַּרְעֹה אֲשֶׁר הָאֱלהִים עֹשֶֹה הֶרְאָה אֶת-פַּרְעֹה:
(כט)הִנֵּה שֶׁבַע שָׁנִים בָּאוֹת שָֹבָע גָּדוֹל בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם:
(ל)וְקָמוּ שֶׁבַע שְׁנֵי רָעָב אַחֲרֵיהֶן וְנִשְׁכַּח כָּל-הַשָּׂבָע בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְכִלָּה הָרָעָב אֶת-הָאָרֶץ:
(לא)וְלא-יִוָּדַע הַשָּׂבָע בָּאָרֶץ מִפְּנֵי הָרָעָב הַהוּא אַחֲרֵי-כֵן כִּי-כָבֵד הוּא מְאֹד:
(לב)וְעַל הִשָּׁנוֹת הַחֲלוֹם אֶל-פַּרְעֹה פַּעֲמָיִם כִּי-נָכוֹן הַדָּבָר מֵעִם הָאֱלהִים וּמְמַהֵר הָאֱלהִים לַעֲשֹתוֹ:

יוסף פותר את החלום לפרעה, הוא אומר שזה בעצם חלום אחד שאומר אותו דבר. שבע הפרות הטובות זה שבע שנים טובות שעומדות לבוא על מצרים ושבע הפרות הרזות הם שבע שנים רעות שעומדות לבוא על מצרים, שנות רעב.
(לג)וְעַתָּה יֵרֵא פַרְעֹה אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם וִישִׁיתֵהוּ עַל-אֶרֶץ מִצְרָיִם:
(לד)יַעֲשֶֹה פַרְעֹה וְיַפְקֵד פְּקִדִים עַל-הָאָרֶץ וְחִמֵּשׁ אֶת-אֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע:
(לה)וְיִקְבְּצוּ אֶת-כָּל-אֹכֶל הַשָּׁנִים הַטֹּבוֹת הַבָּאֹת הָאֵלֶּה וְיִצְבְּרוּ-בָר תַּחַת יַד-פַּרְעֹה אֹכֶל בֶּעָרִים וְשָׁמָרוּ: (לו)וְהָיָה הָאֹכֶל לְפִקָּדוֹן לָאָרֶץ לְשֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב אֲשֶׁר תִּהְיֶיןָ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְלא-תִכָּרֵת הָאָרֶץ בָּרָעָב: (לז)וַיִּיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי כָּל-עֲבָדָיו:

ואז יוסף מייעץ לפרעה מה לעשות כדי לשרוד את שבע השנים הרעות, לקחת פקידים שיאספו אוכל ועוד במהלך שבע השנים הטובות ואז יהיה להם בשבע השנים הרעות.

(לח)וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל-עֲבָדָיו הֲנִמְצָא כָזֶה אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ אֱלהִים בּוֹ:
(לט)וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל-יוֹסֵף אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלהִים אוֹתְךָ אֶת-כָּל-זֹאת אֵין-נָבוֹן וְחָכָם כָּמוֹךָ:
(מ)אַתָּה תִּהְיֶה עַל-בֵּיתִי וְעַל-פִּיךָ יִשַּׁק כָּל-עַמִּי רַק הַכִּסֵּא אֶגְדַּל מִמֶּךָ:
(מא)וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל-יוֹסֵף רְאֵה נָתַתִּי אֹתְךָ עַל כָּל-אֶרֶץ מִצְרָיִם:
(מב)וַיָּסַר פַּרְעֹה אֶת-טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ וַיִּתֵּן אֹתָהּ עַל-יַד יוֹסֵף וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ בִּגְדֵי-שֵׁשׁ וַיָּשֶֹם רְבִד הַזָּהָב עַל-צַוָּארוֹ:
(מג)וַיַּרְכֵּב אֹתוֹ בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר-לוֹ וַיִּקְרְאוּ לְפָנָיו אַבְרֵךְ וְנָתוֹן אֹתוֹ עַל כָּל-אֶרֶץ מִצְרָיִם:
(מד)וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל-יוֹסֵף אֲנִי פַרְעֹה וּבִלְעָדֶיךָ לא-יָרִים אִישׁ אֶת-יָדוֹ וְאֶת-רַגְלוֹ בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם:
(מה)וַיִּקְרָא פַרְעֹה שֵׁם-יוֹסֵף צָפְנַת פַּעְנֵחַ וַיִּתֶּן-לוֹ אֶת-אָסְנַת בַּת-פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אֹן לְאִשָּׁה וַיֵּצֵא יוֹסֵף עַל-אֶרֶץ מִצְרָיִם:
(מו)וְיוֹסֵף בֶּן-שְׁלשִׁים שָׁנָה בְּעָמְדוֹ לִפְנֵי פַּרְעֹה מֶלֶךְ-מִצְרָיִם וַיֵּצֵא יוֹסֵף מִלִּפְנֵי פַרְעֹה וַיַּעֲבֹר בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם:

פרעה מאוד מתלהב מיוסף ולוקח אותו להיות לו יועץ ראשי, הוא מלביש אותו יפה, נותן לו טבעת של המלך. הוא מכנה את יוסף בשם צפנת פענח ונותן לו את אסנת לאישה.

(מז)וַתַּעַשֹ הָאָרֶץ בְּשֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע לִקְמָצִים:
(מח)וַיִּקְבֹּץ אֶת-כָּל-אֹכֶל שֶׁבַע שָׁנִים אֲשֶׁר הָיוּ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיִּתֶּן-אֹכֶל בֶּעָרִים אֹכֶל שְֹדֵה-הָעִיר אֲשֶׁר סְבִיבֹתֶיהָ נָתַן בְּתוֹכָהּ:
(מט)וַיִּצְבֹּר יוֹסֵף בָּר כְּחוֹל הַיָּם הַרְבֵּה מְאֹד עַד כִּי-חָדַל לִסְפֹּר כִּי-אֵין מִסְפָּר:
(נ)וּלְיוֹסֵף יֻלָּד שְׁנֵי בָנִים בְּטֶרֶם תָּבוֹא שְׁנַת הָרָעָב אֲשֶׁר יָלְדָה-לּוֹ אָסְנַת בַּת-פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אוֹן:
(נא)וַיִּקְרָא יוֹסֵף אֶת-שֵׁם הַבְּכוֹר מְנַשֶּׁה כִּי-נַשַּׁנִי אֱלהִים אֶת-כָּל-עֲמָלִי וְאֵת כָּל-בֵּית אָבִי:
(נב)וְאֵת שֵׁם הַשֵּׁנִי קָרָא אֶפְרָיִם כִּי-הִפְרַנִי אֱלהִים בְּאֶרֶץ עָנְיִי:
(נג)וַתִּכְלֶינָה שֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע אֲשֶׁר הָיָה בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם:

פיתרון החלום של יוסף מתגשם ויש שבע שנים טובות במצרים, בזמן הזה נולדים ליוסף שני בנים: מנשה ואפרים. במהלך שבע השנים יוסף אוסף ואוגר אוכל.

(נד)וַתְּחִלֶּינָה שֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב לָבוֹא כַּאֲשֶׁר אָמַר יוֹסֵף וַיְהִי רָעָב בְּכָל-הָאֲרָצוֹת וּבְכָל-אֶרֶץ מִצְרַיִם הָיָה לָחֶם: (נה)וַתִּרְעַב כָּל-אֶרֶץ מִצְרַיִם וַיִּצְעַק הָעָם אֶל-פַּרְעֹה לַלָּחֶם וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה לְכָל-מִצְרַיִם לְכוּ אֶל-יוֹסֵף אֲשֶׁר-יֹאמַר לָכֶם תַּעֲשֹוּ:
(נו)וְהָרָעָב הָיָה עַל כָּל-פְּנֵי הָאָרֶץ וַיִּפְתַּח יוֹסֵף אֶת-כָּל-אֲשֶׁר בָּהֶם וַיִּשְׁבֹּר לְמִצְרַיִם וַיֶּחֱזַק הָרָעָב בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם: 
(נז)וְכָל-הָאָרֶץ בָּאוּ מִצְרַיְמָה לִשְׁבֹּר אֶל-יוֹסֵף כִּי-חָזַק הָרָעָב בְּכָל-הָאָרֶץ:

לאחר מכן מתחילות שבע שנות רעב וכך גם בשאר הארצות באיזור, אולם בגלל שיוסף אגר אוכל כל העם בא אליו לבקש אוכל.

פרויקט 929 - בראשית מ' - יום חמישי 12.2.15 כ"ג בשבט תשע"ה

(א)וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה חָטְאוּ מַשְׁקֵה מֶלֶךְ-מִצְרַיִם וְהָאֹפֶה לַאֲדֹנֵיהֶם לְמֶלֶךְ מִצְרָיִם:
(ב)וַיִּקְצֹף פַּרְעֹה עַל שְׁנֵי סָרִיסָיו עַל שַֹר הַמַּשְׁקִים וְעַל שַֹר הָאוֹפִים:
(ג)וַיִּתֵּן אֹתָם בְּמִשְׁמַר בֵּית שַֹר הַטַּבָּחִים אֶל-בֵּית הַסֹּהַר מְקוֹם אֲשֶׁר יוֹסֵף אָסוּר שָׁם:
(ד)וַיִּפְקֹד שַֹר הַטַּבָּחִים אֶת-יוֹסֵף אִתָּם וַיְשָׁרֶת אֹתָם וַיִּהְיוּ יָמִים בְּמִשְׁמָר:
(ה)וַיַּחַלְמוּ חֲלוֹם שְׁנֵיהֶם אִישׁ חֲלמוֹ בְּלַיְלָה אֶחָד אִישׁ כְּפִתְרוֹן חֲלמוֹ הַמַּשְׁקֶה וְהָאֹפֶה אֲשֶׁר לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם אֲשֶׁר אֲסוּרִים בְּבֵית הַסֹּהַר: 
(ו)וַיָּבֹא אֲלֵיהֶם יוֹסֵף בַּבֹּקֶר וַיַּרְא אֹתָם וְהִנָּם זֹעֲפִים:
(ז)וַיִּשְׁאַל אֶת-סְרִיסֵי פַרְעֹה אֲשֶׁר אִתּוֹ בְמִשְׁמַר בֵּית אֲדֹנָיו לֵאמֹר מַדּוּעַ פְּנֵיכֶם רָעִים הַיּוֹם:
(ח)וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו חֲלוֹם חָלַמְנוּ וּפֹתֵר אֵין אֹתוֹ וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף הֲלוֹא לֵאלהִים פִּתְרֹנִים סַפְּרוּ-נָא לִי: (ט)וַיְסַפֵּר שַֹר-הַמַּשְׁקִים אֶת-חֲלמוֹ לְיוֹסֵף וַיֹּאמֶר לוֹ בַּחֲלוֹמִי וְהִנֵּה-גֶפֶן לְפָנָי:
(י)וּבַגֶּפֶן שְׁלשָׁה שָֹרִיגִם וְהִוא כְפֹרַחַת עָלְתָה נִצָּהּ הִבְשִׁילוּ אַשְׁכְּלתֶיהָ עֲנָבִים:
(יא)וְכוֹס פַּרְעֹה בְּיָדִי וָאֶקַּח אֶת-הָעֲנָבִים וָאֶשְֹחַט אֹתָם אֶל-כּוֹס פַּרְעֹה וָאֶתֵּן אֶת-הַכּוֹס עַל-כַּף פַּרְעֹה: (יב)וַיֹּאמֶר לוֹ יוֹסֵף זֶה פִּתְרֹנוֹ שְׁלשֶׁת הַשָּׂרִגִים שְׁלשֶׁת יָמִים הֵם:
(יג)בְּעוֹד שְׁלשֶׁת יָמִים יִשָּׂא פַרְעֹה אֶת-רֹאשֶׁךָ וַהֲשִׁיבְךָ עַל-כַּנֶּךָ וְנָתַתָּ כוֹס-פַּרְעֹה בְּיָדוֹ כַּמִּשְׁפָּט הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר הָיִיתָ מַשְׁקֵהוּ:
(יד)כִּי אִם-זְכַרְתַּנִי אִתְּךָ כַּאֲשֶׁר יִיטַב לָךְ וְעָשִֹיתָ-נָּא עִמָּדִי חָסֶד וְהִזְכַּרְתַּנִי אֶל-פַּרְעֹה וְהוֹצֵאתַנִי מִן-הַבַּיִת הַזֶּה: (טו)כִּי-גֻנֹּב גֻּנַּבְתִּי מֵאֶרֶץ הָעִבְרִים וְגַם-פֹּה לא-עָשִֹיתִי מְאוּמָה כִּי-שָֹמוּ אֹתִי בַּבּוֹר:

יוסף בבית הסוהר שם הוא פוגש את שר המשקים ושר האופה. שניהם חולמים חלומות בלילה אולם לא יודעים לפתור אותם. יוסף עוזר להם לפתור את החלומות.
שר המשקים חולם על גפן שפורחת עם שלושה שריכים אשכולות ענבים, הכוס של פרעה בידו והוא סוחט את הענבים לכוס של פרעה.
הפיתרון לכך לפי יוסף הוא ששלושת השריגים הם שלושה ימים. בעוד שלושה ימים פרעה ייקח אותו ויחזיר אותו לתפקידו.
יוסף מבקש משר המשקים שיזכור אותו ויבקש מפרעה שיוציא אותו מבית הכלא.

(טז)וַיַּרְא שַֹר-הָאֹפִים כִּי טוֹב פָּתָר וַיֹּאמֶר אֶל-יוֹסֵף אַף-אֲנִי בַּחֲלוֹמִי וְהִנֵּה שְׁלשָׁה סַלֵּי חֹרִי עַל-רֹאשִׁי: (יז)וּבַסַּל הָעֶלְיוֹן מִכֹּל מַאֲכַל פַּרְעֹה מַעֲשֵֹה אֹפֶה וְהָעוֹף אֹכֵל אֹתָם מִן-הַסַּל מֵעַל רֹאשִׁי:
(יח)וַיַּעַן יוֹסֵף וַיֹּאמֶר זֶה פִּתְרֹנוֹ שְׁלשֶׁת הַסַּלִּים שְׁלשֶׁת יָמִים הֵם:
(יט)בְּעוֹד שְׁלשֶׁת יָמִים יִשָּׂא פַרְעֹה אֶת-רֹאשְׁךָ מֵעָלֶיךָ וְתָלָה אוֹתְךָ עַל-עֵץ וְאָכַל הָעוֹף אֶת-בְּשָֹרְךָ מֵעָלֶיךָ: (כ)וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יוֹם הֻלֶּדֶת אֶת-פַּרְעֹה וַיַּעַשֹ מִשְׁתֶּה לְכָל-עֲבָדָיו וַיִּשָּׂא אֶת-רֹאשׁ שַֹר הַמַּשְׁקִים וְאֶת-רֹאשׁ שַֹר הָאֹפִים בְּתוֹךְ עֲבָדָיו:
(כא)וַיָּשֶׁב אֶת-שַֹר הַמַּשְׁקִים עַל-מַשְׁקֵהוּ וַיִּתֵּן הַכּוֹס עַל-כַּף פַּרְעֹה:
(כב)וְאֵת שַֹר הָאֹפִים תָּלָה כַּאֲשֶׁר פָּתַר לָהֶם יוֹסֵף: 
(כג)וְלא-זָכַר שַֹר-הַמַּשְׁקִים אֶת-יוֹסֵף וַיִּשְׁכָּחֵהוּ:

שר האופים רואה כי טוב ומספר גם ליוסף גם את החלום שלו. בחלום יש לו שלושה סלים על הראש, בסל העליון יש מאכלים והעוף אוכל מהסל.
פיתרון החלום הוא ששלושת הסלים הם שלושה ימים, בעוד שלושה ימים פרעה יתלה אותו על העץ.

ובאמת ביום השלישי פרעה מחזיר לתפקיד את שר המשקים ותולה את שר האופים.

פרויקט 929 - בראשית ל"ט - יום רביעי 11.2.15 כ"ב בשבט תשע"ה

(א)וְיוֹסֵף הוּרַד מִצְרָיְמָה וַיִּקְנֵהוּ פּוֹטִיפַר סְרִיס פַּרְעֹה שַֹר הַטַּבָּחִים אִישׁ מִצְרִי מִיַּד הַיִּשְׁמְעֵאלִים אֲשֶׁר הוֹרִדֻהוּ שָׁמָּה:
(ב)וַיְהִי יְהוָֹה אֶת-יוֹסֵף וַיְהִי אִישׁ מַצְלִיחַ וַיְהִי בְּבֵית אֲדֹנָיו הַמִּצְרִי:
(ג)וַיַּרְא אֲדֹנָיו כִּי יְהוָֹה אִתּוֹ וְכֹל אֲשֶׁר-הוּא עֹשֶֹה יְהוָֹה מַצְלִיחַ בְּיָדוֹ:
(ד)וַיִּמְצָא יוֹסֵף חֵן בְּעֵינָיו וַיְשָׁרֶת אֹתוֹ וַיַּפְקִדֵהוּ עַל-בֵּיתוֹ וְכָל-יֶשׁ-לוֹ נָתַן בְּיָדוֹ:
(ה)וַיְהִי מֵאָז הִפְקִיד אֹתוֹ בְּבֵיתוֹ וְעַל כָּל-אֲשֶׁר יֶשׁ-לוֹ וַיְבָרֶךְ יְהוָֹה אֶת-בֵּית הַמִּצְרִי בִּגְלַל יוֹסֵף וַיְהִי בִּרְכַּת יְהוָֹה בְּכָל-אֲשֶׁר יֶשׁ-לוֹ בַּבַּיִת וּבַשָּׂדֶה:
(ו)וַיַּעֲזֹב כָּל-אֲשֶׁר-לוֹ בְּיַד-יוֹסֵף וְלא-יָדַע אִתּוֹ מְאוּמָה כִּי אִם-הַלֶּחֶם אֲשֶׁר-הוּא אוֹכֵל וַיְהִי יוֹסֵף יְפֵה-תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה:

יוסף הורד למצרים על ידי אלה שקנו אותו ומגיע לפוטיפר. שם הוא מצליח מאוד ומוצא חן בעיני האדון שלו.

(ז)וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת-אֲדֹנָיו אֶת-עֵינֶיהָ אֶל-יוֹסֵף וַתֹּאמֶר שִׁכְבָה עִמִּי:
(ח)וַיְמָאֵן וַיֹּאמֶר אֶל-אֵשֶׁת אֲדֹנָיו הֵן אֲדֹנִי לא-יָדַע אִתִּי מַה-בַּבָּיִת וְכֹל אֲשֶׁר-יֶשׁ-לוֹ נָתַן בְּיָדִי:
(ט)אֵינֶנּוּ גָדוֹל בַּבַּיִת הַזֶּה מִמֶּנִּי וְלא-חָשַֹךְ מִמֶּנִּי מְאוּמָה כִּי אִם-אוֹתָךְ בַּאֲשֶׁר אַתְּ-אִשְׁתּוֹ וְאֵיךְ אֶעֱשֶֹה הָרָעָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת וְחָטָאתִי לֵאלהִים:
(י)וַיְהִי כְּדַבְּרָהּ אֶל-יוֹסֵף יוֹם יוֹם וְלא-שָׁמַע אֵלֶיהָ לִשְׁכַּב אֶצְלָהּ לִהְיוֹת עִמָּהּ:
(יא)וַיְהִי כְּהַיּוֹם הַזֶּה וַיָּבֹא הַבַּיְתָה לַעֲשֹוֹת מְלַאכְתּוֹ וְאֵין אִישׁ מֵאַנְשֵׁי הַבַּיִת שָׁם בַּבָּיִת:
(יב)וַתִּתְפְּשֵֹהוּ בְּבִגְדוֹ לֵאמֹר שִׁכְבָה עִמִּי וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה:
(יג)וַיְהִי כִּרְאוֹתָהּ כִּי-עָזַב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ וַיָּנָס הַחוּצָה:

לאחר זמן מה, אשתו של פוטיפר שמה עין על יוסף והיא רוצה לשכב איתו, היא מנסה לפתות אותו ולשכנע אותו לשכב איתה והוא לא מסכים בגלל האדון שלו. באחת הפעמים שהיא מנסה לשכנע אותו היא תופסת לו בבגד, הוא בורח ומשאיר את הבגד אצלה.
(יד)וַתִּקְרָא לְאַנְשֵׁי בֵיתָהּ וַתֹּאמֶר לָהֶם לֵאמֹר רְאוּ הֵבִיא לָנוּ אִישׁ עִבְרִי לְצַחֶק בָּנוּ בָּא אֵלַי לִשְׁכַּב עִמִּי וָאֶקְרָא בְּקוֹל גָּדוֹל: 
(טו)וַיְהִי כְשָׁמְעוֹ כִּי-הֲרִימֹתִי קוֹלִי וָאֶקְרָא וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ אֶצְלִי וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה:
(טז)וַתַּנַּח בִּגְדוֹ אֶצְלָהּ עַד-בּוֹא אֲדֹנָיו אֶל-בֵּיתוֹ:
(יז)וַתְּדַבֵּר אֵלָיו כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר בָּא אֵלַי הָעֶבֶד הָעִבְרִי אֲשֶׁר-הֵבֵאתָ לָּנוּ לְצַחֶק בִּי:
(יח)וַיְהִי כַּהֲרִימִי קוֹלִי וָאֶקְרָא וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ אֶצְלִי וַיָּנָס הַחוּצָה:
(יט)וַיְהִי כִשְׁמֹעַ אֲדֹנָיו אֶת-דִּבְרֵי אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר דִּבְּרָה אֵלָיו לֵאמֹר כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה עָשָֹה לִי עַבְדֶּךָ וַיִּחַר אַפּוֹ:
(כ)וַיִּקַּח אֲדֹנֵי יוֹסֵף אֹתוֹ וַיִּתְּנֵהוּ אֶל-בֵּית הַסֹּהַר מְקוֹם אֲשֶׁר-אֲסִירֵי הַמֶּלֶךְ אֲסוּרִים וַיְהִי-שָׁם בְּבֵית הַסֹּהַר:
(כא)וַיְהִי יְהוָֹה אֶת-יוֹסֵף וַיֵּט אֵלָיו חָסֶד וַיִּתֵּן חִנּוֹ בְּעֵינֵי שַֹר בֵּית-הַסֹּהַר:
(כב)וַיִּתֵּן שַֹר בֵּית-הַסֹּהַר בְּיַד-יוֹסֵף אֵת כָּל-הָאֲסִירִם אֲשֶׁר בְּבֵית הַסֹּהַר וְאֵת כָּל-אֲשֶׁר עֹשִֹים שָׁם הוּא הָיָה עֹשֶֹה: 
(כג)אֵין שַֹר בֵּית-הַסֹּהַר רֹאֶה אֶת-כָּל-מְאוּמָה בְּיָדוֹ בַּאֲשֶׁר יְהוָֹה אִתּוֹ וַאֲשֶׁר-הוּא עֹשֶֹה יְהוָֹה מַצְלִיחַ:

אשת פוטיפר קוראת לעבדי הבית וטוענת שיוסף ניסה לשכב איתה ובכך ניסה לבגוד באדון פוטיפר. היא טוענת שצעקה עליו והוא השאיר אצלה את הבגד שלו. כאשר פוטיפר חוזר הביתה ושומע מה קרה הוא לוקח את יוסף ושם אותו בבית הסוהר.

פרויקט 929 - בראשית ל"ח - יום שלישי 10.2.15 כ"א בשבט תשע"ה

(א)וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא וַיֵּרֶד יְהוּדָה מֵאֵת אֶחָיו וַיֵּט עַד-אִישׁ עֲדֻלָּמִי וּשְׁמוֹ חִירָה:
(ב)וַיַּרְא-שָׁם יְהוּדָה בַּת-אִישׁ כְּנַעֲנִי וּשְׁמוֹ שׁוּעַ וַיִּקָּחֶהָ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ:
(ג)וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ עֵר:
(ד)וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ אוֹנָן:
(ה)וַתֹּסֶף עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ שֵׁלָה וְהָיָה בִכְזִיב בְּלִדְתָּהּ אֹתוֹ:
(ו)וַיִּקַּח יְהוּדָה אִשָּׁה לְעֵר בְּכוֹרוֹ וּשְׁמָהּ תָּמָר:
(ז)וַיְהִי עֵר בְּכוֹר יְהוּדָה רַע בְּעֵינֵי יְהוָֹה וַיְמִתֵהוּ יְהוָֹה:
(ח)וַיֹּאמֶר יְהוּדָה לְאוֹנָן בֹּא אֶל-אֵשֶׁת אָחִיךָ וְיַבֵּם אֹתָהּ וְהָקֵם זֶרַע לְאָחִיךָ:
(ט)וַיֵּדַע אוֹנָן כִּי לּא לוֹ יִהְיֶה הַזָּרַע וְהָיָה אִם-בָּא אֶל-אֵשֶׁת אָחִיו וְשִׁחֵת אַרְצָה לְבִלְתִּי נְתָן-זֶרַע לְאָחִיו:
(י)וַיֵּרַע בְּעֵינֵי יְהוָֹה אֲשֶׁר עָשָֹה וַיָּמֶת גַּם-אֹתוֹ:
(יא)וַיֹּאמֶר יְהוּדָה לְתָמָר כַּלָּתוֹ שְׁבִי אַלְמָנָה בֵית-אָבִיךְ עַד-יִגְדַּל שֵׁלָה בְנִי כִּי אָמַר פֶּן-יָמוּת גַּם-הוּא כְּאֶחָיו וַתֵּלֶךְ תָּמָר וַתֵּשֶׁב בֵּית אָבִיהָ:

יהודה, בנו של יעקב, עוזב את אחיו והולך למקום אחר, הוא רואה שם אישה ומתחתן איתה, נולדים להם שלושה ילדים: ער, אונן ושלה.
יהודה לוקח לער אישה ושמה תמר. ער היה רע בעיני ה' לכן ה' הורג אותו. יהודה אומר לאונן שיבוא אל תמר ויבם אותה כדי להקים זרע לאחיו. אונן יודע שאם יעשה זאת הילד שיוולד לא יהיה שלו אלא של אחיו ולכן הוא משחת את זרעו ארצה, הדבר רע בעיני ה' והוא הורג גם אותו.
יהודה אומר לתמר שתשב אצל אביה ותחכה עד ששלה יגדל כי הוא מפחד שגם הוא ימות.
(יב)וַיִּרְבּוּ הַיָּמִים וַתָּמָת בַּת-שׁוּעַ אֵשֶׁת-יְהוּדָה וַיִּנָּחֶם יְהוּדָה וַיַּעַל עַל-גֹּזֲזֵי צֹאנוֹ הוּא וְחִירָה רֵעֵהוּ הָעֲדֻלָּמִי תִּמְנָתָה: 
(יג)וַיֻּגַּד לְתָמָר לֵאמֹר הִנֵּה חָמִיךְ עֹלֶה תִמְנָתָה לָגֹז צֹאנוֹ:
(יד)וַתָּסַר בִּגְדֵי אַלְמְנוּתָהּ מֵעָלֶיהָ וַתְּכַס בַּצָּעִיף וַתִּתְעַלָּף וַתֵּשֶׁב בְּפֶתַח עֵינַיִם אֲשֶׁר עַל-דֶּרֶךְ תִּמְנָתָה כִּי רָאֲתָה כִּי-גָדַל שֵׁלָה וְהִוא לא-נִתְּנָה לוֹ לְאִשָּׁה:
(טו)וַיִּרְאֶהָ יְהוּדָה וַיַּחְשְׁבֶהָ לְזוֹנָה כִּי כִסְּתָה פָּנֶיהָ:
(טז)וַיֵּט אֵלֶיהָ אֶל-הַדֶּרֶךְ וַיֹּאמֶר הָבָה נָּא אָבוֹא אֵלַיִךְ כִּי לא יָדַע כִּי כַלָּתוֹ הִוא וַתֹּאמֶר מַה-תִּתֶּן-לִי כִּי תָבוֹא אֵלָי:
(יז)וַיֹּאמֶר אָנֹכִי אֲשַׁלַּח גְּדִי-עִזִּים מִן-הַצֹּאן וַתֹּאמֶר אִם-תִּתֵּן עֵרָבוֹן עַד שָׁלְחֶךָ:
(יח)וַיֹּאמֶר מָה הָעֵרָבוֹן אֲשֶׁר אֶתֶּן-לָךְ וַתֹּאמֶר חֹתָמְךָ וּפְתִילֶךָ וּמַטְּךָ אֲשֶׁר בְּיָדֶךָ וַיִּתֶּן-לָהּ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ וַתַּהַר לוֹ: (יט)וַתָּקָם וַתֵּלֶךְ וַתָּסַר צְעִיפָהּ מֵעָלֶיהָ וַתִּלְבַּשׁ בִּגְדֵי אַלְמְנוּתָהּ:
(כ)וַיִּשְׁלַח יְהוּדָה אֶת-גְּדִי הָעִזִּים בְּיַד רֵעֵהוּ הָעֲדֻלָּמִי לָקַחַת הָעֵרָבוֹן מִיַּד הָאִשָּׁה וְלא מְצָאָהּ:
(כא)וַיִּשְׁאַל אֶת-אַנְשֵׁי מְקֹמָהּ לֵאמֹר אַיֵּה הַקְּדֵשָׁה הִוא בָעֵינַיִם עַל-הַדָּרֶךְ וַיֹּאמְרוּ לא-הָיְתָה בָזֶה קְדֵשָׁה: (כב)וַיָּשָׁב אֶל-יְהוּדָה וַיֹּאמֶר לא מְצָאתִיהָ וְגַם אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם אָמְרוּ לא-הָיְתָה בָזֶה קְדֵשָׁה:
(כג)וַיֹּאמֶר יְהוּדָה תִּקַּח-לָהּ פֶּן נִהְיֶה לָבוּז הִנֵּה שָׁלַחְתִּי הַגְּדִי הַזֶּה וְאַתָּה לא מְצָאתָהּ:
(כד)וַיְהִי כְּמִשְׁלשׁ חֳדָשִׁים וַיֻּגַּד לִיהוּדָה לֵאמֹר זָנְתָה תָּמָר כַּלָּתֶךָ וְגַם הִנֵּה הָרָה לִזְנוּנִים וַיֹּאמֶר יְהוּדָה הוֹצִיאוּהָ וְתִשָּׂרֵף:
(כה)הִוא מוּצֵאת וְהִיא שָׁלְחָה אֶל-חָמִיהָ לֵאמֹר לְאִישׁ אֲשֶׁר-אֵלֶּה לּוֹ אָנֹכִי הָרָה וַתֹּאמֶר הַכֶּר-נָא לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה הָאֵלֶּה:
(כו)וַיַּכֵּר יְהוּדָה וַיֹּאמֶר צָדְקָה מִמֶּנִּי כִּי-עַל-כֵּן לא-נְתַתִּיהָ לְשֵׁלָה בְנִי וְלא-יָסַף עוֹד לְדַעְתָּהּ:
(כז)וַיְהִי בְּעֵת לִדְתָּהּ וְהִנֵּה תְאוֹמִים בְּבִטְנָהּ:
(כח)וַיְהִי בְלִדְתָּהּ וַיִּתֶּן-יָד וַתִּקַּח הַמְיַלֶּדֶת וַתִּקְשֹׁר עַל-יָדוֹ שָׁנִי לֵאמֹר זֶה יָצָא רִאשֹׁנָה:
(כט)וַיְהִי כְּמֵשִׁיב יָדוֹ וְהִנֵּה יָצָא אָחִיו וַתֹּאמֶר מַה-פָּרַצְתָּ עָלֶיךָ פָּרֶץ וַיִּקְרָא שְׁמוֹ פָּרֶץ:
(ל)וְאַחַר יָצָא אָחִיו אֲשֶׁר עַל-יָדוֹ הַשָּׁנִי וַיִּקְרָא שְׁמוֹ זָרַח:


לאחר זמן מה מתה בת שוע, אשתו של יהודה. תמר שמחכה כל הזמן הזה בבית אביה עושה מעשה. היא קמה ומסירה את בגדי אלמנותה ומתחפשת לזונה. יהודה רואה אותה בדרך ואין לו כסף, הוא שואל מה לתת לה בעירבון בינתיים והיא מבקשת את החותנת והפתילה של יהודה. לאחר שהם שוכבים היא נכנסת להריון וחוזרת לבית אביה.
לאחר זמן מספרים ליהודה שכלתו זנתה ונכנסה להריון, יהודה כועס על כך וקובע שיש לשרוף אותה. תמר שולחת ליהודה את החותמת והפתילה שלו שהשאיר אצלה ושואלת אותו אם הוא מכיר את זה. יהודה מכיר בכך שצדקה מכיוון שלא נתן לה את שלה והיא רצתה ילדים, לכן קמה ועשתה מעשה.
תמר בהריון עם תאומים, בלידה היא יולדת את פרץ וזרח.

פרויקט 929 - בראשית ל"ז - יום שני 9.2.15 כ' בשבט תשע"ה

(א)וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו בְּאֶרֶץ כְּנָעַן:
(ב)אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף בֶּן-שְׁבַע-עֶשְֹרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת-אֶחָיו בַּצֹּאן וְהוּא נַעַר אֶת-בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת-בְּנֵי זִלְפָּה נְשֵׁי אָבִיו וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת-דִּבָּתָם רָעָה אֶל-אֲבִיהֶם:
(ג)וְיִשְֹרָאֵל אָהַב אֶת-יוֹסֵף מִכָּל-בָּנָיו כִּי-בֶן-זְקֻנִים הוּא לוֹ וְעָשָֹה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים:
(ד)וַיִּרְאוּ אֶחָיו כִּי-אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל-אֶחָיו וַיִּשְֹנְאוּ אֹתוֹ וְלא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלם:

החל מפרק זה עוברים לסיפורי יוסף. יוסף היה בן 17 שנה, רועה צאן ובנה של רחל. הוא היה הבן האהוב ביותר על יעקב, עד כדי כך שעשה לו כתנת פסים. האחים קינאו בו ושנאו אותו.

(ה)וַיַּחֲלם יוֹסֵף חֲלוֹם וַיַּגֵּד לְאֶחָיו וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְֹנֹא אֹתוֹ:
(ו)וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם שִׁמְעוּ-נָא הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתִּי:
(ז)וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם-נִצָּבָה וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי:
(ח)וַיֹּאמְרוּ לוֹ אֶחָיו הֲמָלךְ תִּמְלךְ עָלֵינוּ אִם-מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְֹנֹא אֹתוֹ עַל-חֲלמֹתָיו וְעַל-דְּבָרָיו:

יוסף חולם חלום ומספר לאחיו, הוא מספר להם שחלם שהם אוספים את קציר בשדה ומסדרים בקבוצות, ואז קמה האלומה שלו, וכל האלומות של האחים משתחווים לה.
האחים כועסים עליו שהוא טוען שיהיה מלך.

(ט)וַיַּחֲלם עוֹד חֲלוֹם אַחֵר וַיְסַפֵּר אֹתוֹ לְאֶחָיו וַיֹּאמֶר הִנֵּה חָלַמְתִּי חֲלוֹם עוֹד וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָֹר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים לִי:
(י)וַיְסַפֵּר אֶל-אָבִיו וְאֶל-אֶחָיו וַיִּגְעַר-בּוֹ אָבִיו וַיֹּאמֶר לוֹ מָה הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתָּ הֲבוֹא נָבוֹא אֲנִי וְאִמְּךָ וְאַחֶיךָ לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְךָ אָרְצָה: 
(יא)וַיְקַנְאוּ-בוֹ אֶחָיו וְאָבִיו שָׁמַר אֶת-הַדָּבָר:

יוסף חולם עוד חלום ומספר שהשמש, הירח ו-11 כוכבים מתשחווים לו. הוא מספר לאחיו ואביו ואביו גוער בו על החלום שלו, מכיוון שהחלום רומז שאביו, אמו ואחיו ישתחוו לפניו. הוא כועס גם כי רחל אמו מתה לפני זמן רב והוא חולם עליה חלומות כאלה.

(יב)וַיֵּלְכוּ אֶחָיו לִרְעוֹת אֶת-צֹאן אֲבִיהֶם בִּשְׁכֶם:
(יג)וַיֹּאמֶר יִשְֹרָאֵל אֶל-יוֹסֵף הֲלוֹא אַחֶיךָ רֹעִים בִּשְׁכֶם לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֲלֵיהֶם וַיֹּאמֶר לוֹ הִנֵּנִי:
(יד)וַיֹּאמֶר לוֹ לֶךְ-נָא רְאֵה אֶת-שְׁלוֹם אַחֶיךָ וְאֶת-שְׁלוֹם הַצֹּאן וַהֲשִׁבֵנִי דָּבָר וַיִּשְׁלָחֵהוּ מֵעֵמֶק חֶבְרוֹן וַיָּבֹא שְׁכֶמָה: 
(טו)וַיִּמְצָאֵהוּ אִישׁ וְהִנֵּה תֹעֶה בַּשָּׂדֶה וַיִּשְׁאָלֵהוּ הָאִישׁ לֵאמֹר מַה-תְּבַקֵּשׁ:
(טז)וַיֹּאמֶר אֶת-אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ הַגִּידָה-נָּא לִי אֵיפֹה הֵם רֹעִים:
(יז)וַיֹּאמֶר הָאִישׁ נָסְעוּ מִזֶּה כִּי שָׁמַעְתִּי אֹמְרִים נֵלְכָה דֹּתָיְנָה וַיֵּלֶךְ יוֹסֵף אַחַר אֶחָיו וַיִּמְצָאֵם בְּדֹתָן:
(יח)וַיִּרְאוּ אֹתוֹ מֵרָחֹק וּבְטֶרֶם יִקְרַב אֲלֵיהֶם וַיִּתְנַכְּלוּ אֹתוֹ לַהֲמִיתוֹ:
(יט)וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-אָחִיו הִנֵּה בַּעַל הַחֲלמוֹת הַלָּזֶה בָּא:
(כ)וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ וְנַשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הַבֹּרוֹת וְאָמַרְנוּ חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ וְנִרְאֶה מַה-יִּהְיוּ חֲלמֹתָיו: (כא)וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן וַיַּצִּלֵהוּ מִיָּדָם וַיֹּאמֶר לא נַכֶּנּוּ נָפֶשׁ:
(כב)וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רְאוּבֵן אַל-תִּשְׁפְּכוּ-דָם הַשְׁלִיכוּ אֹתוֹ אֶל-הַבּוֹר הַזֶּה אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר וְיָד אַל-תִּשְׁלְחוּ-בוֹ לְמַעַן הַצִּיל אֹתוֹ מִיָּדָם לַהֲשִׁיבוֹ אֶל-אָבִיו:

יום אחד האחים הלכו לרעות את הצאן בשכם, יעקב אומר ליוסף שיילך אל אחיו, כנראה המטרה הייתה להשלים ביניהם. כאשר האחים רואים את יוסף מרחוק, הם רוצים להתנכל לו ולהרוג אותו. ראובן מנסה לשכנע אותם לא להרוג אותו.

(כג)וַיְהִי כַּאֲשֶׁר-בָּא יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו וַיַּפְשִׁיטוּ אֶת-יוֹסֵף אֶת-כֻּתָּנְתּוֹ אֶת-כְּתֹנֶת הַפַּסִּים אֲשֶׁר עָלָיו:
(כד)וַיִּקָּחֻהוּ וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ הַבֹּרָה וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם:
(כה)וַיֵּשְׁבוּ לֶאֱכָל-לֶחֶם וַיִּשְֹאוּ עֵינֵיהֶם וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה אֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים בָּאָה מִגִּלְעָד וּגְמַלֵּיהֶם נֹשְֹאִים נְכֹאת וּצְרִי וָלט הוֹלְכִים לְהוֹרִיד מִצְרָיְמָה:
(כו)וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל-אֶחָיו מַה-בֶּצַע כִּי נַהֲרֹג אֶת-אָחִינוּ וְכִסִּינוּ אֶת-דָּמוֹ:
(כז)לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים וְיָדֵנוּ אַל-תְּהִי-בוֹ כִּי-אָחִינוּ בְשָֹרֵנוּ הוּא וַיִּשְׁמְעוּ אֶחָיו:
(כח)וַיַּעַבְרוּ אֲנָשִׁים מִדְיָנִים סֹחֲרִים וַיִּמְשְׁכוּ וַיַּעֲלוּ אֶת-יוֹסֵף מִן-הַבּוֹר וַיִּמְכְּרוּ אֶת-יוֹסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים בְּעֶשְֹרִים כָּסֶף וַיָּבִיאוּ אֶת-יוֹסֵף מִצְרָיְמָה:
(כט)וַיָּשָׁב רְאוּבֵן אֶל-הַבּוֹר וְהִנֵּה אֵין-יוֹסֵף בַּבּוֹר וַיִּקְרַע אֶת-בְּגָדָיו:
(ל)וַיָּשָׁב אֶל-אֶחָיו וַיֹּאמַר הַיֶּלֶד אֵינֶנּוּ וַאֲנִי אָנָה אֲנִי-בָא:
(לא)וַיִּקְחוּ אֶת-כְּתֹנֶת יוֹסֵף וַיִּשְׁחֲטוּ שְֹעִיר עִזִּים וַיִּטְבְּלוּ אֶת-הַכֻּתֹּנֶת בַּדָּם:
(לב)וַיְשַׁלְּחוּ אֶת-כְּתֹנֶת הַפַּסִּים וַיָּבִיאוּ אֶל-אֲבִיהֶם וַיֹּאמְרוּ זֹאת מָצָאנוּ הַכֶּר-נָא הַכְּתֹנֶת בִּנְךָ הִוא אִם-לא: (לג)וַיַּכִּירָהּ וַיֹּאמֶר כְּתֹנֶת בְּנִי חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף:
(לד)וַיִּקְרַע יַעֲקֹב שִֹמְלתָיו וַיָּשֶֹם שַֹק בְּמָתְנָיו וַיִּתְאַבֵּל עַל-בְּנוֹ יָמִים רַבִּים: 
(לה)וַיָּקֻמוּ כָל-בָּנָיו וְכָל-בְּנֹתָיו לְנַחֲמוֹ וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם וַיֹּאמֶר כִּי-אֵרֵד אֶל-בְּנִי אָבֵל שְׁאֹלָה וַיֵּבְךְ אֹתוֹ אָבִיו: (לו)וְהַמְּדָנִים מָכְרוּ אֹתוֹ אֶל-מִצְרָיִם לְפוֹטִיפַר סְרִיס פַּרְעֹה שַֹר הַטַּבָּחִים:

כאשר בא יוסף הם תוקפים אותו, מפשיטים ממנו את כתנת הפסים ומשליחים אותו לבור. הם מתיישבים לאכול ואז רואים שיירת ישמעאלים, הם מחליטים למכור את יוסף להם. בינתיים באים מדיינים שמעלים את יוסף מהבור ומוכרים אותו בעצמם לישמעאלים והם לוקחים למצרים.
ראובן שב אל הבור ומגלה שיוסף נעלם, האחים מחליטים לקחת את הכתנת, לטבול אותה בדם ולשלוח לאביהם , הם אומרים לו שחיה רעה אכלה את יוסף וזה מה שנשאר ממנו.
יעקב מתאבל על בנו ימים רבים, כולם מנסים לנחם אותו אולם זה לא עוזר ויעקב מסרב להתנחם.
המדיינים לקחו את יוסף למצרים לפוטיפר, שר הטבחים של פרעה.

פרויקט 929 - בראשית ל"ו - יום ראשון 8.2.15 י"ט בשבט תשע"ה

בני עשיו
(א)וְאֵלֶּה תֹּלְדוֹת עֵשָֹו הוּא אֱדוֹם:
(ב)עֵשָֹו לָקַח אֶת-נָשָׁיו מִבְּנוֹת כְּנָעַן אֶת-עָדָה בַּת-אֵילוֹן הַחִתִּי וְאֶת-אָהֳלִיבָמָה בַּת-עֲנָה בַּת-צִבְעוֹן הַחִוִּי: (ג)וְאֶת-בָּשְֹמַת בַּת-יִשְׁמָעֵאל אֲחוֹת נְבָיוֹת:
(ד)וַתֵּלֶד עָדָה לְעֵשָֹו אֶת-אֱלִיפָז וּבָשְֹמַת יָלְדָה אֶת-רְעוּאֵל: 
(ה)וְאָהֳלִיבָמָה יָלְדָה אֶת-יְעוּשׁ וְאֶת-יַעְלָם וְאֶת-קֹרַח אֵלֶּה בְּנֵי עֵשָֹו אֲשֶׁר יֻלְּדוּ-לוֹ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן:
(ו)וַיִּקַּח עֵשָֹו אֶת-נָשָׁיו וְאֶת-בָּנָיו וְאֶת-בְּנֹתָיו וְאֶת-כָּל-נַפְשׁוֹת בֵּיתוֹ וְאֶת-מִקְנֵהוּ וְאֶת-כָּל-בְּהֶמְתּוֹ וְאֵת כָּל-קִנְיָנוֹ אֲשֶׁר רָכַשׁ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיֵּלֶךְ אֶל-אֶרֶץ מִפְּנֵי יַעֲקֹב אָחִיו:
(ז)כִּי-הָיָה רְכוּשָׁם רָב מִשֶּׁבֶת יַחְדָּו וְלא יָכְלָה אֶרֶץ מְגוּרֵיהֶם לָשֵֹאת אֹתָם מִפְּנֵי מִקְנֵיהֶם:
(ח)וַיֵּשֶׁב עֵשָֹו בְּהַר שֵֹעִיר עֵשָֹו הוּא אֱדוֹם: 

עשיו לוקח את נשותיו ובניו ואת כל הרכוש שלו הולך לארץ אחרת מכיוון שהרכוש שלהם רב מדי מכדי שיוכלו לשבת יחד. הוא הולך להר שעיר, אדום.

שושלת עשיו

(ט)וְאֵלֶּה תֹּלְדוֹת עֵשָֹו אֲבִי אֱדוֹם בְּהַר שֵֹעִיר:

(י)אֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי-עֵשָֹו אֱלִיפַז בֶּן-עָדָה אֵשֶׁת עֵשָֹו רְעוּאֵל בֶּן-בָּשְֹמַת אֵשֶׁת עֵשָֹו:
(יא)וַיִּהְיוּ בְּנֵי אֱלִיפָז תֵּימָן אוֹמָר צְפוֹ וְגַעְתָּם וּקְנַז:
(יב)וְתִמְנַע הָיְתָה פִילֶגֶשׁ לֶאֱלִיפַז בֶּן-עֵשָֹו וַתֵּלֶד לֶאֱלִיפַז אֶת-עֲמָלֵק אֵלֶּה בְּנֵי עָדָה אֵשֶׁת עֵשָֹו:
(יג)וְאֵלֶּה בְּנֵי רְעוּאֵל נַחַת וָזֶרַח שַׁמָּה וּמִזָּה אֵלֶּה הָיוּ בְּנֵי בָשְֹמַת אֵשֶׁת עֵשָֹו:
(יד)וְאֵלֶּה הָיוּ בְּנֵי אָהֳלִיבָמָה בַת-עֲנָה בַּת-צִבְעוֹן אֵשֶׁת עֵשָֹו וַתֵּלֶד לְעֵשָֹו אֶת-יְעוּשׁ וְאֶת-יַעְלָם וְאֶת-קֹרַח: (טו)אֵלֶּה אַלּוּפֵי בְנֵי-עֵשָֹו בְּנֵי אֱלִיפַז בְּכוֹר עֵשָֹו אַלּוּף תֵּימָן אַלּוּף אוֹמָר אַלּוּף צְפוֹ אַלּוּף קְנַז: (טז)אַלּוּף-קֹרַח אַלּוּף גַּעְתָּם אַלּוּף עֲמָלֵק אֵלֶּה אַלּוּפֵי אֱלִיפַז בְּאֶרֶץ אֱדוֹם אֵלֶּה בְּנֵי עָדָה:
(יז)וְאֵלֶּה בְּנֵי רְעוּאֵל בֶּן-עֵשָֹו אַלּוּף נַחַת אַלּוּף זֶרַח אַלּוּף שַׁמָּה אַלּוּף מִזָּה אֵלֶּה אַלּוּפֵי רְעוּאֵל בְּאֶרֶץ אֱדוֹם אֵלֶּה בְּנֵי בָשְֹמַת אֵשֶׁת עֵשָֹו:
(יח)וְאֵלֶּה בְּנֵי אָהֳלִיבָמָה אֵשֶׁת עֵשָֹו אַלּוּף יְעוּשׁ אַלּוּף יַעְלָם אַלּוּף קֹרַח אֵלֶּה אַלּוּפֵי אָהֳלִיבָמָה בַּת-עֲנָה אֵשֶׁת עֵשָֹו: 

אלופי אדום
(יט)אֵלֶּה בְנֵי-עֵשָֹו וְאֵלֶּה אַלּוּפֵיהֶם הוּא אֱדוֹם:
(כ)אֵלֶּה בְנֵי-שֵֹעִיר הַחֹרִי ישְׁבֵי הָאָרֶץ לוֹטָן וְשׁוֹבָל וְצִבְעוֹן וַעֲנָה:
(כא)וְדִשׁוֹן וְאֵצֶר וְדִישָׁן אֵלֶּה אַלּוּפֵי הַחֹרִי בְּנֵי שֵֹעִיר בְּאֶרֶץ אֱדוֹם:
(כב)וַיִּהְיוּ בְנֵי-לוֹטָן חֹרִי וְהֵימָם וַאֲחוֹת לוֹטָן תִּמְנָע:
(כג)וְאֵלֶּה בְּנֵי שׁוֹבָל עַלְוָן וּמָנַחַת וְעֵיבָל שְׁפוֹ וְאוֹנָם:
(כד)וְאֵלֶּה בְנֵי-צִבְעוֹן וְאַיָּה וַעֲנָה הוּא עֲנָה אֲשֶׁר מָצָא אֶת-הַיֵּמִם בַּמִּדְבָּר בִּרְעֹתוֹ אֶת-הַחֲמֹרִים לְצִבְעוֹן אָבִיו: (כה)וְאֵלֶּה בְנֵי-עֲנָה דִּשֹׁן וְאָהֳלִיבָמָה בַּת-עֲנָה: 
(כו)וְאֵלֶּה בְּנֵי דִישָׁן חֶמְדָּן וְאֶשְׁבָּן וְיִתְרָן וּכְרָן:
(כז)אֵלֶּה בְּנֵי-אֵצֶר בִּלְהָן וְזַעֲוָן וַעֲקָן:
(כח)אֵלֶּה בְנֵי-דִישָׁן עוּץ וַאֲרָן:
(כט)אֵלֶּה אַלּוּפֵי הַחֹרִי אַלּוּף לוֹטָן אַלּוּף שׁוֹבָל אַלּוּף צִבְעוֹן אַלּוּף עֲנָה:
(ל)אַלּוּף דִּשֹׁן אַלּוּף אֵצֶר אַלּוּף דִּישָׁן אֵלֶּה אַלּוּפֵי הַחֹרִי לְאַלֻּפֵיהֶם בְּאֶרֶץ שֵֹעִיר:

מלכי ארץ אדום
(לא)וְאֵלֶּה הַמְּלָכִים אֲשֶׁר מָלְכוּ בְּאֶרֶץ אֱדוֹם לִפְנֵי מְלָךְ-מֶלֶךְ לִבְנֵי יִשְֹרָאֵל:
(לב)וַיִּמְלךְ בֶּאֱדוֹם בֶּלַע בֶּן-בְּעוֹר וְשֵׁם עִירוֹ דִּנְהָבָה:
(לג)וַיָּמָת בָּלַע וַיִּמְלךְ תַּחְתָּיו יוֹבָב בֶּן-זֶרַח מִבָּצְרָה:
(לד)וַיָּמָת יוֹבָב וַיִּמְלךְ תַּחְתָּיו חֻשָׁם מֵאֶרֶץ הַתֵּימָנִי:
(לה)וַיָּמָת חֻשָׁם וַיִּמְלךְ תַּחְתָּיו הֲדַד בֶּן-בְּדַד הַמַּכֶּה אֶת-מִדְיָן בִּשְֹדֵה מוֹאָב וְשֵׁם עִירוֹ עֲוִית:
(לו)וַיָּמָת הֲדָד וַיִּמְלךְ תַּחְתָּיו שַֹמְלָה מִמַּשְֹרֵקָה:
(לז)וַיָּמָת שַֹמְלָה וַיִּמְלךְ תַּחְתָּיו שָׁאוּל מֵרְחֹבוֹת הַנָּהָר:
(לח)וַיָּמָת שָׁאוּל וַיִּמְלךְ תַּחְתָּיו בַּעַל חָנָן בֶּן-עַכְבּוֹר:
(לט)וַיָּמָת בַּעַל חָנָן בֶּן-עַכְבּוֹר וַיִּמְלךְ תַּחְתָּיו הֲדַר וְשֵׁם עִירוֹ פָּעוּ וְשֵׁם אִשְׁתּוֹ מְהֵיטַבְאֵל בַּת-מַטְרֵד בַּת מֵי זָהָב:
(מ)וְאֵלֶּה שְׁמוֹת אַלּוּפֵי עֵשָֹו לְמִשְׁפְּחֹתָם לִמְקֹמֹתָם בִּשְׁמֹתָם אַלּוּף תִּמְנָע אַלּוּף עַלְוָה אַלּוּף יְתֵת:
(מא)אַלּוּף אָהֳלִיבָמָה אַלּוּף אֵלָה אַלּוּף פִּינֹן:
(מב)אַלּוּף קְנַז אַלּוּף תֵּימָן אַלּוּף מִבְצָר:
(מג)אַלּוּף מַגְדִּיאֵל אַלּוּף עִירָם אֵלֶּה אַלּוּפֵי אֱדוֹם לְמשְׁבֹתָם בְּאֶרֶץ אֲחֻזָּתָם הוּא עֵשָֹו אֲבִי אֱדוֹם:

פרויקט 929 - בראשית ל"ה - יום חמישי 5.2.15 ט"ז בשבט תשע"ה

(א)וַיֹּאמֶר אֱלהִים אֶל-יַעֲקֹב קוּם עֲלֵה בֵית-אֵל וְשֶׁב-שָׁם וַעֲשֵֹה-שָׁם מִזְבֵּחַ לָאֵל הַנִּרְאֶה אֵלֶיךָ בְּבָרְחֲךָ מִפְּנֵי עֵשָֹו אָחִיךָ:
(ב)וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל-בֵּיתוֹ וְאֶל כָּל-אֲשֶׁר עִמּוֹ הָסִרוּ אֶת-אֱלהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּתֹכֲכֶם וְהִטַּהֲרוּ וְהַחֲלִיפוּ שִֹמְלתֵיכֶם:
(ג)וְנָקוּמָה וְנַעֲלֶה בֵּית-אֵל וְאֶעֱשֶֹה-שָּׁם מִזְבֵּחַ לָאֵל הָעֹנֶה אֹתִי בְּיוֹם צָרָתִי וַיְהִי עִמָּדִי בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הָלָכְתִּי: (ד)וַיִּתְּנוּ אֶל-יַעֲקֹב אֵת כָּל-אֱלהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּיָדָם וְאֶת-הַנְּזָמִים אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם וַיִּטְמֹן אֹתָם יַעֲקֹב תַּחַת הָאֵלָה אֲשֶׁר עִם-שְׁכֶם:
(ה)וַיִּסָּעוּ וַיְהִי חִתַּת אֱלהִים עַל-הֶעָרִים אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיהֶם וְלא רָדְפוּ אַחֲרֵי בְּנֵי יַעֲקֹב:
(ו)וַיָּבֹא יַעֲקֹב לוּזָה אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן הִוא בֵּית-אֵל הוּא וְכָל-הָעָם אֲשֶׁר-עִמּוֹ:
(ז)וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא לַמָּקוֹם אֵל בֵּית-אֵל כִּי שָׁם נִגְלוּ אֵלָיו הָאֱלהִים בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי אָחִיו:

אלוהים אומר ליעקב שיעלה לבית אל ויעשה שם מזבח, במקום שאלוהים התגלה אליו כאשר יעקב ברח מפני עשיו.
יעקב אומר לבני ביתו להסיר את כל אלוהי הנכר, להטהר ולעלות לבית אל שם יקים מזבח. הם נוסעים לבית אל, אף אחד לא תוקף אותם בדרך בגלל שפחד אלוהים נפל עליהם.
(ח)וַתָּמָת דְּבֹרָה מֵינֶקֶת רִבְקָה וַתִּקָּבֵר מִתַּחַת לְבֵית-אֵל תַּחַת הָאַלּוֹן וַיִּקְרָא שְׁמוֹ אַלּוֹן בָּכוּת:

דבורה, המינקת של רבקה, מתה ונקברת בדרך. כנראה הייתה לה חשיבות גדולה מכיוון שמזכירים אותה.

(ט)וַיֵּרָא אֱלהִים אֶל-יַעֲקֹב עוֹד בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ:
(י)וַיֹּאמֶר-לוֹ אֱלהִים שִׁמְךָ יַעֲקֹב לא-יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד יַעֲקֹב כִּי אִם-יִשְֹרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ יִשְֹרָאֵל: (יא)וַיֹּאמֶר לוֹ אֱלהִים אֲנִי אֵל שַׁדַּי פְּרֵה וּרְבֵה גּוֹי וּקְהַל גּוֹיִם יִהְיֶה מִמֶּךָ וּמְלָכִים מֵחֲלָצֶיךָ יֵצֵאוּ: (יב)וְאֶת-הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לְאַבְרָהָם וּלְיִצְחָק לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֶתֵּן אֶת-הָאָרֶץ:
(יג)וַיַּעַל מֵעָלָיו אֱלהִים בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר-דִּבֶּר אִתּוֹ:
(יד)וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר-דִּבֶּר אִתּוֹ מַצֶּבֶת אָבֶן וַיַּסֵּךְ עָלֶיהָ נֶסֶךְ וַיִּצֹק עָלֶיהָ שָׁמֶן:
(טו)וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶת-שֵׁם הַמָּקוֹם אֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ שָׁם אֱלהִים בֵּית-אֵל:

אלוהים נגלה אל יעקב ואומר לו שמעתה לא ייקרא עוד יעקב אלא ישראל ומברך אותו. שם יעקב לוקח מצבה, נוסך עליה שמן וקורא למקום בית אל, מכיוון ששם התגלה אליו אלוהים.

(טז)וַיִּסְעוּ מִבֵּית אֵל וַיְהִי-עוֹד כִּבְרַת-הָאָרֶץ לָבוֹא אֶפְרָתָה וַתֵּלֶד רָחֵל וַתְּקַשׁ בְּלִדְתָּהּ:
(יז)וַיְהִי בְהַקְשֹׁתָהּ בְּלִדְתָּהּ וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְיַלֶּדֶת אַל-תִּירְאִי כִּי-גַם-זֶה לָךְ בֵּן:
(יח)וַיְהִי בְּצֵאת נַפְשָׁהּ כִּי מֵתָה וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן-אוֹנִי וְאָבִיו קָרָא-לוֹ בִנְיָמִין:
(יט)וַתָּמָת רָחֵל וַתִּקָּבֵר בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה הִוא בֵּית לָחֶם:
(כ)וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה עַל-קְבֻרָתָהּ הִוא מַצֶּבֶת קְבֻרַת-רָחֵל עַד-הַיּוֹם:

הם ממשיכים בנסיעה, רחל בהריון והיא מתקשה מאוד, המיילדת אומרת לה שזה בן, רחל מתה בלידה אולם מספיקה לקרוא לבן, בן אוני. יעקב קורא לו בנימין. רחל נקברת בדרך ליד בית לחם.

(כא)וַיִּסַּע יִשְֹרָאֵל וַיֵּט אָהֳלה מֵהָלְאָה לְמִגְדַּל-עֵדֶר:
(כב)וַיְהִי בִּשְׁכֹּן יִשְֹרָאֵל בָּאָרֶץ הַהִוא וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן וַיִּשְׁכַּב אֶת-בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו וַיִּשְׁמַע יִשְֹרָאֵל וַיִּהְיוּ בְנֵי-יַעֲקֹב שְׁנֵים עָשָֹר:
(כג)בְּנֵי לֵאָה בְּכוֹר יַעֲקֹב רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן וְלֵוִי וִיהוּדָה וְיִשָּׂשֹכָר וּזְבֻלוּן:
(כד)בְּנֵי רָחֵל יוֹסֵף וּבִנְיָמִן: 
(כה)וּבְנֵי בִלְהָה שִׁפְחַת רָחֵל דָּן וְנַפְתָּלִי:
(כו)וּבְנֵי זִלְפָּה שִׁפְחַת לֵאָה גָּד וְאָשֵׁר אֵלֶּה בְּנֵי יַעֲקֹב אֲשֶׁר יֻלַּד-לוֹ בְּפַדַּן אֲרָם:

ישראל, הוא יעקב, ממשיך במסעו בארץ, ואז יש סיכום של ילדיו.

(כז)וַיָּבֹא יַעֲקֹב אֶל-יִצְחָק אָבִיו מַמְרֵא קִרְיַת הָאַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן אֲשֶׁר-גָּר-שָׁם אַבְרָהָם וְיִצְחָק:
(כח)וַיִּהְיוּ יְמֵי יִצְחָק מְאַת שָׁנָה וּשְׁמֹנִים שָׁנָה:
(כט)וַיִּגְוַע יִצְחָק וַיָּמָת וַיֵּאָסֶף אֶל-עַמָּיו זָקֵן וּשְֹבַע יָמִים וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ עֵשָֹו וְיַעֲקֹב בָּנָיו:

יצחק מת בגיל 180, עשיו ויעקב קוברים אותו.

פרויקט 929 - בראשית ל"ד - יום רביעי 4.2.15 ט"ו בשבט תשע"ה

(א)וַתֵּצֵא דִינָה בַּת-לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב לִרְאוֹת בִּבְנוֹת הָאָרֶץ:
(ב)וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן-חֲמוֹר הַחִוִּי נְשִֹיא הָאָרֶץ וַיִּקַּח אֹתָהּ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ וַיְעַנֶּהָ:
(ג)וַתִּדְבַּק נַפְשׁוֹ בְּדִינָה בַּת-יַעֲקֹב וַיֶּאֱהַב אֶת-הַנַּעֲרָ וַיְדַבֵּר עַל-לֵב הַנַּעֲרָ:
(ד)וַיֹּאמֶר שְׁכֶם אֶל-חֲמוֹר אָבִיו לֵאמֹר קַח-לִי אֶת-הַיַּלְדָּה הַזֹּאת לְאִשָּׁה:
(ה)וְיַעֲקֹב שָׁמַע כִּי טִמֵּא אֶת-דִּינָה בִתּוֹ וּבָנָיו הָיוּ אֶת-מִקְנֵהוּ בַּשָּׂדֶה וְהֶחֱרִשׁ יַעֲקֹב עַד-בֹּאָם:

דינה, בתה של לאה, יוצאת להסתובב עם בנות הארץ, מהעמים האחרים בכנען. שכם בן חמור רואה אותה, לוקח אותה, שוכב איתה (אונס אותה) ומתאהב בה. הוא רוצה להתחתן איתה ומבקש זאת מאביו, חמור.
במקביל יעקב שומע מה קרה לדינה, אולם מחריש (שותק) ולא מספר או מדבר על כך.
(ו)וַיֵּצֵא חֲמוֹר אֲבִי-שְׁכֶם אֶל-יַעֲקֹב לְדַבֵּר אִתּוֹ:
(ז)וּבְנֵי יַעֲקֹב בָּאוּ מִן-הַשָּׂדֶה כְּשָׁמְעָם וַיִּתְעַצְּבוּ הָאֲנָשִׁים וַיִּחַר לָהֶם מְאֹד כִּי נְבָלָה עָשָֹה בְיִשְֹרָאֵל לִשְׁכַּב אֶת-בַּת-יַעֲקֹב וְכֵן לא יֵעָשֶֹה:
(ח)וַיְדַבֵּר חֲמוֹר אִתָּם לֵאמֹר שְׁכֶם בְּנִי חָשְׁקָה נַפְשׁוֹ בְּבִתְּכֶם תְּנוּ נָא אֹתָהּ לוֹ לְאִשָּׁה:
(ט)וְהִתְחַתְּנוּ אֹתָנוּ בְּנֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ-לָנוּ וְאֶת-בְּנֹתֵינוּ תִּקְחוּ לָכֶם:
(י)וְאִתָּנוּ תֵּשֵׁבוּ וְהָאָרֶץ תִּהְיֶה לִפְנֵיכֶם שְׁבוּ וּסְחָרוּהָ וְהֵאָחֲזוּ בָּהּ:
(יא)וַיֹּאמֶר שְׁכֶם אֶל-אָבִיהָ וְאֶל-אַחֶיהָ אֶמְצָא-חֵן בְּעֵינֵיכֶם וַאֲשֶׁר תֹּאמְרוּ אֵלַי אֶתֵּן: 
(יב)הַרְבּוּ עָלַי מְאֹד מֹהַר וּמַתָּן וְאֶתְּנָה כַּאֲשֶׁר תֹּאמְרוּ אֵלָי וּתְנוּ-לִי אֶת-הַנַּעֲרָ לְאִשָּׁה:
(יג)וַיַּעֲנוּ בְנֵי-יַעֲקֹב אֶת-שְׁכֶם וְאֶת-חֲמוֹר אָבִיו בְּמִרְמָה וַיְדַבֵּרוּ אֲשֶׁר טִמֵּא אֵת דִּינָה אֲחֹתָם:
(יד)וַיֹּאמְרוּ אֲלֵיהֶם לא נוּכַל לַעֲשֹוֹת הַדָּבָר הַזֶּה לָתֵת אֶת-אֲחֹתֵנוּ לְאִישׁ אֲשֶׁר-לוֹ עָרְלָה כִּי-חֶרְפָּה הִוא לָנוּ: (טו)אַךְ-בְּזֹאת נֵאוֹת לָכֶם אִם תִּהְיוּ כָמֹנוּ לְהִמֹּל לָכֶם כָּל-זָכָר:
(טז)וְנָתַנּוּ אֶת-בְּנֹתֵינוּ לָכֶם וְאֶת-בְּנֹתֵיכֶם נִקַּח-לָנוּ וְיָשַׁבְנוּ אִתְּכֶם וְהָיִינוּ לְעַם אֶחָד:
(יז)וְאִם-לא תִשְׁמְעוּ אֵלֵינוּ לְהִמּוֹל וְלָקַחְנוּ אֶת-בִּתֵּנוּ וְהָלָכְנוּ:
(יח)וַיִּיטְבוּ דִבְרֵיהֶם בְּעֵינֵי חֲמוֹר וּבְעֵינֵי שְׁכֶם בֶּן-חֲמוֹר:

חמור, אביו של שכם, יוצא לדבר עם יעקב. בינתיים בני יעקב באים מהשדה וכועסים לשמוע על מה שקרה לאחותם, דינה.
חמור אומר ליעקב שבנו רוצה את דינה לאישה. ומציע להם מעין ברית, הם יוכלו להתחתן אחד עם השני ולעסוק איתם במסחר. שכם אומר שדינה מאוד מוצאת חן בעיניו וכל מה שיגידו לו, יעשה, כדי לקבל אותה.
בני יעקב מרמים את שכם וחמור בגלל מה שעשו לדינה, הם מבקשים מהם לעבור ברית מילה, כל הגברים בעיר ורק אז הם יסכימו.
שכם וחמור מסכימים לכך.
(יט)וְלא-אֵחַר הַנַּעַר לַעֲשֹוֹת הַדָּבָר כִּי חָפֵץ בְּבַת-יַעֲקֹב וְהוּא נִכְבָּד מִכֹּל בֵּית אָבִיו:
(כ)וַיָּבֹא חֲמוֹר וּשְׁכֶם בְּנוֹ אֶל-שַׁעַר עִירָם וַיְדַבְּרוּ אֶל-אַנְשֵׁי עִירָם לֵאמֹר:
(כא)הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה שְׁלֵמִים הֵם אִתָּנוּ וְיֵשְׁבוּ בָאָרֶץ וְיִסְחֲרוּ אֹתָהּ וְהָאָרֶץ הִנֵּה רַחֲבַת-יָדַיִם לִפְנֵיהֶם אֶת-בְּנֹתָם נִקַּח-לָנוּ לְנָשִׁים וְאֶת-בְּנֹתֵינוּ נִתֵּן לָהֶם:
(כב)אַךְ-בְּזֹאת יֵאֹתוּ לָנוּ הָאֲנָשִׁים לָשֶׁבֶת אִתָּנוּ לִהְיוֹת לְעַם אֶחָד בְּהִמּוֹל לָנוּ כָּל-זָכָר כַּאֲשֶׁר הֵם נִמֹּלִים: (כג)מִקְנֵהֶם וְקִנְיָנָם וְכָל-בְּהֶמְתָּם הֲלוֹא לָנוּ הֵם אַךְ נֵאוֹתָה לָהֶם וְיֵשְׁבוּ אִתָּנוּ:
(כד)וַיִּשְׁמְעוּ אֶל-חֲמוֹר וְאֶל-שְׁכֶם בְּנוֹ כָּל-יֹצְאֵי שַׁעַר עִירוֹ וַיִּמֹּלוּ כָּל-זָכָר כָּל-יֹצְאֵי שַׁעַר עִירוֹ:
(כה)וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיוֹתָם כֹּאֲבִים וַיִּקְחוּ שְׁנֵי-בְנֵי-יַעֲקֹב שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אֲחֵי דִינָה אִישׁ חַרְבּוֹ וַיָּבֹאוּ עַל-הָעִיר בֶּטַח וַיַּהַרְגוּ כָּל-זָכָר:
(כו)וְאֶת-חֲמוֹר וְאֶת-שְׁכֶם בְּנוֹ הָרְגוּ לְפִי-חָרֶב וַיִּקְחוּ אֶת-דִּינָה מִבֵּית שְׁכֶם וַיֵּצֵאוּ:
(כז)בְּנֵי יַעֲקֹב בָּאוּ עַל-הַחֲלָלִים וַיָּבֹזּוּ הָעִיר אֲשֶׁר טִמְּאוּ אֲחוֹתָם:
(כח)אֶת-צֹאנָם וְאֶת-בְּקָרָם וְאֶת-חֲמֹרֵיהֶם וְאֵת אֲשֶׁר-בָּעִיר וְאֶת-אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה לָקָחוּ:
(כט)וְאֶת-כָּל-חֵילָם וְאֶת-כָּל-טַפָּם וְאֶת-נְשֵׁיהֶם שָׁבוּ וַיָּבֹזּוּ וְאֵת כָּל-אֲשֶׁר בַּבָּיִת:
(ל)וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל-שִׁמְעוֹן וְאֶל-לֵוִי עֲכַרְתֶּם אֹתִי לְהַבְאִישֵׁנִי בְּישֵׁב הָאָרֶץ בַּכְּנַעֲנִי וּבַפְּרִזִּי וַאֲנִי מְתֵי מִסְפָּר וְנֶאֶסְפוּ עָלַי וְהִכּוּנִי וְנִשְׁמַדְתִּי אֲנִי וּבֵיתִי: 
(לא)וַיֹּאמְרוּ הַכְזוֹנָה יַעֲשֶֹה אֶת-אֲחוֹתֵנוּ:

מכיוון שחמור הוא נשיא העיר, הוא משכנע את אנשי העיר לעבור ברית מילה כדי לעסוק במסחר עם בני יעקב. ביום השלישי כאשר תושבי העיר עדיין מתאוששים מברית המילה, באים שמעון ולוי והורגים את כל הזכרים ולוקחים את דינה חזרה הביתה.
את כל הרכוש הם בוזזים ואת הנשים והילדים לוקחים כשבויים.
יעקב כועס על מעשיהם, מכיוון שהם הוציאו לו שם רע עכשיו כאחד שמרמה בהסכמים וסתם תוקף אנשים.
האחים הכועסים עונים לו שזה מה שמגיע למי שהופך את אחותם לזונה.

פרויקט 929 - בראשית ל"ג - יום שלישי 3.2.15 י"ד בשבט תשע"ה

(א)וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה עֵשָֹו בָּא וְעִמּוֹ אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ וַיַּחַץ אֶת-הַיְלָדִים עַל-לֵאָה וְעַל-רָחֵל וְעַל שְׁתֵּי הַשְּׁפָחוֹת:
(ב)וַיָּשֶֹם אֶת-הַשְּׁפָחוֹת וְאֶת-יַלְדֵיהֶן רִאשֹׁנָה וְאֶת-לֵאָה וִילָדֶיהָ אַחֲרֹנִים וְאֶת-רָחֵל וְאֶת-יוֹסֵף אַחֲרֹנִים: (ג)וְהוּא עָבַר לִפְנֵיהֶם וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה שֶׁבַע פְּעָמִים עַד-גִּשְׁתּוֹ עַד-אָחִיו:
(ד)וַיָּרָץ עֵשָֹו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ וַיִּפֹּל עַל-צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ וַיִּבְכּוּ:
(ה)וַיִּשָּׂא אֶת-עֵינָיו וַיַּרְא אֶת-הַנָּשִׁים וְאֶת-הַיְלָדִים וַיֹּאמֶר מִי-אֵלֶּה לָּךְ וַיֹּאמַר הַיְלָדִים אֲשֶׁר-חָנַן אֱלהִים אֶת-עַבְדֶּךָ:
(ו)וַתִּגַּשְׁןָ הַשְּׁפָחוֹת הֵנָּה וְיַלְדֵיהֶן וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ:
(ז)וַתִּגַּשׁ גַּם-לֵאָה וִילָדֶיהָ וַיִּשְׁתַּחֲווּ וְאַחַר נִגַּשׁ יוֹסֵף וְרָחֵל וַיִּשְׁתַּחֲווּ:
(ח)וַיֹּאמֶר מִי לְךָ כָּל-הַמַּחֲנֶה הַזֶּה אֲשֶׁר פָּגָשְׁתִּי וַיֹּאמֶר לִמְצֹא-חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי:
(ט)וַיֹּאמֶר עֵשָֹו יֶשׁ-לִי רָב אָחִי יְהִי לְךָ אֲשֶׁר-לָךְ:
(י)וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אַל-נָא אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וְלָקַחְתָּ מִנְחָתִי מִיָּדִי כִּי עַל-כֵּן רָאִיתִי פָנֶיךָ כִּרְאֹת פְּנֵי אֱלהִים וַתִּרְצֵנִי:
(יא)קַח-נָא אֶת-בִּרְכָתִי אֲשֶׁר הֻבָאת לָךְ כִּי-חַנַּנִי אֱלהִים וְכִי יֶשׁ-לִי-כֹל וַיִּפְצַר-בּוֹ וַיִּקָּח:
(יב)וַיֹּאמֶר נִסְעָה וְנֵלֵכָה וְאֵלְכָה לְנֶגְדֶּךָ:
(יג)וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲדֹנִי יֹדֵעַ כִּי-הַיְלָדִים רַכִּים וְהַצֹּאן וְהַבָּקָר עָלוֹת עָלָי וּדְפָקוּם יוֹם אֶחָד וָמֵתוּ כָּל-הַצֹּאן: (יד)יַעֲבָר-נָא אֲדֹנִי לִפְנֵי עַבְדּוֹ וַאֲנִי אֶתְנַהֲלָה לְאִטִּי לְרֶגֶל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר-לְפָנַי וּלְרֶגֶל הַיְלָדִים עַד אֲשֶׁר-אָבֹא אֶל-אֲדֹנִי שֵֹעִירָה:
(טו)וַיֹּאמֶר עֵשָֹו אַצִּיגָה-נָּא עִמְּךָ מִן-הָעָם אֲשֶׁר אִתִּי וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה אֶמְצָא-חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי:
(טז)וַיָּשָׁב בַּיּוֹם הַהוּא עֵשָֹו לְדַרְכּוֹ שֵֹעִירָה:
(יז)וְיַעֲקֹב נָסַע סֻכֹּתָה וַיִּבֶן לוֹ בָּיִת וּלְמִקְנֵהוּ עָשָֹה סֻכֹּת עַל-כֵּן קָרָא שֵׁם-הַמָּקוֹם סֻכּוֹת:
(יח)וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם וַיִּחַן אֶת-פְּנֵי הָעִיר:
(יט)וַיִּקֶן אֶת-חֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר נָטָה-שָׁם אָהֳלוֹ מִיַּד בְּנֵי-חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם בְּמֵאָה קְשִֹיטָה:
(כ)וַיַּצֶּב-שָׁם מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא-לוֹ אֵל אֱלהֵי יִשְֹרָאֵל:

הגיע רגע המפגש בין יעקב לעשיו, יעקב רואה שעשיו מגיע עם 400 איש ומחלק את המשלחת שלו. הוא שם את השפחות וילדיהן ראשונות, לאחר מכן את לאה וילדיה ובסוף את רחל ויוסף. הדבר מראה על סדר העדיפויות של יעקב במשפחתו.
את עשיו לא מעניין כל הגינונים, הוא רץ ומחבק את יעקב ובוכה. מפתיע הדבר לאור השנאה העזה שהראה כלפיו בפעם האחרונה שחיו יחד, כנראה השנים גרמו לו להיות מפוייס.
יעקב מציע לעשיו מנחה, ועשיו לעומתו מציג לו את אנשיו.
לאחר מכן יעקב נוסע בארץ עד שהוא מגיע לחלקת שדה ששייכת לחמור, אביו של שכם.

פרויקט 929 - בראשית ל"ב - יום שני 2.2.15 י"ג בשבט תשע"ה

(א)וַיַּשְׁכֵּם לָבָן בַּבֹּקֶר וַיְנַשֵּׁק לְבָנָיו וְלִבְנוֹתָיו וַיְבָרֶךְ אֶתְהֶם וַיֵּלֶךְ וַיָּשָׁב לָבָן לִמְקֹמוֹ:
(ב)וְיַעֲקֹב הָלַךְ לְדַרְכּוֹ וַיִּפְגְּעוּ-בוֹ מַלְאֲכֵי אֱלהִים:
(ג)וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב כַּאֲשֶׁר רָאָם מַחֲנֵה אֱלהִים זֶה וַיִּקְרָא שֵׁם-הַמָּקוֹם הַהוּא מַחֲנָיִם:
(ד)וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל-עֵשָֹו אָחִיו אַרְצָה שֵֹעִיר שְֹדֵה אֱדוֹם:
(ה)וַיְצַו אֹתָם לֵאמֹר כֹּה תֹאמְרוּן לַאדֹנִי לְעֵשָֹו כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב עִם-לָבָן גַּרְתִּי וָאֵחַר עַד-עָתָּה:
(ו)וַיְהִי-לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה וָאֶשְׁלְחָה לְהַגִּיד לַאדֹנִי לִמְצֹא-חֵן בְּעֵינֶיךָ:

לבן קם בבוקר ונפרד מבנותיו, יעקב הולך לדרכו ופוגש במלאכי אלוהים, הוא קורא למקום מחניים.
יעקב שולח שליחים לעשיו להגיד להם שיעקב מגיע לפגוש אותו ומביא לו מתנות.
(ז)וַיָּשֻׁבוּ הַמַּלְאָכִים אֶל-יַעֲקֹב לֵאמֹר בָּאנוּ אֶל-אָחִיךָ אֶל-עֵשָֹו וְגַם הֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ וְאַרְבַּע-מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ: (ח)וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ וַיַּחַץ אֶת-הָעָם אֲשֶׁר-אִתּוֹ וְאֶת-הַצֹּאן וְאֶת-הַבָּקָר וְהַגְּמַלִּים לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת: (ט)וַיֹּאמֶר אִם-יָבוֹא עֵשָֹו אֶל-הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵיטָה:

השליחים חוזרים ליעקב ואומרים לו שהם באו לעשיו וראו שהוא הולך לקראתם עם 400 איש. יעקב נבהל ובתגובה חוצה את המשלחת שלו לשתי מחנות, הסיבה לכך היא שאם עשיו יבוא ויתקוף מחנה אחד, יישאר לו המחנה השני והוא לא יאבד את הכל.
יעקב עדיין חושב על עצמו.

(י)וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֱלהֵי אָבִי אַבְרָהָם וֵאלהֵי אָבִי יִצְחָק יְהֹוָה הָאֹמֵר אֵלַי שׁוּב לְאַרְצְךָ וּלְמוֹלַדְתְּךָ וְאֵיטִיבָה עִמָּךְ: (יא)קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל-הָאֱמֶת אֲשֶׁר עָשִֹיתָ אֶת-עַבְדֶּךָ כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת-הַיַּרְדֵּן הַזֶּה וְעַתָּה הָיִיתִי לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת:
(יב)הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָֹו כִּי-יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ פֶּן-יָבוֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל-בָּנִים:
(יג)וְאַתָּה אָמַרְתָּ הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ וְשַֹמְתִּי אֶת-זַרְעֲךָ כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לא-יִסָּפֵר מֵרֹב:

יעקב פונה לאלוהים בבקשה שיעזור לו ויציל אותו מיד עשיו כי הוא מפחד שהוא יפגע בו.

(יד)וַיָּלֶן שָׁם בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיִּקַּח מִן-הַבָּא בְיָדוֹ מִנְחָה לְעֵשָֹו אָחִיו:
(טו)עִזִּים מָאתַיִם וּתְיָשִׁים עֶשְֹרִים רְחֵלִים מָאתַיִם וְאֵילִים עֶשְֹרִים:
(טז)גְּמַלִּים מֵינִיקוֹת וּבְנֵיהֶם שְׁלשִׁים פָּרוֹת אַרְבָּעִים וּפָרִים עֲשָֹרָה אֲתֹנֹת עֶשְֹרִים וַעְיָרִם עֲשָֹרָה:
(יז)וַיִּתֵּן בְּיַד-עֲבָדָיו עֵדֶר עֵדֶר לְבַדּוֹ וַיֹּאמֶר אֶל-עֲבָדָיו עִבְרוּ לְפָנַי וְרֶוַח תָּשִֹימוּ בֵּין עֵדֶר וּבֵין עֵדֶר:
(יח)וַיְצַו אֶת-הָרִאשׁוֹן לֵאמֹר כִּי יִפְגָשְׁךָ עֵשָֹו אָחִי וּשְׁאֵלְךָ לֵאמֹר לְמִי-אַתָּה וְאָנָה תֵלֵךְ וּלְמִי אֵלֶּה לְפָנֶיךָ:
(יט)וְאָמַרְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיַעֲקֹב מִנְחָה הִוא שְׁלוּחָה לַאדֹנִי לְעֵשָֹו וְהִנֵּה גַם-הוּא אַחֲרֵינוּ:
(כ)וַיְצַו גַּם אֶת-הַשֵּׁנִי גַּם אֶת-הַשְּׁלִישִׁי גַּם אֶת-כָּל-הַהֹלְכִים אַחֲרֵי הָעֲדָרִים לֵאמֹר כַּדָּבָר הַזֶּה תְּדַבְּרוּן אֶל-עֵשָֹו בְּמֹצַאֲכֶם אֹתוֹ:
(כא)וַאֲמַרְתֶּם גַּם הִנֵּה עַבְדְּךָ יַעֲקֹב אַחֲרֵינוּ כִּי-אָמַר אֲכַפְּרָה פָנָיו בַּמִּנְחָה הַהֹלֶכֶת לְפָנָי וְאַחֲרֵי-כֵן אֶרְאֶה פָנָיו אוּלַי יִשָּׂא פָנָי:
(כב)וַתַּעֲבֹר הַמִּנְחָה עַל-פָּנָיו וְהוּא לָן בַּלַּיְלָה-הַהוּא בַּמַּחֲנֶה:
(כג)וַיָּקָם בַּלַּיְלָה הוּא וַיִּקַּח אֶת-שְׁתֵּי נָשָׁיו וְאֶת-שְׁתֵּי שִׁפְחֹתָיו וְאֶת-אַחַד עָשָֹר יְלָדָיו וַיַּעֲבֹר אֵת מַעֲבַר יַבֹּק:
(כד)וַיִּקָּחֵם וַיַּעֲבִרֵם אֶת-הַנָּחַל וַיַּעֲבֵר אֶת-אֲשֶׁר-לוֹ:

יעקב לוקח מנחה לעשיו, הוא נותן לכל עבד עדר אחד ואומר להם ללכת אבל עם רווחים גדולים ביניהם, ואז כל עדר שיפגוש בעשיו יגיד לו הוא הולך לעשיו ומביא לו מנחה מיעקב. כך כל העדרים יגיעו לעשיו, המטרה להראות לעשיו כמה עשיר וגדול יעקב.
יעקב לוקח בלילה את נשותיו וילדיו ומעביר אותם את הנחל, הן ממשיכות בדרך ויעקב נשאר לבדו.

(כה)וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר:
(כו)וַיַּרְא כִּי לא יָכֹל לוֹ וַיִּגַּע בְּכַף-יְרֵכוֹ וַתֵּקַע כַּף-יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ:
(כז)וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר וַיֹּאמֶר לא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם-בֵּרַכְתָּנִי:
(כח)וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַה-שְּׁמֶךָ וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב:
(כט)וַיֹּאמֶר לא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם-יִשְֹרָאֵל כִּי-שָֹרִיתָ עִם-אֱלהִים וְעִם-אֲנָשִׁים וַתּוּכָל:
(ל)וַיִּשְׁאַל יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הַגִּידָה-נָּא שְׁמֶךָ וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ שָׁם:
(לא)וַיִּקְרָא יַעֲקֹב שֵׁם הַמָּקוֹם פְּנִיאֵל כִּי-רָאִיתִי אֱלהִים פָּנִים אֶל-פָּנִים וַתִּנָּצֵל נַפְשִׁי:
(לב)וַיִּזְרַח-לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ כַּאֲשֶׁר עָבַר אֶת-פְּנוּאֵל וְהוּא צֹלֵעַ עַל-יְרֵכוֹ:
(לג)עַל-כֵּן לא-יֹאכְלוּ בְנֵי-יִשְֹרָאֵל אֶת-גִּיד הַנָּשֶׁה אֲשֶׁר עַל-כַּף הַיָּרֵךְ עַד הַיּוֹם הַזֶּה כִּי נָגַע בְּכַף-יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּגִיד הַנָּשֶׁה:

יעקב נשאר לבדו ונאבק עם איש, הוא מגלה שהאיש מלאך ודורש ממנו לברך אותו אחרת לא ישחרר אותו. המלאך מסכים ומברך את יעקב, הוא משנה לו את שמו מיעקב לישראל.
כאן אנו רואים את שינוי האופי של יעקב, מאדם רמאי ותככן (יעקב - מפני שאחז בעקב אחיו כדי לצאת ראשון לעולם) הוא הופך לאדם ישר אל=ישראל.