בראשית פרק ט"ז

א וְשָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם לֹא יָלְדָה לוֹ וְלָהּ שִׁפְחָה מִצְרִית וּשְׁמָהּ הָגָר.
ב וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל-אַבְרָם הִנֵּה-נָא עֲצָרַנִי ה' מִלֶּדֶת בֹּא-נָא אֶל-שִׁפְחָתִי אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה וַיִּשְׁמַע אַבְרָם לְקוֹל שָׂרָי.
ג וַתִּקַּח שָׂרַי אֵשֶׁת-אַבְרָם אֶת-הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחָתָהּ מִקֵּץ עֶשֶׂר שָׁנִים לְשֶׁבֶת אַבְרָם בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַתִּתֵּן אֹתָהּ לְאַבְרָם אִישָׁהּ לוֹ לְאִשָּׁה.
ד וַיָּבֹא אֶל-הָגָר וַתַּהַר וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וַתֵּקַל גְּבִרְתָּהּ בְּעֵינֶיהָ.

פס' א'-ד'

הפסוקים הראשונים הם מעין הקדמה לסיפור, יש לנו רקע. שרי היא אשתו של אברהם והיא לא ילדה לו ילדים עדיין. 

יש לה שפחה מצרית בשם הגר.

שרי מציעה לאברם רעיון, בגלל שהיא לא יכולה ללדת, היא תביא את הגר לאברהם והוא יבוא אליה (הכוונה ישכב איתה) ואז הילד יהיה של שרי ואברם. (מעין פונדקאות של תקופת התנ"ך).

אברם עושה מה ששרי אומרת לו, היא לוקחת את הגר השפחה שלה ונותנת אותה לאברם. הכתוב מציין לנו כבדרך אגב שהם נמצאים בארץ 10 שנים ואנו מסיקים מכך ששרי חיכתה מספיק להבטחות של ה' לצאצאים והחליטה לפעול בעצמה.

אברהם בא אל הגר (שוכב איתה) והיא נכנסת להריון.

מאותו רגע היא מתייחסת לשרי בזלזול.

ה וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל-אַבְרָם חֲמָסִי עָלֶיךָ אָנֹכִי נָתַתִּי שִׁפְחָתִי בְּחֵיקֶךָ וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וָאֵקַל בְּעֵינֶיהָ יִשְׁפֹּט יְהוָה בֵּינִי וּבֵינֶיךָ.
ו וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל-שָׂרַי הִנֵּה שִׁפְחָתֵךְ בְּיָדֵךְ עֲשִׂי-לָהּ הַטּוֹב בְּעֵינָיִךְ וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי וַתִּבְרַח מִפָּנֶיהָ. 

ז וַיִּמְצָאָהּ מַלְאַךְ יְהוָה עַל-עֵין הַמַּיִם בַּמִּדְבָּר עַל-הָעַיִן בְּדֶרֶךְ שׁוּר.
ח וַיֹּאמַר הָגָר שִׁפְחַת שָׂרַי אֵי-מִזֶּה בָאת וְאָנָה תֵלֵכִי וַתֹּאמֶר מִפְּנֵי שָׂרַי גְּבִרְתִּי אָנֹכִי בֹּרַחַת.

פס' ה'-ח'

שרי פונה לאברם בתלונות על הגר, היא טוענת כלפיו שהיא נתנה לו את הגר, היא נכנסה להריון ומא היא מזלזלת בה. אברם לא רוצה להיכנס לסכסוך הזה ואומר לשרי שהיא תעשה איתה מה שהיא תרצה.

שרי מתעללת בה, הכתוב לא מציין איך אבל לפי התגובה של הגר זה כנראה היה בלתי נסבל כי היא בורחת מפני שרי.

היא מגיעה למדבר, שם מלאך ה' נגלה אליה ושואל אותה מאיפה היא באה ולאן היא הולכת. 

הגר עונה לו רק על השאלה הראשונה - מאיפה היא באה. היא בורחת מפני שרי. 

למה היא לא עונה לו על השאלה השנייה? אולי כי היא לא יודעת באמת לאן היא יכולה ללכת, אחרי הכל היא שפחה, היא עזבה לפני שנים את מצרים ואת משפחתה, אין לה באמת לאן ללכת.

ט וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ יְהוָה שׁוּבִי אֶל-גְּבִרְתֵּךְ וְהִתְעַנִּי תַּחַת יָדֶיהָ. 

י וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ יְהוָה הַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת-זַרְעֵךְ וְלֹא יִסָּפֵר מֵרֹב.
יא וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ יְהוָה הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן וְקָרָאת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל כִּי-שָׁמַע יְהוָה אֶל-עָנְיֵךְ.
יב וְהוּא יִהְיֶה פֶּרֶא אָדָם יָדוֹ בַכֹּל וְיַד כֹּל בּוֹ וְעַל-פְּנֵי כָל-אֶחָיו יִשְׁכֹּן.

פס' ט'-י"ב

מלאך ה' אומר להגר שתחזור לשרי ותסבול בשקט.

הוא מבטיח לה שיהיו לה צאצאים רבים

הוא אומר לה שהיא בהריון והיא תלד בן ושמו יהיה ישמעאל כי ה' שמע למצוקה שלה.

אולם הוא מתאר את ישמעאל בצורה לא טובה, הוא אומר לה שיהיה פרא אדם ויריב עם כולם

יג וַתִּקְרָא שֵׁם-יְהוָה הַדֹּבֵר אֵלֶיהָ אַתָּה אֵל רֳאִי כִּי אָמְרָה הֲגַם הֲלֹם רָאִיתִי אַחֲרֵי רֹאִי.
יד עַל-כֵּן קָרָא לַבְּאֵר בְּאֵר לַחַי רֹאִי הִנֵּה בֵין-קָדֵשׁ וּבֵין בָּרֶד.

פס' י"ג-י"ד

הגר נותנת שם לה' המדבר אליה - אל רואי ולמקום קראה לחי רואי.

טו וַתֵּלֶד הָגָר לְאַבְרָם בֵּן וַיִּקְרָא אַבְרָם שֶׁם-בְּנוֹ אֲשֶׁר-יָלְדָה הָגָר יִשְׁמָעֵאל.
טז וְאַבְרָם בֶּן-שְׁמֹנִים שָׁנָה וְשֵׁשׁ שָׁנִים בְּלֶדֶת-הָגָר אֶת-יִשְׁמָעֵאל לְאַבְרָם.

פס' ט"ו-ט"ז

לא מתוארת לנו החזרה של הגר, לא מתוארת לנו התגובה של שרי, של אברם, ניתן להניח שהיא המשיכה לסבול בשקט בשל ההבטחות של מלאך ה' אליה ואנחנו מבינים שהיא חזרה לפי הפסוקים האחרונים בפרק שמתארים את הלידה של הגר.

הגר יולדת בן לאברם והוא קורא לו ישמעאל.

אברם בן 86 כאשר ישמעאל נולד.

סבב קריאה בתנ"ך 929 - בראשית פרק י"ז

א וַיְהִי אַבְרָם, בֶּן-תִּשְׁעִים שָׁנָה וְתֵשַׁע שָׁנִים; וַיֵּרָא יְהוָה אֶל-אַבְרָם, וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי-אֵל שַׁדַּי--הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי, וֶהְיֵה תָמִים.
ב וְאֶתְּנָה בְרִיתִי, בֵּינִי וּבֵינֶךָ; וְאַרְבֶּה אוֹתְךָ, בִּמְאֹד מְאֹד.
ג וַיִּפֹּל אַבְרָם, עַל-פָּנָיו; וַיְדַבֵּר אִתּוֹ אֱלֹהִים, לֵאמֹר.
ד אֲנִי, הִנֵּה בְרִיתִי אִתָּךְ; וְהָיִיתָ, לְאַב הֲמוֹן גּוֹיִם.
ה וְלֹא-יִקָּרֵא עוֹד אֶת-שִׁמְךָ, אַבְרָם; וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם, כִּי אַב-הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ.
ו וְהִפְרֵתִי אֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד, וּנְתַתִּיךָ לְגוֹיִם; וּמְלָכִים, מִמְּךָ יֵצֵאוּ.
ז וַהֲקִמֹתִי אֶת-בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ, וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם--לִבְרִית עוֹלָם: לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים, וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ.
ח וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ, אֵת כָּל-אֶרֶץ כְּנַעַן, לַאֲחֻזַּת, עוֹלָם; וְהָיִיתִי לָהֶם, לֵאלֹהִים.

אברם בן 99 וה' מתגלה אליו שוב. הוא אומר לו שיש ברית ביניהם והוא ירבה את אברם מאוד, יהיו לו הרבה מאוד צאצאים - אב המון גויים, הכוונה שממנו יהיו כל כך הרבה צאצאים שהם יהפכו לעמים שונים.

מכאן הוא משנה את שמו לאברהם (מוסיף לו את האות ה')

לאחר הבטחת הזרע - ההמשכיות, הוא נותן לאברהם את הבטחת הארץ. הוא ייתן לו לצאצאיו את כל ארץ כנען שיחיו בה לעולם.

ט וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-אַבְרָהָם, וְאַתָּה אֶת-בְּרִיתִי תִשְׁמֹר--אַתָּה וְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ, לְדֹרֹתָם.
י זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ, בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם, וּבֵין זַרְעֲךָ, אַחֲרֶיךָ: הִמּוֹל לָכֶם, כָּל-זָכָר.
יא וּנְמַלְתֶּם, אֵת בְּשַׂר עָרְלַתְכֶם; וְהָיָה לְאוֹת בְּרִית, בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם.
יב וּבֶן-שְׁמֹנַת יָמִים, יִמּוֹל לָכֶם כָּל-זָכָר--לְדֹרֹתֵיכֶם: יְלִיד בָּיִת--וּמִקְנַת-כֶּסֶף מִכֹּל בֶּן-נֵכָר, אֲשֶׁר לֹא מִזַּרְעֲךָ הוּא.
יג הִמּוֹל יִמּוֹל יְלִיד בֵּיתְךָ, וּמִקְנַת כַּסְפֶּךָ; וְהָיְתָה בְרִיתִי בִּבְשַׂרְכֶם, לִבְרִית עוֹלָם.
יד וְעָרֵל זָכָר, אֲשֶׁר לֹא-יִמּוֹל אֶת-בְּשַׂר עָרְלָתוֹ--וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא, מֵעַמֶּיהָ: אֶת-בְּרִיתִי, הֵפַר. 

שוב ה' מדבר אל אברהם ואומר לו לשמור את הברית ביניהם, מה שיסמל את הברית ביניהם היא המילה, על אברהם וכל צאצאיו למול את הזכרים, לחתוך את בשר העורלה.

מתי יש לעשות זאת? כל זכר בגיל 8 ימים עליו לעבור ברית מילה.

מי שלא יעשה ברית מילה נקרא ערל, מלשון עורלה, והוא יוחרם מהעם. כנראה הכוונה גם למוות, בגלל שהפר את הברית עם ה'.

טו וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, אֶל-אַבְרָהָם, שָׂרַי אִשְׁתְּךָ, לֹא-תִקְרָא אֶת-שְׁמָהּ שָׂרָי: כִּי שָׂרָה, שְׁמָהּ.
טז וּבֵרַכְתִּי אֹתָהּ, וְגַם נָתַתִּי מִמֶּנָּה לְךָ בֵּן; וּבֵרַכְתִּיהָ וְהָיְתָה לְגוֹיִם, מַלְכֵי עַמִּים מִמֶּנָּה יִהְיוּ.
יז וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל-פָּנָיו, וַיִּצְחָק; וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ, הַלְּבֶן מֵאָה-שָׁנָה יִוָּלֵד, וְאִם-שָׂרָה, הֲבַת-תִּשְׁעִים שָׁנָה תֵּלֵד.

ה' אומר לאברהם  שגם השם של שרי משתנה, מהיום היא תיקרא שרה, והוא יברך אותה שיהיה לה בן מאברהם. אברהם שומע זאת וצוחק, הוא לא מאמין שמישהו כמוהו בן 100 ושרה בת 90 והיא תלד בגיל כזה.

יח וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם, אֶל-הָאֱלֹהִים: לוּ יִשְׁמָעֵאל, יִחְיֶה לְפָנֶיךָ.
יט וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן, וְקָרָאתָ אֶת-שְׁמוֹ, יִצְחָק; וַהֲקִמֹתִי אֶת-בְּרִיתִי אִתּוֹ לִבְרִית עוֹלָם, לְזַרְעוֹ אַחֲרָיו.
כ וּלְיִשְׁמָעֵאל, שְׁמַעְתִּיךָ--הִנֵּה בֵּרַכְתִּי אֹתוֹ וְהִפְרֵיתִי אֹתוֹ וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ, בִּמְאֹד מְאֹד: שְׁנֵים-עָשָׂר נְשִׂיאִם יוֹלִיד, וּנְתַתִּיו לְגוֹי גָּדוֹל.
כא וְאֶת-בְּרִיתִי, אָקִים אֶת-יִצְחָק, אֲשֶׁר תֵּלֵד לְךָ שָׂרָה לַמּוֹעֵד הַזֶּה, בַּשָּׁנָה הָאַחֶרֶת.
כב וַיְכַל, לְדַבֵּר אִתּוֹ; וַיַּעַל אֱלֹהִים, מֵעַל אַבְרָהָם.

אברהם אומר לה' שיש לו את ישמעאל, אבל ה' אומר לו שוב, שרה תלך לו בן והוא ייקרא יצחק וה' יכרות גם איתו ברית.

הוא מברך את ישמעאל, אומר לאברהם שגם הוא יזכה לצאצאים רבים ויהיה לעם גדול.

אבל את הבירת הוא יקים עם יצחק, בנם של אברהם ושרה והוא יוולד בעוד שנה.

כג וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת-יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ, וְאֵת כָּל-יְלִידֵי בֵיתוֹ וְאֵת כָּל-מִקְנַת כַּסְפּוֹ--כָּל-זָכָר, בְּאַנְשֵׁי בֵּית אַבְרָהָם; וַיָּמָל אֶת-בְּשַׂר עָרְלָתָם, בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ, אֱלֹהִים.
כד וְאַבְרָהָם--בֶּן-תִּשְׁעִים וָתֵשַׁע, שָׁנָה: בְּהִמֹּלוֹ, בְּשַׂר עָרְלָתוֹ.
כה וְיִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ, בֶּן-שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה: בְּהִמֹּלוֹ--אֵת, בְּשַׂר עָרְלָתוֹ.
כו בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה, נִמּוֹל אַבְרָהָם, וְיִשְׁמָעֵאל, בְּנוֹ.
כז וְכָל-אַנְשֵׁי בֵיתוֹ יְלִיד בָּיִת, וּמִקְנַת-כֶּסֶף מֵאֵת בֶּן-נֵכָר--נִמֹּלוּ, אִתּוֹ. 

אברהם עושה את מה שה' ציווה עליו, הוא לוקח את ישמעאל, את כל הזכרים בביתו ועושה להם ברית מילה.

אברהם היה בן 99 כאשר עשה לעצמו ברית מילה.

ישמעאל היה בן 13 כאשר עשה ברית מילה.

בראשית פרק ט"ו

א אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, הָיָה דְבַר-יְהוָה אֶל-אַבְרָם, בַּמַּחֲזֶה, לֵאמֹר: אַל-תִּירָא אַבְרָם, אָנֹכִי מָגֵן לָךְ--שְׂכָרְךָ, הַרְבֵּה מְאֹד.
ב וַיֹּאמֶר אַבְרָם, אֲדֹנָי יְהוִה מַה-תִּתֶּן-לִי, וְאָנֹכִי, הוֹלֵךְ עֲרִירִי; וּבֶן-מֶשֶׁק בֵּיתִי, הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר.
ג וַיֹּאמֶר אַבְרָם--הֵן לִי, לֹא נָתַתָּה זָרַע; וְהִנֵּה בֶן-בֵּיתִי, יוֹרֵשׁ אֹתִי.
ד וְהִנֵּה דְבַר-יְהוָה אֵלָיו לֵאמֹר, לֹא יִירָשְׁךָ זֶה: כִּי-אִם אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ, הוּא יִירָשֶׁךָ.
ה וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה, וַיֹּאמֶר הַבֶּט-נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים--אִם-תּוּכַל, לִסְפֹּר אֹתָם; וַיֹּאמֶר לוֹ, כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ.
ו וְהֶאֱמִן, בַּיהוָה; וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ, צְדָקָה.

פס' א'-ו'

ה' נגלה לאברם ואומר לו שלא ידאג, הוא מגן עליו וידאג לו. אולם אברם אומר לו שאינו רוצה, הוא שואל מה עם הצאצאים שהבטיח לו, הוא מבוגר, ימות בקרוב ערירי ומי שיירש אותו הוא העבד שלו, אליעזר.

ואז ה' אומר לו שאליעזר לא יירש אותו כי אם הצאצא שלו שיצא ממנו (מאברם).

הוא מוציא אותו החוצה ואומר לו להביט לשמים ולנסות לספור את הכוכבים, ככה יהיה מספר הצאצאים שלו, גדול כל כך שאי אפשר לספור אותם.

אברם מאמין בה' ובהבטחה שלו.

ז וַיֹּאמֶר, אֵלָיו: אֲנִי יְהוָה, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים--לָתֶת לְךָ אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת, לְרִשְׁתָּהּ.
ח וַיֹּאמַר: אֲדֹנָי יְהוִה, בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה.
ט וַיֹּאמֶר אֵלָיו, קְחָה לִי עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת, וְעֵז מְשֻׁלֶּשֶׁת, וְאַיִל מְשֻׁלָּשׁ; וְתֹר, וְגוֹזָל.
י וַיִּקַּח-לוֹ אֶת-כָּל-אֵלֶּה, וַיְבַתֵּר אֹתָם בַּתָּוֶךְ, וַיִּתֵּן אִישׁ-בִּתְרוֹ, לִקְרַאת רֵעֵהוּ; וְאֶת-הַצִּפֹּר, לֹא בָתָר.
יא וַיֵּרֶד הָעַיִט, עַל-הַפְּגָרִים; וַיַּשֵּׁב אֹתָם, אַבְרָם.
יב וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא, וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל-אַבְרָם; וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה, נֹפֶלֶת עָלָיו.
יג וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם, יָדֹעַ תֵּדַע כִּי-גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, וַעֲבָדוּם, וְעִנּוּ אֹתָם--אַרְבַּע מֵאוֹת, שָׁנָה.
יד וְגַם אֶת-הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ, דָּן אָנֹכִי; וְאַחֲרֵי-כֵן יֵצְאוּ, בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל.
טו וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל-אֲבֹתֶיךָ, בְּשָׁלוֹם: תִּקָּבֵר, בְּשֵׂיבָה טוֹבָה.
טז וְדוֹר רְבִיעִי, יָשׁוּבוּ הֵנָּה: כִּי לֹא-שָׁלֵם עֲו‍ֹן הָאֱמֹרִי, עַד-הֵנָּה.
יז וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה, וַעֲלָטָה הָיָה; וְהִנֵּה תַנּוּר עָשָׁן, וְלַפִּיד אֵשׁ, אֲשֶׁר עָבַר, בֵּין הַגְּזָרִים הָאֵלֶּה.

פס' ז'-י"ז

ה' אומר לאברם שהוא הוציא אותו מאור כשדים והוא ייתן לו את הארץ הזאת שיירש אותה.

ואז אברם שואל את ה' איך ידע שיירש אותה, חוץ מהבטחה מילולית הוא רוצה משהו פיזי, הוכחה.

אז ה' אומר לו לקחת עגלה משולשת, עז משולשת ואיל משולש, תור וגוזל.

את החיות הוא יבתר ויסדר אותן באמצע, את הציפוים הוא לא יבתר.

ואז העיט יורד לאכול מהפגרים אולם אברם מסלק אותם. כך זה נמשך עד שהשמש שוקעת ואברם נרדם. ואז אימה נפלה עליו מתוך שינה, ה' נגלה אליו ואומר לו שהצאצאים שלו יהיו עבדים בארץ זרה במשך 400 שנה.

את הגוי שיעביד אותם הוא יעניש והם יצאו ממנו ברכוש גדול.

בנוגע לאברם הוא ייקבר בשיבה טובה.

הדור הרביעי של צאצאיו יחזור לארץ עד שהאמורי לא יהיה בארץ.

לאחר מכן השמש זורחת ואז הסמל של הברית, תנור עשן ולפיד אש שעוברים בין הגזרים. הם מסמלים את כריתת הברית עם ה'.

יח בַּיּוֹם הַהוּא, כָּרַת יְהוָה אֶת-אַבְרָם--בְּרִית לֵאמֹר: לְזַרְעֲךָ, נָתַתִּי אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת, מִנְּהַר מִצְרַיִם, עַד-הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר-פְּרָת.
יט אֶת-הַקֵּינִי, וְאֶת-הַקְּנִזִּי, וְאֵת, הַקַּדְמֹנִי.
כ וְאֶת-הַחִתִּי וְאֶת-הַפְּרִזִּי, וְאֶת-הָרְפָאִים.
כא וְאֶת-הָאֱמֹרִי, וְאֶת-הַכְּנַעֲנִי, וְאֶת-הַגִּרְגָּשִׁי, וְאֶת-הַיְבוּסִי.

פס' י"ח-כ"א

באותו יום ה' כורת ברית עם אברם שהוא ייתן לצאצאים שלו את הארץ ואת כל העמים שגרים בארץ.

סבב קריאה בתנ"ך 929 - בראשית פרק י"ד

א וַיְהִי, בִּימֵי אַמְרָפֶל מֶלֶךְ-שִׁנְעָר, אַרְיוֹךְ, מֶלֶךְ אֶלָּסָר; כְּדָרְלָעֹמֶר מֶלֶךְ עֵילָם, וְתִדְעָל מֶלֶךְ גּוֹיִם.
ב עָשׂוּ מִלְחָמָה, אֶת-בֶּרַע מֶלֶךְ סְדֹם, וְאֶת-בִּרְשַׁע, מֶלֶךְ עֲמֹרָה; שִׁנְאָב מֶלֶךְ אַדְמָה, וְשֶׁמְאֵבֶר מֶלֶךְ צְבֹיִים, וּמֶלֶךְ בֶּלַע, הִיא-צֹעַר.
ג כָּל-אֵלֶּה, חָבְרוּ, אֶל-עֵמֶק, הַשִּׂדִּים: הוּא, יָם הַמֶּלַח.
ד שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה, עָבְדוּ אֶת-כְּדָרְלָעֹמֶר; וּשְׁלֹשׁ-עֶשְׂרֵה שָׁנָה, מָרָדוּ.
ה וּבְאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה בָּא כְדָרְלָעֹמֶר, וְהַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ, וַיַּכּוּ אֶת-רְפָאִים בְּעַשְׁתְּרֹת קַרְנַיִם, וְאֶת-הַזּוּזִים בְּהָם; וְאֵת, הָאֵימִים, בְּשָׁוֵה, קִרְיָתָיִם.
ו וְאֶת-הַחֹרִי, בְּהַרְרָם שֵׂעִיר, עַד אֵיל פָּארָן, אֲשֶׁר עַל-הַמִּדְבָּר.
ז וַיָּשֻׁבוּ וַיָּבֹאוּ אֶל-עֵין מִשְׁפָּט, הִוא קָדֵשׁ, וַיַּכּוּ, אֶת-כָּל-שְׂדֵה הָעֲמָלֵקִי--וְגַם, אֶת-הָאֱמֹרִי, הַיֹּשֵׁב, בְּחַצְצֹן תָּמָר.
ח וַיֵּצֵא מֶלֶךְ-סְדֹם וּמֶלֶךְ עֲמֹרָה, וּמֶלֶךְ אַדְמָה וּמֶלֶךְ צְבֹיִים, וּמֶלֶךְ בֶּלַע, הִוא-צֹעַר; וַיַּעַרְכוּ אִתָּם מִלְחָמָה, בְּעֵמֶק הַשִּׂדִּים.
ט אֵת כְּדָרְלָעֹמֶר מֶלֶךְ עֵילָם, וְתִדְעָל מֶלֶךְ גּוֹיִם, וְאַמְרָפֶל מֶלֶךְ שִׁנְעָר, וְאַרְיוֹךְ מֶלֶךְ אֶלָּסָר--אַרְבָּעָה מְלָכִים, אֶת-הַחֲמִשָּׁה.
י וְעֵמֶק הַשִּׂדִּים, בֶּאֱרֹת בֶּאֱרֹת חֵמָר, וַיָּנֻסוּ מֶלֶךְ-סְדֹם וַעֲמֹרָה, וַיִּפְּלוּ-שָׁמָּה; וְהַנִּשְׁאָרִים, הֶרָה נָּסוּ.
יא וַיִּקְחוּ אֶת-כָּל-רְכֻשׁ סְדֹם וַעֲמֹרָה, וְאֶת-כָּל-אָכְלָם--וַיֵּלֵכוּ.

מסופר כאן על מלחמה, מלחמה בין מלכים שונים בארץ, זה כביכול לא קשור לסיפורי התנ"ך אולם בהמשך הסיפור אנו מבינים את הקשר ומדוע מסופר לנו על כך.

יש 4 מלכים, אמרפל מלך שנער, אריוך מלך אלסר, כדרלעמר מלך עילם ותדעל מלך גוים.

מולם נלחמו 5 מלכים, ברע מלך סדום, ברשע מלך עמרה, שנאב מלך אדמה, שמאבר מלך צביים ומלך בלע.

חמשת המלכים עבדו את כדרלעמר מלך עילם במשך 12 שנה.

בשנה ה13 החליטו למרוד.

בשנה ה-14 בא כדרלעמר עם שלושת המלכים המוזכרים והכו אותם. הם מכים את כל המקומות בהם ישבו ולבסוף נערכת מלחמה. מלחמה ארבעת המלכים מול חמשת המלכים.

לבסוף ארבעת המלכים ניצחו והם כובשים את הערים והרכוש של חמשת המלכים, ביניהם מלך סדום ומלך עמורה.

יב וַיִּקְחוּ אֶת-לוֹט וְאֶת-רְכֻשׁוֹ בֶּן-אֲחִי אַבְרָם, וַיֵּלֵכוּ; וְהוּא יֹשֵׁב, בִּסְדֹם.

יג וַיָּבֹא, הַפָּלִיט, וַיַּגֵּד, לְאַבְרָם הָעִבְרִי; וְהוּא שֹׁכֵן בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא הָאֱמֹרִי, אֲחִי אֶשְׁכֹּל וַאֲחִי עָנֵר, וְהֵם, בַּעֲלֵי בְרִית-אַבְרָם.
יד וַיִּשְׁמַע אַבְרָם, כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו; וַיָּרֶק אֶת-חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ, שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת, וַיִּרְדֹּף, עַד-דָּן.
טו וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה הוּא וַעֲבָדָיו, וַיַּכֵּם; וַיִּרְדְּפֵם, עַד-חוֹבָה, אֲשֶׁר מִשְּׂמֹאל, לְדַמָּשֶׂק.
טז וַיָּשֶׁב, אֵת כָּל-הָרְכֻשׁ; וְגַם אֶת-לוֹט אָחִיו וּרְכֻשׁוֹ הֵשִׁיב, וְגַם אֶת-הַנָּשִׁים וְאֶת-הָעָם.

כאן אנו מבינים מדוע יש את ההקדמה הארוכה הזו המתארת את סיפור המלחמה ביניהם.

אחד מאלו שנלקחו בשבי מהעיר סדום הוא לוט, אחיינו של אברם.

מספרים לאברם על כך שלוט נלקח בשבי, הוא אוסף איתו אנשים, 318 איש, והם רודפים אחריהם. הם מצליחים להשיב את כל הרכוש שנלקח וגם את לוט ורכושו שלו.

יז וַיֵּצֵא מֶלֶךְ-סְדֹם, לִקְרָאתוֹ, אַחֲרֵי שׁוּבוֹ מֵהַכּוֹת אֶת-כְּדָרְלָעֹמֶר, וְאֶת-הַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ--אֶל-עֵמֶק שָׁוֵה, הוּא עֵמֶק הַמֶּלֶךְ.
יח וּמַלְכִּי-צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם, הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן; וְהוּא כֹהֵן, לְאֵל עֶלְיוֹן.
יט וַיְבָרְכֵהוּ, וַיֹּאמַר: בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן, קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ.
כ וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן, אֲשֶׁר-מִגֵּן צָרֶיךָ בְּיָדֶךָ; וַיִּתֶּן-לוֹ מַעֲשֵׂר, מִכֹּל.
כא וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ-סְדֹם, אֶל-אַבְרָם: תֶּן-לִי הַנֶּפֶשׁ, וְהָרְכֻשׁ קַח-לָךְ.
כב וַיֹּאמֶר אַבְרָם, אֶל-מֶלֶךְ סְדֹם: הֲרִמֹתִי יָדִי אֶל-יְהוָה אֵל עֶלְיוֹן, קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ.
כג אִם-מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ-נַעַל, וְאִם-אֶקַּח מִכָּל-אֲשֶׁר-לָךְ; וְלֹא תֹאמַר, אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת-אַבְרָם.
כד בִּלְעָדַי, רַק אֲשֶׁר אָכְלוּ הַנְּעָרִים, וְחֵלֶק הָאֲנָשִׁים, אֲשֶׁר הָלְכוּ אִתִּי: עָנֵר אֶשְׁכֹּל וּמַמְרֵא, הֵם יִקְחוּ חֶלְקָם.

מלך סדום, שהיה בצד המפסיד ואותו בזזו, יצא כנראה למלחמה עם אברם ולאחר שהכה את ארבעת המלכים הוא מברך את אברהם.

לבסוף הוא מציע לאברם שייקח ממנו רכוש, כנראה שלל מלחמה.

אברם מסרב, הוא אומר שהוא לא ייקח ממנו בחיים כדי שלא יקרה מצב שמלך סדום יגיד שבזכותו אברם התעשר.

הוא מבקש לדאוג רק למי שהיו איתו, הם ייקחו את חלקם, הוא לא ייקח כלום.

בראשית פרק י"ג

א וַיַּעַל אַבְרָם מִמִּצְרַיִם הוּא וְאִשְׁתּוֹ וְכָל-אֲשֶׁר-לוֹ, וְלוֹט עִמּוֹ--הַנֶּגְבָּה.
ב וְאַבְרָם, כָּבֵד מְאֹד, בַּמִּקְנֶה, בַּכֶּסֶף וּבַזָּהָב.
ג וַיֵּלֶךְ, לְמַסָּעָיו, מִנֶּגֶב, וְעַד-בֵּית-אֵל--עַד-הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר-הָיָה שָׁם אָהֳלֹה בַּתְּחִלָּה, בֵּין בֵּית-אֵל, וּבֵין הָעָי.
ד אֶל-מְקוֹם, הַמִּזְבֵּחַ, אֲשֶׁר-עָשָׂה שָׁם, בָּרִאשֹׁנָה; וַיִּקְרָא שָׁם אַבְרָם, בְּשֵׁם יְהוָה.
ה וְגַם-לְלוֹט--הַהֹלֵךְ, אֶת-אַבְרָם: הָיָה צֹאן-וּבָקָר, וְאֹהָלִים.
ו וְלֹא-נָשָׂא אֹתָם הָאָרֶץ, לָשֶׁבֶת יַחְדָּו: כִּי-הָיָה רְכוּשָׁם רָב, וְלֹא יָכְלוּ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו.

פס' א'-ו'

אברהם עולה ממצרים חזרה לארץ לאחר שפרעה גירש אותו בפרק הקודם. יש לאברהם הרבה רכוש והוא ממשיך להסתובב בארץ ולסמן טריטוריה ומזבחות.

גם ללוט שנמצא עם אברהם יש רכוש רב והם מגיעים למצב שהם לא יכולים להיות יחד כי יש להם הרבה רכוש.

ז וַיְהִי-רִיב, בֵּין רֹעֵי מִקְנֵה-אַבְרָם, וּבֵין, רֹעֵי מִקְנֵה-לוֹט; וְהַכְּנַעֲנִי, וְהַפְּרִזִּי, אָז, יֹשֵׁב בָּאָרֶץ.
ח וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל-לוֹט, אַל-נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ, וּבֵין רֹעַי, וּבֵין רֹעֶיךָ: כִּי-אֲנָשִׁים אַחִים, אֲנָחְנוּ.
ט הֲלֹא כָל-הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ, הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי: אִם-הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה, וְאִם-הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה.
י וַיִּשָּׂא-לוֹט אֶת-עֵינָיו, וַיַּרְא אֶת-כָּל-כִּכַּר הַיַּרְדֵּן, כִּי כֻלָּהּ, מַשְׁקֶה--לִפְנֵי שַׁחֵת יְהוָה, אֶת-סְדֹם וְאֶת-עֲמֹרָה, כְּגַן-יְהוָה כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, בֹּאֲכָה צֹעַר.
יא וַיִּבְחַר-לוֹ לוֹט, אֵת כָּל-כִּכַּר הַיַּרְדֵּן, וַיִּסַּע לוֹט, מִקֶּדֶם; וַיִּפָּרְדוּ, אִישׁ מֵעַל אָחִיו.
יב אַבְרָם, יָשַׁב בְּאֶרֶץ-כְּנָעַן; וְלוֹט, יָשַׁב בְּעָרֵי הַכִּכָּר, וַיֶּאֱהַל, עַד-סְדֹם.
יג וְאַנְשֵׁי סְדֹם, רָעִים וְחַטָּאִים, לַה', מְאֹד.

פס' ז'-י"ג

באחד הימים היה ריב בין הרועים של אברהם לבין הרועים של לוט. אברהם שלא רוצה סכסוך עם האחיין שלו מציע ללוט שיחלקו את הארץ ביניהם. אם לוט יבחר ללכת שמאלה, אברהם ילך ימינה. אם לוט יבחר ללכת ימינה אז אברהם ילך שמאלה.

לוט נושא את עיניו, מסתכל על הארץ ובוחר ללכת לכיוון סדום ועמורה ולהתיישב שם. אברהם נשאר לשבת בארץ כנען.

פסוק י"ג שבו מציינים לנו שאנשי סדום רעים וחוטאים זה רמז למה שיקרה בהמשך העלילה.

יד וַה' אָמַר אֶל-אַבְרָם, אַחֲרֵי הִפָּרֶד-לוֹט מֵעִמּוֹ, שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה, מִן-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-אַתָּה שָׁם--צָפֹנָה וָנֶגְבָּה, וָקֵדְמָה וָיָמָּה.
טו כִּי אֶת-כָּל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-אַתָּה רֹאֶה, לְךָ אֶתְּנֶנָּה, וּלְזַרְעֲךָ, עַד-עוֹלָם.
טז וְשַׂמְתִּי אֶת-זַרְעֲךָ, כַּעֲפַר הָאָרֶץ: אֲשֶׁר אִם-יוּכַל אִישׁ, לִמְנוֹת אֶת-עֲפַר הָאָרֶץ--גַּם-זַרְעֲךָ, יִמָּנֶה.
יז קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ, לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ: כִּי לְךָ, אֶתְּנֶנָּה.
יח וַיֶּאֱהַל אַבְרָם, וַיָּבֹא וַיֵּשֶׁב בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא--אֲשֶׁר בְּחֶבְרוֹן; וַיִּבֶן-שָׁם מִזְבֵּחַ, לַיהוָה.

פס' י"ד-י"ח

לאחר שאברהם ולוט נפרדים ביניהם ה' פונה לאברהם, הוא אומר לו שאת כל הארץ שהוא רואה הוא ייתן לו ולצאצאיו. יהיו לו צאצאים כעפר הארץ, רבים כל כך.

אברהם מתיישב באלוני ממרא ובונה שם מזבח לה'.

בראשית פרק י"ב

א וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-אַבְרָם, לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ.
ב וְאֶעֶשְׂךָ, לְגוֹי גָּדוֹל, וַאֲבָרֶכְךָ, וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ; וֶהְיֵה, בְּרָכָה.
ג וַאֲבָרְכָה, מְבָרְכֶיךָ, וּמְקַלֶּלְךָ, אָאֹר; וְנִבְרְכוּ בְךָ, כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה.
ד וַיֵּלֶךְ אַבְרָם, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו יְהוָה, וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ, לוֹט; וְאַבְרָם, בֶּן-חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁבְעִים שָׁנָה, בְּצֵאתוֹ, מֵחָרָן.
ה וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת-שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת-לוֹט בֶּן-אָחִיו, וְאֶת-כָּל-רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ, וְאֶת-הַנֶּפֶשׁ, אֲשֶׁר-עָשׂוּ בְחָרָן; וַיֵּצְאוּ, לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן, וַיָּבֹאוּ, אַרְצָה כְּנָעַן.
ו וַיַּעֲבֹר אַבְרָם, בָּאָרֶץ, עַד מְקוֹם שְׁכֶם, עַד אֵלוֹן מוֹרֶה; וְהַכְּנַעֲנִי, אָז בָּאָרֶץ.
ז וַיֵּרָא יְהוָה, אֶל-אַבְרָם, וַיֹּאמֶר, לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת; וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ, לַיהוָה הַנִּרְאֶה אֵלָיו.
ח וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם הָהָרָה, מִקֶּדֶם לְבֵית-אֵל--וַיֵּט אָהֳלֹה; בֵּית-אֵל מִיָּם, וְהָעַי מִקֶּדֶם, וַיִּבֶן-שָׁם מִזְבֵּחַ לַה', וַיִּקְרָא בְּשֵׁם ה'.
ט וַיִּסַּע אַבְרָם, הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה.

פס' א'-ט'

ה' נגלה לאברם ומצווה עליו לעזוב את כל חייו ואת משפחתו וללכת לארץ אחרת שהוא לא מכיר, אל הארץ שה' יראה לו.

ה' מבטיח לו 7 ברכות:

1. ואעשך לגוי גדול - הוא יהפוך אותו לעם גדול

2. ואברכך - ה' יברך אותו

3. ואגדלה שמך - שמו של אברהם יהיה גדול

4. והיה ברכה - ה' יברך אותו

5. ואברכה מברכיך - ה' יברך את מי שיברך אותו

6. ומקללך אאר - ה' יקלל את מי שיקלל אותו

7. ונברכו בך כל משפחות האדמה - כל משפחות האדמה יתברכו בזכות אברהם

אברהם עושה את מה שה' מצווה עליו, לוט הולך איתו וגם שרי אשתו וכל הרכוש שלהם. בגיל 75 אברהם יוצא למסע מחרן לארץ כנען. כאשר הוא מגיע לארץ הוא מסתובב בכל הארץ, לאורכה ולרוחבה וכל מקום שהוא מגיע הוא בונה מזבח לה'. מעין קביעת עובדה, סימון טריטוריה.

י וַיְהִי רָעָב, בָּאָרֶץ; וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם, כִּי-כָבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ.
יא וַיְהִי, כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב לָבוֹא מִצְרָיְמָה; וַיֹּאמֶר, אֶל-שָׂרַי אִשְׁתּוֹ, הִנֵּה-נָא יָדַעְתִּי, כִּי אִשָּׁה יְפַת-מַרְאֶה אָתְּ.
יב וְהָיָה, כִּי-יִרְאוּ אֹתָךְ הַמִּצְרִים, וְאָמְרוּ, אִשְׁתּוֹ זֹאת; וְהָרְגוּ אֹתִי, וְאֹתָךְ יְחַיּוּ.
יג אִמְרִי-נָא, אֲחֹתִי אָתְּ--לְמַעַן יִיטַב-לִי בַעֲבוּרֵךְ, וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ.
יד וַיְהִי, כְּבוֹא אַבְרָם מִצְרָיְמָה; וַיִּרְאוּ הַמִּצְרִים אֶת-הָאִשָּׁה, כִּי-יָפָה הִוא מְאֹד.
טו וַיִּרְאוּ אֹתָהּ שָׂרֵי פַרְעֹה, וַיְהַלְלוּ אֹתָהּ אֶל-פַּרְעֹה; וַתֻּקַּח הָאִשָּׁה, בֵּית פַּרְעֹה.
טז וּלְאַבְרָם הֵיטִיב, בַּעֲבוּרָהּ; וַיְהִי-לוֹ צֹאן-וּבָקָר, וַחֲמֹרִים, וַעֲבָדִים וּשְׁפָחֹת, וַאֲתֹנֹת וּגְמַלִּים.
יז וַיְנַגַּע יְהוָה אֶת-פַּרְעֹה נְגָעִים גְּדֹלִים, וְאֶת-בֵּיתוֹ, עַל-דְּבַר שָׂרַי, אֵשֶׁת אַבְרָם.
יח וַיִּקְרָא פַרְעֹה, לְאַבְרָם, וַיֹּאמֶר, מַה-זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי; לָמָּה לֹא-הִגַּדְתָּ לִּי, כִּי אִשְׁתְּךָ הִוא.
יט לָמָה אָמַרְתָּ אֲחֹתִי הִוא, וָאֶקַּח אֹתָהּ לִי לְאִשָּׁה; וְעַתָּה, הִנֵּה אִשְׁתְּךָ קַח וָלֵךְ.
כ וַיְצַו עָלָיו פַּרְעֹה, אֲנָשִׁים; וַיְשַׁלְּחוּ אֹתוֹ וְאֶת-אִשְׁתּוֹ, וְאֶת-כָּל-אֲשֶׁר-לוֹ.

פס' י'-כ'

לאחר תקופה שהם חיים בארץ יש רעב, אברהם מחליט לרדת לארץ מצרים כדי לגור שם. כאשר הם מתקרבים לארץ מצרים הוא אומר לשרי שהיא אישה יפה והמצרים יראו אותו וירצו לקחת אותה בתור אישה לפרעה, כדי שזה יקרה הם יהרגו אותו. כי כביכול פרעה לא ייקח אשת איש אבל אם היא תהיה אלמנה הוא יכול. לכן הוא מבקש ממנה שתגיד שהיא אחותו כדי שהוא יחיה ויהיה לו טוב.

ובאמת כאשר הם מתקרבים לארץ מצרים קורה מה שאברם אמר, שרי פרעה רואים את שרי שהיא אישה יפה, הם לוקחים אותה לביתו של פרעה ונותנים לאברהם הרבה מתנות. מדוע? כי זה מוהר עבור שרי, הוא כביכול אחיה לכן הם משלמים לו על כך שלקחו את שרי כאישה עבור פרעה.

אולם ה' מתערב ופוגע בפרעה, ואז פרעה קורא לאברהם, נודע לו איכשהו הסיפור ועל כך ששרי היא לא אחותו אלא אשתו, הוא כועס על אברהם ששיקר לו והטעה אותו ומגרש אותם מארץ מצרים.

יש האומרים שסיפור אברהם במצרים הוא בסימן מעשה אבות סימן לבנים. זאת אומרת שמה שקרה לאברהם יקרה גם לצאצאיו בעתיד.

סבב קריאה בתנ"ך 929 - בראשית פרק י"א

א וַיְהִי כָל-הָאָרֶץ, שָׂפָה אֶחָת, וּדְבָרִים, אֲחָדִים.
ב וַיְהִי, בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם; וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר, וַיֵּשְׁבוּ שָׁם.
ג וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ, הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים, וְנִשְׂרְפָה, לִשְׂרֵפָה; וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה, לְאָבֶן, וְהַחֵמָר, הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר.
ד וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה-לָּנוּ עִיר, וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם, וְנַעֲשֶׂה-לָּנוּ, שֵׁם: פֶּן-נָפוּץ, עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ.
ה וַיֵּרֶד ה', לִרְאֹת אֶת-הָעִיר וְאֶת-הַמִּגְדָּל, אֲשֶׁר בָּנוּ, בְּנֵי הָאָדָם.
ו וַיֹּאמֶר ה', הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם, וְזֶה, הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת; וְעַתָּה לֹא-יִבָּצֵר מֵהֶם, כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת.
ז הָבָה, נֵרְדָה, וְנָבְלָה שָׁם, שְׂפָתָם--אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ, אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ.
ח וַיָּפֶץ יְהוָה אֹתָם מִשָּׁם, עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ; וַיַּחְדְּלוּ, לִבְנֹת הָעִיר.
ט עַל-כֵּן קָרָא שְׁמָהּ, בָּבֶל, כִּי-שָׁם בָּלַל יְהוָה, שְׂפַת כָּל-הָאָרֶץ; וּמִשָּׁם הֱפִיצָם יְהוָה, עַל-פְּנֵי כָּל-הָאָרֶץ.

מגדל בבל

הסיפור כביכול לא קשור לעלילה המסופרת בפרקים אלו. יש כאן סיפור שעומד בפני עצמו. 

כל האנשים בארץ מדברים שפה אחת ומחליטים לשבת באותו מקום. הם מחליטים להכין חומרי בנייה כדי לבנות עיר עם מגדל שיגיע עד לשמים.

הסיבות:

1. לעשות לעצמם שם - שיכירו אותם וידעו מי הם

2. פן נפוץ על פני כל הארץ - כדי שלא יתפזרו בארץ, שכולם יגורו באותו מקום.

אולם ה' יורד לראות את העיר והמגדל, רואה שהם התקדמו מאוד וחושש שבגלל שהם מאוחדים כל כך הם יכולים לעשות דברים אחרים גם. לכן הוא מחליט לבלבל את שפתם ולהפיץ אותם בכל הארץ כדי שיחדלו לבנות את המגדל והעיר.

לכן המקום נקרא בבל כי שם ה' בלבל את השפה של כולם ופיזר אותם בארץ.

י אֵלֶּה, תּוֹלְדֹת שֵׁם--שֵׁם בֶּן-מְאַת שָׁנָה, וַיּוֹלֶד אֶת-אַרְפַּכְשָׁד: שְׁנָתַיִם, אַחַר הַמַּבּוּל.
יא וַיְחִי-שֵׁם, אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת-אַרְפַּכְשָׁד, חֲמֵשׁ מֵאוֹת, שָׁנָה; וַיּוֹלֶד בָּנִים, וּבָנוֹת.
יב וְאַרְפַּכְשַׁד חַי, חָמֵשׁ וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה; וַיּוֹלֶד, אֶת-שָׁלַח.
יג וַיְחִי אַרְפַּכְשַׁד, אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת-שֶׁלַח, שָׁלֹשׁ שָׁנִים, וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה; וַיּוֹלֶד בָּנִים, וּבָנוֹת.
יד וְשֶׁלַח חַי, שְׁלֹשִׁים שָׁנָה; וַיּוֹלֶד, אֶת-עֵבֶר.
טו וַיְחִי-שֶׁלַח, אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת-עֵבֶר, שָׁלֹשׁ שָׁנִים, וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה; וַיּוֹלֶד בָּנִים, וּבָנוֹת.
טז וַיְחִי-עֵבֶר, אַרְבַּע וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה; וַיּוֹלֶד, אֶת-פָּלֶג.
יז וַיְחִי-עֵבֶר, אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת-פֶּלֶג, שְׁלֹשִׁים שָׁנָה, וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה; וַיּוֹלֶד בָּנִים, וּבָנוֹת.
יח וַיְחִי-פֶלֶג, שְׁלֹשִׁים שָׁנָה; וַיּוֹלֶד, אֶת-רְעוּ.
יט וַיְחִי-פֶלֶג, אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת-רְעוּ, תֵּשַׁע שָׁנִים, וּמָאתַיִם שָׁנָה; וַיּוֹלֶד בָּנִים, וּבָנוֹת.
כ וַיְחִי רְעוּ, שְׁתַּיִם וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה; וַיּוֹלֶד, אֶת-שְׂרוּג.
כא וַיְחִי רְעוּ, אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת-שְׂרוּג, שֶׁבַע שָׁנִים, וּמָאתַיִם שָׁנָה; וַיּוֹלֶד בָּנִים, וּבָנוֹת.
כב וַיְחִי שְׂרוּג, שְׁלֹשִׁים שָׁנָה; וַיּוֹלֶד, אֶת-נָחוֹר.
כג וַיְחִי שְׂרוּג, אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת-נָחוֹר--מָאתַיִם שָׁנָה; וַיּוֹלֶד בָּנִים, וּבָנוֹת.
כד וַיְחִי נָחוֹר, תֵּשַׁע וְעֶשְׂרִים שָׁנָה; וַיּוֹלֶד, אֶת-תָּרַח.
כה וַיְחִי נָחוֹר, אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת-תֶּרַח, תְּשַׁע-עֶשְׂרֵה שָׁנָה, וּמְאַת שָׁנָה; וַיּוֹלֶד בָּנִים, וּבָנוֹת.

כו וַיְחִי-תֶרַח, שִׁבְעִים שָׁנָה; וַיּוֹלֶד, אֶת-אַבְרָם, אֶת-נָחוֹר, וְאֶת-הָרָן.
כז וְאֵלֶּה, תּוֹלְדֹת תֶּרַח--תֶּרַח הוֹלִיד אֶת-אַבְרָם, אֶת-נָחוֹר וְאֶת-הָרָן; וְהָרָן, הוֹלִיד אֶת-לוֹט.
כח וַיָּמָת הָרָן, עַל-פְּנֵי תֶּרַח אָבִיו, בְּאֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ, בְּאוּר כַּשְׂדִּים.
כט וַיִּקַּח אַבְרָם וְנָחוֹר לָהֶם, נָשִׁים: שֵׁם אֵשֶׁת-אַבְרָם, שָׂרָי, וְשֵׁם אֵשֶׁת-נָחוֹר מִלְכָּה, בַּת-הָרָן אֲבִי-מִלְכָּה וַאֲבִי יִסְכָּה.
ל וַתְּהִי שָׂרַי, עֲקָרָה: אֵין לָהּ, וָלָד.
לא וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת-אַבְרָם בְּנוֹ, וְאֶת-לוֹט בֶּן-הָרָן בֶּן-בְּנוֹ, וְאֵת שָׂרַי כַּלָּתוֹ, אֵשֶׁת אַבְרָם בְּנוֹ; וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים, לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן, וַיָּבֹאוּ עַד-חָרָן, וַיֵּשְׁבוּ שָׁם.
לב וַיִּהְיוּ יְמֵי-תֶרַח, חָמֵשׁ שָׁנִים וּמָאתַיִם שָׁנָה; וַיָּמָת תֶּרַח, בְּחָרָן.

פירוט של משפחתו של אברהם. מציינים לנו כאן שני פרטים חשובים להמשך העלילה:

1. הרן, אחיו של אברהם, הוליד את לוט ולאחר תקופה מת באור כשדים. (זה נועד להסביר מדוע אברהם לוקח את לוט תחת חסותו)

2. שרי עקרה ואין לה ילדים (זה מסביר את הסיפור עם הגר, הנבואה והכל)

תרח, אביו של אברהם, לוקח את אברהם, את לוט, את שרי והם הולכים מאור כשדים לארץ כנען. הם מגיעים לחרן ושם תרח מת.

סבב קריאה בתנ"ך 929 - בראשית פרק י'

א וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת בְּנֵי-נֹחַ, שֵׁם חָם וָיָפֶת; וַיִּוָּלְדוּ לָהֶם בָּנִים, אַחַר הַמַּבּוּל.

ב בְּנֵי יֶפֶת--גֹּמֶר וּמָגוֹג, וּמָדַי וְיָוָן וְתֻבָל; וּמֶשֶׁךְ, וְתִירָס.
ג וּבְנֵי, גֹּמֶר--אַשְׁכְּנַז וְרִיפַת, וְתֹגַרְמָה.
ד וּבְנֵי יָוָן, אֱלִישָׁה וְתַרְשִׁישׁ, כִּתִּים, וְדֹדָנִים.
ה מֵאֵלֶּה נִפְרְדוּ אִיֵּי הַגּוֹיִם, בְּאַרְצֹתָם, אִישׁ, לִלְשֹׁנוֹ--לְמִשְׁפְּחֹתָם, בְּגוֹיֵהֶם.

שושלת יפת

ו וּבְנֵי, חָם--כּוּשׁ וּמִצְרַיִם, וּפוּט וּכְנָעַן.
ז וּבְנֵי כוּשׁ--סְבָא וַחֲוִילָה, וְסַבְתָּה וְרַעְמָה וְסַבְתְּכָא; וּבְנֵי רַעְמָה, שְׁבָא וּדְדָן.
ח וְכוּשׁ, יָלַד אֶת-נִמְרֹד; הוּא הֵחֵל, לִהְיוֹת גִּבֹּר בָּאָרֶץ.
ט הוּא-הָיָה גִבֹּר-צַיִד, לִפְנֵי יְהוָה; עַל-כֵּן, יֵאָמַר, כְּנִמְרֹד גִּבּוֹר צַיִד, לִפְנֵי ה'.
י וַתְּהִי רֵאשִׁית מַמְלַכְתּוֹ בָּבֶל, וְאֶרֶךְ וְאַכַּד וְכַלְנֵה, בְּאֶרֶץ, שִׁנְעָר.
יא מִן-הָאָרֶץ הַהִוא, יָצָא אַשּׁוּר; וַיִּבֶן, אֶת-נִינְוֵה, וְאֶת-רְחֹבֹת עִיר, וְאֶת-כָּלַח.
יב וְאֶת-רֶסֶן, בֵּין נִינְוֵה וּבֵין כָּלַח--הִוא, הָעִיר הַגְּדֹלָה.
יג וּמִצְרַיִם יָלַד אֶת-לוּדִים וְאֶת-עֲנָמִים, וְאֶת-לְהָבִים--וְאֶת-נַפְתֻּחִים.
יד וְאֶת-פַּתְרֻסִים וְאֶת-כַּסְלֻחִים, אֲשֶׁר יָצְאוּ מִשָּׁם פְּלִשְׁתִּים--וְאֶת-כַּפְתֹּרִים.
טו וּכְנַעַן, יָלַד אֶת-צִידֹן בְּכֹרוֹ--וְאֶת-חֵת.
טז וְאֶת-הַיְבוּסִי, וְאֶת-הָאֱמֹרִי, וְאֵת, הַגִּרְגָּשִׁי.
יז וְאֶת-הַחִוִּי וְאֶת-הַעַרְקִי, וְאֶת-הַסִּינִי.
יח וְאֶת-הָאַרְוָדִי וְאֶת-הַצְּמָרִי, וְאֶת-הַחֲמָתִי; וְאַחַר נָפֹצוּ, מִשְׁפְּחוֹת הַכְּנַעֲנִי.
יט וַיְהִי גְּבוּל הַכְּנַעֲנִי, מִצִּידֹן--בֹּאֲכָה גְרָרָה, עַד-עַזָּה: בֹּאֲכָה סְדֹמָה וַעֲמֹרָה, וְאַדְמָה וּצְבֹיִם--עַד-לָשַׁע.
כ אֵלֶּה בְנֵי-חָם, לְמִשְׁפְּחֹתָם לִלְשֹׁנֹתָם, בְּאַרְצֹתָם, בְּגוֹיֵהֶם.

שושלת חם

כא וּלְשֵׁם יֻלַּד, גַּם-הוּא: אֲבִי, כָּל-בְּנֵי-עֵבֶר--אֲחִי, יֶפֶת הַגָּדוֹל.
כב בְּנֵי שֵׁם, עֵילָם וְאַשּׁוּר, וְאַרְפַּכְשַׁד, וְלוּד וַאֲרָם.
כג וּבְנֵי, אֲרָם--עוּץ וְחוּל, וְגֶתֶר וָמַשׁ.
כד וְאַרְפַּכְשַׁד, יָלַד אֶת-שָׁלַח; וְשֶׁלַח, יָלַד אֶת-עֵבֶר.
כה וּלְעֵבֶר יֻלַּד, שְׁנֵי בָנִים: שֵׁם הָאֶחָד פֶּלֶג, כִּי בְיָמָיו נִפְלְגָה הָאָרֶץ, וְשֵׁם אָחִיו, יָקְטָן.
כו וְיָקְטָן יָלַד, אֶת-אַלְמוֹדָד וְאֶת-שָׁלֶף, וְאֶת-חֲצַרְמָוֶת, וְאֶת-יָרַח.
כז וְאֶת-הֲדוֹרָם וְאֶת-אוּזָל, וְאֶת-דִּקְלָה.
כח וְאֶת-עוֹבָל וְאֶת-אֲבִימָאֵל, וְאֶת-שְׁבָא.
כט וְאֶת-אוֹפִר וְאֶת-חֲוִילָה, וְאֶת-יוֹבָב; כָּל-אֵלֶּה, בְּנֵי יָקְטָן.
ל וַיְהִי מוֹשָׁבָם, מִמֵּשָׁא, בֹּאֲכָה סְפָרָה, הַר הַקֶּדֶם.
לא אֵלֶּה בְנֵי-שֵׁם, לְמִשְׁפְּחֹתָם לִלְשֹׁנֹתָם, בְּאַרְצֹתָם, לְגוֹיֵהֶם.

שושלת שם

לב אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי-נֹחַ לְתוֹלְדֹתָם, בְּגוֹיֵהֶם; וּמֵאֵלֶּה נִפְרְדוּ הַגּוֹיִם, בָּאָרֶץ--אַחַר הַמַּבּוּל.

סבב קריאה בתנ"ך 929 - בראשית פרק ט'

א וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים, אֶת-נֹחַ וְאֶת-בָּנָיו; וַיֹּאמֶר לָהֶם פְּרוּ וּרְבוּ, וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ.
ב וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם, יִהְיֶה, עַל כָּל-חַיַּת הָאָרֶץ, וְעַל כָּל-עוֹף הַשָּׁמָיִם; בְּכֹל אֲשֶׁר תִּרְמֹשׂ הָאֲדָמָה וּבְכָל-דְּגֵי הַיָּם, בְּיֶדְכֶם נִתָּנוּ.
ג כָּל-רֶמֶשׂ אֲשֶׁר הוּא-חַי, לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה: כְּיֶרֶק עֵשֶׂב, נָתַתִּי לָכֶם אֶת-כֹּל.
ד אַךְ-בָּשָׂר, בְּנַפְשׁוֹ דָמוֹ לֹא תֹאכֵלוּ.
ה וְאַךְ אֶת-דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם אֶדְרֹשׁ, מִיַּד כָּל-חַיָּה אֶדְרְשֶׁנּוּ; וּמִיַּד הָאָדָם, מִיַּד אִישׁ אָחִיו--אֶדְרֹשׁ, אֶת-נֶפֶשׁ הָאָדָם.
ו שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם, בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ: כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים, עָשָׂה אֶת-הָאָדָם.
ז וְאַתֶּם, פְּרוּ וּרְבוּ; שִׁרְצוּ בָאָרֶץ, וּרְבוּ-בָהּ.

אלוהים מברך את נוח ובניו לאחר המבול, הברכה מאוד מזכירה את הברכה של אלוהים בפרק א' בבריאת העולם מכיוון שהמצב של העולם לאחר המבול מזכיר מאוד את הבריאה. יש כאן מעין בריאה שנייה, העולם לפני הבריאה היה תוהו ובוהו ומלא מים, כך גם העולם בזמן המבול. לאחר המבול שוב יש מעט חיות ובני אדם.

הוא מברך אותם:

- פרו ורבו ומלאו את הארץ

- ישלטו בחיות על ידי מורא ופחד

- מותר לאכול בשר וצמחיה

- לא לאכול בשר עם הדם

- לא לרצוח כי מי ששופך דם אדם ייענש על כך מכיוון שכל פגיעה באדם היא כמו פגישה באלוהים עצמו.

- שוב מסיים בברכה של פרו ורבו

ח וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-נֹחַ, וְאֶל-בָּנָיו אִתּוֹ לֵאמֹר.
ט וַאֲנִי, הִנְנִי מֵקִים אֶת-בְּרִיתִי אִתְּכֶם, וְאֶת-זַרְעֲכֶם, אַחֲרֵיכֶם.
י וְאֵת כָּל-נֶפֶשׁ הַחַיָּה אֲשֶׁר אִתְּכֶם, בָּעוֹף בַּבְּהֵמָה וּבְכָל-חַיַּת הָאָרֶץ אִתְּכֶם; מִכֹּל יֹצְאֵי הַתֵּבָה, לְכֹל חַיַּת הָאָרֶץ.
יא וַהֲקִמֹתִי אֶת-בְּרִיתִי אִתְּכֶם, וְלֹא-יִכָּרֵת כָּל-בָּשָׂר עוֹד מִמֵּי הַמַּבּוּל; וְלֹא-יִהְיֶה עוֹד מַבּוּל, לְשַׁחֵת הָאָרֶץ.
יב וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, זֹאת אוֹת-הַבְּרִית אֲשֶׁר-אֲנִי נֹתֵן בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם, וּבֵין כָּל-נֶפֶשׁ חַיָּה, אֲשֶׁר אִתְּכֶם--לְדֹרֹת, עוֹלָם.
יג אֶת-קַשְׁתִּי, נָתַתִּי בֶּעָנָן; וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית, בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ.
יד וְהָיָה, בְּעַנְנִי עָנָן עַל-הָאָרֶץ, וְנִרְאֲתָה הַקֶּשֶׁת, בֶּעָנָן.
טו וְזָכַרְתִּי אֶת-בְּרִיתִי, אֲשֶׁר בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם, וּבֵין כָּל-נֶפֶשׁ חַיָּה, בְּכָל-בָּשָׂר; וְלֹא-יִהְיֶה עוֹד הַמַּיִם לְמַבּוּל, לְשַׁחֵת כָּל-בָּשָׂר.
טז וְהָיְתָה הַקֶּשֶׁת, בֶּעָנָן; וּרְאִיתִיהָ, לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם, בֵּין אֱלֹהִים, וּבֵין כָּל-נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל-בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל-הָאָרֶץ.
יז וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, אֶל-נֹחַ: זֹאת אוֹת-הַבְּרִית, אֲשֶׁר הֲקִמֹתִי, בֵּינִי, וּבֵין כָּל-בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל-הָאָרֶץ.

אלוהים אומר לנוח שהוא מקים איתם ברית, הוא מתחייב להם שלא ייכרת כל בשר ממי המבול, זאת אומרת שהוא לא יביא שוב מבול שישמיד את כל בני האדם וישחית את הארץ.

אלוהים אומר שהוא ייתן להם סימן, הסימן הוא קשת בענן וכאשר ירד גשם תופיע קשת בענן כדי שבני האדם ידעו שאלוהים זוכר את הברית ואת ההבטחה שלו וזה רק גשם ולא מבול שבא להשמיד את הארץ.

יח וַיִּהְיוּ בְנֵי-נֹחַ, הַיֹּצְאִים מִן-הַתֵּבָה--שֵׁם, וְחָם וָיָפֶת; וְחָם, הוּא אֲבִי כְנָעַן.
יט שְׁלֹשָׁה אֵלֶּה, בְּנֵי-נֹחַ; וּמֵאֵלֶּה, נָפְצָה כָל-הָאָרֶץ.
כ וַיָּחֶל נֹחַ, אִישׁ הָאֲדָמָה; וַיִּטַּע, כָּרֶם.
כא וַיֵּשְׁתְּ מִן-הַיַּיִן, וַיִּשְׁכָּר; וַיִּתְגַּל, בְּתוֹךְ אָהֳלֹה.
כב וַיַּרְא, חָם אֲבִי כְנַעַן, אֵת, עֶרְוַת אָבִיו; וַיַּגֵּד לִשְׁנֵי-אֶחָיו, בַּחוּץ.
כג וַיִּקַּח שֵׁם וָיֶפֶת אֶת-הַשִּׂמְלָה, וַיָּשִׂימוּ עַל-שְׁכֶם שְׁנֵיהֶם, וַיֵּלְכוּ אֲחֹרַנִּית, וַיְכַסּוּ אֵת עֶרְוַת אֲבִיהֶם; וּפְנֵיהֶם, אֲחֹרַנִּית, וְעֶרְוַת אֲבִיהֶם, לֹא רָאוּ.
כד וַיִּיקֶץ נֹחַ, מִיֵּינוֹ; וַיֵּדַע, אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה לוֹ בְּנוֹ הַקָּטָן.
כה וַיֹּאמֶר, אָרוּר כְּנָעַן: עֶבֶד עֲבָדִים, יִהְיֶה לְאֶחָיו.
כו וַיֹּאמֶר, בָּרוּךְ יְהוָה אֱלֹהֵי שֵׁם; וִיהִי כְנַעַן, עֶבֶד לָמוֹ.
כז יַפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת, וְיִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי-שֵׁם; וִיהִי כְנַעַן, עֶבֶד לָמוֹ.
כח וַיְחִי-נֹחַ, אַחַר הַמַּבּוּל, שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שָׁנָה, וַחֲמִשִּׁים שָׁנָה.
כט וַיִּהְיוּ, כָּל-יְמֵי-נֹחַ, תְּשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה, וַחֲמִשִּׁים שָׁנָה; וַיָּמֹת.

לאחר המבול נוח ומשפחתו מתמקמים מחדש בעולם. נוח נוטע כרם, שותה מהיין ומשתכר. הוא מתגלגל עירום באוהל בגלל השכרות שלו.

חם, בנו, רואה את נוח שיכור והולך לומר לשני אחיו בחוץ. שם ויפת נכנסים לאוהל עם שמלה עליהם והולכים אחורנית עד שהגיעו לאביהם והם מכסים אותו. הם מנסים להימנע מלראות את אביהם עירום כדי לא להביך אותו ולשמור על כבודו.

לאחר שנוח מקיץ משכרותו הוא יודע מה חם עשה לו, הוא מקלל את כנען, בנו של חם. נשאלת השאלה למה הוא מקלל את כנען ולא את חם שעשה לו את המעשה?

כנראה מידה כנגד מידה. כמו שבנו חם הביך אותו ופגע בכבודו, כך העובדה שכנען בנו של חם יהיה עבד זה יפגע בכבודו של חם.

נוח מברך את יפת ואת שם.

לאחר המבול נוח חי עוד 350 שנה ולבסוף נפטר בגיל 950 שנה.

סבב קריאה בתנ"ך 929 - בראשית פרק ח'

א וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים, אֶת-נֹחַ, וְאֵת כָּל-הַחַיָּה וְאֶת-כָּל-הַבְּהֵמָה, אֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה; וַיַּעֲבֵר אֱלֹהִים רוּחַ עַל-הָאָרֶץ, וַיָּשֹׁכּוּ הַמָּיִם.
ב וַיִּסָּכְרוּ מַעְיְנֹת תְּהוֹם, וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמָיִם; וַיִּכָּלֵא הַגֶּשֶׁם, מִן-הַשָּׁמָיִם.
ג וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ, הָלוֹךְ וָשׁוֹב; וַיַּחְסְרוּ הַמַּיִם--מִקְצֵה, חֲמִשִּׁים וּמְאַת יוֹם.
ד וַתָּנַח הַתֵּבָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, בְּשִׁבְעָה-עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ, עַל, הָרֵי אֲרָרָט.
ה וְהַמַּיִם, הָיוּ הָלוֹךְ וְחָסוֹר, עַד, הַחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי; בָּעֲשִׂירִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ, נִרְאוּ רָאשֵׁי הֶהָרִים.

זה המשך ישיר של פרק ז', אלוהים זוכר את נוח שנמצא בתיבה עם כל משפחתו, הוא זוכר שהוא נמצא עם כל החיות ומחליט שנגמר המבול. הוא מעביר רוח על הארץ וגורם למים להפסיק. מעיינות התהום נסגרים וכך גם ארובות השמיים, הגשם מפסיק לרדת.

וכך בחודש השביעי, בשבעה עשר יום לחודש התיבה נחה על הרי אררט (איך? כי המים היו כל כך גבוהים מעל גובה ההרים כך שהם החלו לרדת התיבה הייתה בדיוק מעל הרי אררט ולכן היא נשארה שם).

המים לאט לאט יורדים עד שראשי ההרים נגלים.

(יש כאן שאלה בנוגע לנושא החודשים, מהם אותם חודשים שמוזכרים, האם אלו החודשים שאנו מכירים?)

ו וַיְהִי, מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם; וַיִּפְתַּח נֹחַ, אֶת-חַלּוֹן הַתֵּבָה אֲשֶׁר עָשָׂה.
ז וַיְשַׁלַּח, אֶת-הָעֹרֵב; וַיֵּצֵא יָצוֹא וָשׁוֹב, עַד-יְבֹשֶׁת הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ.
ח וַיְשַׁלַּח אֶת-הַיּוֹנָה, מֵאִתּוֹ--לִרְאוֹת הֲקַלּוּ הַמַּיִם, מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.
ט וְלֹא-מָצְאָה הַיּוֹנָה מָנוֹחַ לְכַף-רַגְלָהּ, וַתָּשָׁב אֵלָיו אֶל-הַתֵּבָה--כִּי-מַיִם, עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ; וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיִּקָּחֶהָ, וַיָּבֵא אֹתָהּ אֵלָיו אֶל-הַתֵּבָה.
י וַיָּחֶל עוֹד, שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרִים; וַיֹּסֶף שַׁלַּח אֶת-הַיּוֹנָה, מִן-הַתֵּבָה.
יא וַתָּבֹא אֵלָיו הַיּוֹנָה לְעֵת עֶרֶב, וְהִנֵּה עֲלֵה-זַיִת טָרָף בְּפִיהָ; וַיֵּדַע נֹחַ, כִּי-קַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ.
יב וַיִּיָּחֶל עוֹד, שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרִים; וַיְשַׁלַּח, אֶת-הַיּוֹנָה, וְלֹא-יָסְפָה שׁוּב-אֵלָיו, עוֹד.
יג וַיְהִי בְּאַחַת וְשֵׁשׁ-מֵאוֹת שָׁנָה, בָּרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ, חָרְבוּ הַמַּיִם, מֵעַל הָאָרֶץ; וַיָּסַר נֹחַ, אֶת-מִכְסֵה הַתֵּבָה, וַיַּרְא, וְהִנֵּה חָרְבוּ פְּנֵי הָאֲדָמָה.
יד וּבַחֹדֶשׁ, הַשֵּׁנִי, בְּשִׁבְעָה וְעֶשְׂרִים יוֹם, לַחֹדֶשׁ--יָבְשָׁה, הָאָרֶץ. 

בתום 40 יום נוח פותח את החלון בתיבה ושולח את העורב שיבדוק אם יבשו המים. כנראה שזה לא מצליח ולאחר מכן הוא שולח את היונה. היונה לא מוצאת מקום לנוח כי עדיין יש מים על הארץ והיא חוזרת חזרה. כך במשך שבעה ימים עד שיום אחד היא חוזרת עם עלה זית בפיה ואז נוח יודע שהמים ירדו מעל הארץ.

הוא שולח שוב את היונה אבל היא כבר לא חוזרת אליו.

וכך בשנה 601 של נוח, המים ירדו מעל פני הארץ ונוח מסיר את המכסה מעל התיבה ורואה שהארץ יבשה.

טו וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים, אֶל-נֹחַ לֵאמֹר.
טז צֵא, מִן-הַתֵּבָה--אַתָּה, וְאִשְׁתְּךָ וּבָנֶיךָ וּנְשֵׁי-בָנֶיךָ אִתָּךְ.
יז כָּל-הַחַיָּה אֲשֶׁר-אִתְּךָ מִכָּל-בָּשָׂר, בָּעוֹף וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל-הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ--הוצא (הַיְצֵא) אִתָּךְ; וְשָׁרְצוּ בָאָרֶץ, וּפָרוּ וְרָבוּ עַל-הָאָרֶץ.
יח וַיֵּצֵא-נֹחַ; וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וּנְשֵׁי-בָנָיו, אִתּוֹ.
יט כָּל-הַחַיָּה, כָּל-הָרֶמֶשׂ וְכָל-הָעוֹף, כֹּל, רוֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ--לְמִשְׁפְּחֹתֵיהֶם, יָצְאוּ מִן-הַתֵּבָה.
כ וַיִּבֶן נֹחַ מִזְבֵּחַ, לַיהוָה; וַיִּקַּח מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה, וּמִכֹּל הָעוֹף הַטָּהוֹר, וַיַּעַל עֹלֹת, בַּמִּזְבֵּחַ.
כא וַיָּרַח יְהוָה, אֶת-רֵיחַ הַנִּיחֹחַ, וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-לִבּוֹ לֹא-אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת-הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם, כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו; וְלֹא-אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת-כָּל-חַי, כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי.
כב עֹד, כָּל-יְמֵי הָאָרֶץ: זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף, וְיוֹם וָלַיְלָה--לֹא יִשְׁבֹּתוּ.

אלוהים מדבר לנוח ואומר לו שהם יכולים לצאת מהתיבה, הוא ומשפחתו וכל החיות.

נוח ומשפחתו וכל החיות יוצאות מהתיבה.

נוח בונה מזבח לה', לוקח בהמה טהורה ומהעוף הטהור ומקריב קורבנות לה'.

ה' מריח את נינוח הבשר (האנשה של ה') ואומר שהוא לא יקלל עוד את האדמה כי יצר לב האדם רע מנעוריו, זאת אומרת שזה המצב, אי אפשר לשנות אותו לכן אין מה להעניש שוב את כל בני האדם במבול.

נשאלת השאלה למה ה' מסיק את המסקנה הזו. האם בגלל שנוח הקריב קורבן לה', בגלל שהרג חיה? בגלל שהרג חיה טהורה שיכלה להמשיך שושלת של מין מסויים? האם זו לא הסיבה לכך שה' אמר לנוח לקחת יותר חיות טהורות בתיבה?

סבב קריאה בתנ"ך 929 - בראשית פרק ז'

הפרק הזה קצת מוזר לדעתי, יש פה חזרה מיותרת על הצו של אלוהים בנוגע לאיזה חיות לקחת, וזה גם סותר את הדרישה הקודמת לקחת רק שניים מכל סוג..

בנוסף התיאורים של התיבה והמים ונוח חוזרים על עצמם. 

ניתן להסביר זאת לפי תורת התעודות שטוענת כי התורה מורכבת ממקורות שונים.

מספר טיפולוגי - מספר שמבטא שלמות בתנ"ך. ישנם חמישה מספרים כאלו - 3,7,10,12,40

בפרק זה חוזר המספר 7 והמספר 40 

א וַיֹּאמֶר ה' לְנֹחַ בֹּא-אַתָּה וְכָל-בֵּיתְךָ אֶל-הַתֵּבָה כִּי-אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי בַּדּוֹר הַזֶּה.
ב מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה תִּקַּח-לְךָ שִׁבְעָה שִׁבְעָה אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ וּמִן-הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר לֹא טְהֹרָה הִוא שְׁנַיִם אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ.
ג גַּם מֵעוֹף הַשָּׁמַיִם שִׁבְעָה שִׁבְעָה זָכָר וּנְקֵבָה לְחַיּוֹת זֶרַע עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ.
ד כִּי לְיָמִים עוֹד שִׁבְעָה אָנֹכִי מַמְטִיר עַל-הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה וּמָחִיתִי אֶת-כָּל-הַיְקוּם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.
ה וַיַּעַשׂ נֹחַ כְּכֹל אֲשֶׁר-צִוָּהוּ יְהוָה.

ה' אומר לנוח שיבוא הוא וכל משפחתו לתיבה כי הוא הנבחר, הוא נבחר בגלל שהוא צדיק מכולם בדור הזה של בני האדם החוטאים.

ואז ה' נותן לנוח הנחיות (בפרק הקודם נתן לו הנחיות על בניית התיבה, עכשיו פירוט את מי להכניס)

מכל הבהמה הטהורה יש לקחת שבעה זוגות והבהמה הלא טהורה יש לקחת זוג מכל סוג (נשאלת השאלה כמובן איך נוח ידע מהי בהמה טהורה ומה לא, שהרי החוקים לכך נכתבו שנים רבות לאחר שמת)

כך גם מעוף השמים יש לקחת שבע זוגות.

ויש לעשות זאת במהירות כי בעוד שבעה ימים אלוהים ימטיר גשם על הארץ 40 יום ו40 לילה וימחה את כל היקום שברא.

נוח עושה את מה שה' ציווה עליו.

ו וְנֹחַ בֶּן-שֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וְהַמַּבּוּל הָיָה מַיִם עַל-הָאָרֶץ.
ז וַיָּבֹא נֹחַ וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וּנְשֵׁי-בָנָיו אִתּוֹ אֶל-הַתֵּבָה מִפְּנֵי מֵי הַמַּבּוּל.
ח מִן-הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה וּמִן-הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אֵינֶנָּה טְהֹרָה וּמִן-הָעוֹף וְכֹל אֲשֶׁר-רֹמֵשׂ עַל-הָאֲדָמָה.
ט שְׁנַיִם שְׁנַיִם בָּאוּ אֶל-נֹחַ אֶל-הַתֵּבָה זָכָר וּנְקֵבָה כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֱלֹהִים אֶת-נֹחַ.
י וַיְהִי לְשִׁבְעַת הַיָּמִים וּמֵי הַמַּבּוּל הָיוּ עַל-הָאָרֶץ.

נוח בן 600 שנה כשהגיע המבול, הוא וכל משפחתו (אשתו, בניו ונשותיו של בניו) נכנסים לתיבה, גם החיות נכנסות לתיבה לפי ההנחיות שנתן לו והן נכנסות בזוגות. והם מחכים בתיבה למבול.

יא בִּשְׁנַת שֵׁשׁ-מֵאוֹת שָׁנָה לְחַיֵּי-נֹחַ בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּשִׁבְעָה-עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בַּיּוֹם הַזֶּה נִבְקְעוּ כָּל-מַעְיְנֹת תְּהוֹם רַבָּה וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוּ.
יב וַיְהִי הַגֶּשֶׁם עַל-הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה.
יג בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה בָּא נֹחַ וְשֵׁם-וְחָם וָיֶפֶת בְּנֵי-נֹחַ וְאֵשֶׁת נֹחַ וּשְׁלֹשֶׁת נְשֵׁי-בָנָיו אִתָּם אֶל-הַתֵּבָה.
יד הֵמָּה וְכָל-הַחַיָּה לְמִינָהּ וְכָל-הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ וְכָל-הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ לְמִינֵהוּ וְכָל-הָעוֹף לְמִינֵהוּ כֹּל צִפּוֹר כָּל-כָּנָף.
טו וַיָּבֹאוּ אֶל-נֹחַ אֶל-הַתֵּבָה שְׁנַיִם שְׁנַיִם מִכָּל-הַבָּשָׂר אֲשֶׁר-בּוֹ רוּחַ חַיִּים.
טז וְהַבָּאִים זָכָר וּנְקֵבָה מִכָּל-בָּשָׂר בָּאוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים וַיִּסְגֹּר ה' בַּעֲדוֹ.

בשנה ה600 לחייו של נוח, בחודש השני ביום ה17 כל מעיינות התהום נבקעו והמים עלו, ארובות השמים נפתחו והתחיל לרדת גשם במשך 40 יום ו40 לילה.

בזמן הזה נוח, משפחתו וכל החיות נכנסו לתיבה.

(שוב יש חזרה על מה שסופר בפסוקים הקודמים, כבר קראנו את זה, לא ברור למה יש חזרה בפסוקים)

יז וַיְהִי הַמַּבּוּל אַרְבָּעִים יוֹם עַל-הָאָרֶץ וַיִּרְבּוּ הַמַּיִם וַיִּשְׂאוּ אֶת-הַתֵּבָה וַתָּרָם מֵעַל הָאָרֶץ.
יח וַיִּגְבְּרוּ הַמַּיִם וַיִּרְבּוּ מְאֹד עַל-הָאָרֶץ וַתֵּלֶךְ הַתֵּבָה עַל-פְּנֵי הַמָּיִם.
יט וְהַמַּיִם גָּבְרוּ מְאֹד מְאֹד עַל-הָאָרֶץ וַיְכֻסּוּ כָּל-הֶהָרִים הַגְּבֹהִים אֲשֶׁר-תַּחַת כָּל-הַשָּׁמָיִם.
כ חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה מִלְמַעְלָה גָּבְרוּ הַמָּיִם וַיְכֻסּוּ הֶהָרִים.

המבול נמשך 40 יום על הארץ, יורד כל כך הרבה גשם שהוא שוטף הכל וגורם לתיבה להתרומם ולשוט על המים.

כדי להמחיש כמה גבוה המים עלו מתואר שהם כיסו את ההרים הגבוהים.

כא וַיִּגְוַע כָּל-בָּשָׂר הָרֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ בָּעוֹף וּבַבְּהֵמָה וּבַחַיָּה וּבְכָל-הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל-הָאָרֶץ וְכֹל הָאָדָם.
כב כֹּל אֲשֶׁר נִשְׁמַת-רוּחַ חַיִּים בְּאַפָּיו מִכֹּל אֲשֶׁר בֶּחָרָבָה מֵתוּ.
כג וַיִּמַח אֶת-כָּל-הַיְקוּם אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד-בְּהֵמָה עַד-רֶמֶשׂ וְעַד-עוֹף הַשָּׁמַיִם וַיִּמָּחוּ מִן-הָאָרֶץ וַיִּשָּׁאֶר אַךְ-נֹחַ וַאֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה.
כד וַיִּגְבְּרוּ הַמַּיִם עַל-הָאָרֶץ חֲמִשִּׁים וּמְאַת יוֹם.

כל החיות ובני האדם שנשארו על האדמה ולא היו בתיבה מתו במבול, יש כאן תיאור מאוד קשה, לא כתוב שהם מתו או נהרגו, יש שימוש בפועל לגווע. הפועל לגווע מתאר גסיסה איטית, זה מוות נוראי בייסורים. קשה לתאר מה עבר על נוח ומשפחתו שראו את כל בני האדם והחיות גוועות לאט לאט עד שמתו.

אלוהים מוחה את כל העולם מעל פני האדמה, במה, עוף, בני אדם, כולם.

המים ממשיכים להציף את העולם במשך 150 יום.

סבב קריאה בתנ"ך 929 - בראשית פרק ו'

א וַיְהִי כִּי-הֵחֵל הָאָדָם לָרֹב עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה וּבָנוֹת יֻלְּדוּ לָהֶם. 

ב וַיִּרְאוּ בְנֵי-הָאֱלֹהִים אֶת-בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טֹבֹת הֵנָּה וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ. 

ג וַיֹּאמֶר יְהוָה לֹא-יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה. 

ד הַנְּפִלִים הָיוּ בָאָרֶץ בַּיָּמִים הָהֵם וְגַם אַחֲרֵי-כֵן אֲשֶׁר יָבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים אֶל-בְּנוֹת הָאָדָם וְיָלְדוּ לָהֶם הֵמָּה הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם אַנְשֵׁי הַשֵּׁם.

לאחר שפרק ה' נגמר בתיאור השושלת מאדם הראשון עד נוח, יש לנו כאן הפסקה קצרה ומספרים לנו בפסוקים הראשונים על בני האלוהים ובנות האדם.
בני האלוהים (ככל הנראה מלאכים, לא ברור) רואים את בנות האדם והן מוצאות חן בעיניהם, הם לוקחים אותן להם לנשים.
ה' אומר שהאדם יחיה עד גיל 120 שנה. זו הפעם הראשונה שמוזכר עד מתי בני האדם יחיו, מכאן ככל הנראה בא הביטוי בימי הולדת, עד 120 וגם כי משה מת בגיל 120.
בנוסף לבני האלוהים ובנות האדם מוזכרים גם הנפילים שחיו בארץ, לא כל כך ברור אם הם תוצר של בני האלוהים ובנות האדם או זן אחר של יצורים.

ה וַיַּרְא ה' כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכָל-יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל-הַיּוֹם. 

ו וַיִּנָּחֶם ה' כִּי-עָשָׂה אֶת-הָאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב אֶל-לִבּוֹ. 

ז וַיֹּאמֶר ה' אֶמְחֶה אֶת-הָאָדָם אֲשֶׁר-בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד-בְּהֵמָה עַד-רֶמֶשׂ וְעַד-עוֹף הַשָּׁמָיִם כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם. 

ח וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה'.
ט אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו אֶת-הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ-נֹחַ. 

י וַיּוֹלֶד נֹחַ שְׁלֹשָׁה בָנִים אֶת-שֵׁם אֶת-חָם וְאֶת-יָפֶת.

ה' רואה את בני האדם שיצר והם רעים מאוד, לא רק מעשיהם רעים אלא גם מחשבותיהם והיצר שלהם. הוא מתחרט על כך שיצר את האדם ומחליט למחות אותו מעל פני האדמה כולל בעלי החיים.
מדוע בעלי החיים? יש אומרים שמכיוון שנבראו בעלי החיים בשביל האדם, אם אין אדם בעולם, אין להם סיבה להתקיים.

אולם לא כולם רעים, יש אדם בשם נוח שדווקא מוצא חן בעיני ה', הפסוק הבא מסביר לנו למה, נוח היה איש צדיק בדורותיו וכבר פירשו חכמינו, שהדבר נאמר לגנות ולשבח.
לגנות - שרק בדורו היה צדיק, לשבח - שאפילו בדור של חוטאים הצליח להישאר צדיק.
נוח מוליד שלושה בנים, שם, חם ויפת (כבר הזכירו בפרק ה')

יא וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס. 

יב וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-הָאָרֶץ וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה כִּי-הִשְׁחִית כָּל-בָּשָׂר אֶת-דַּרְכּוֹ עַל-הָאָרֶץ. 

יג וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ קֵץ כָּל-בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי-מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת-הָאָרֶץ. 

יד עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי-גֹפֶר קִנִּים תַּעֲשֶׂה אֶת-הַתֵּבָה וְכָפַרְתָּ אֹתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ בַּכֹּפֶר. 

טו וְזֶה אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה אֹתָהּ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אַמָּה אֹרֶךְ הַתֵּבָה חֲמִשִּׁים אַמָּה רָחְבָּהּ וּשְׁלֹשִׁים אַמָּה קוֹמָתָהּ. 

טז צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה וְאֶל-אַמָּה תְּכַלֶּנָּה מִלְמַעְלָה וּפֶתַח הַתֵּבָה בְּצִדָּהּ תָּשִׂים תַּחְתִּיִּם שְׁנִיִּם וּשְׁלִשִׁים תַּעֲשֶׂהָ. 

יז וַאֲנִי הִנְנִי מֵבִיא אֶת-הַמַּבּוּל מַיִם עַל-הָאָרֶץ לְשַׁחֵת כָּל-בָּשָׂר אֲשֶׁר-בּוֹ רוּחַ חַיִּים מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם כֹּל אֲשֶׁר-בָּאָרֶץ יִגְוָע. 

יח וַהֲקִמֹתִי אֶת-בְּרִיתִי אִתָּךְ וּבָאתָ אֶל-הַתֵּבָה אַתָּה וּבָנֶיךָ וְאִשְׁתְּךָ וּנְשֵׁי-בָנֶיךָ אִתָּךְ. 

יט וּמִכָּל-הָחַי מִכָּל-בָּשָׂר שְׁנַיִם מִכֹּל תָּבִיא אֶל-הַתֵּבָה לְהַחֲיֹת אִתָּךְ זָכָר וּנְקֵבָה יִהְיוּ. 

כ מֵהָעוֹף לְמִינֵהוּ וּמִן-הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ מִכֹּל רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה לְמִינֵהוּ שְׁנַיִם מִכֹּל יָבֹאוּ אֵלֶיךָ לְהַחֲיוֹת. 

כא וְאַתָּה קַח-לְךָ מִכָּל-מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל וְאָסַפְתָּ אֵלֶיךָ וְהָיָה לְךָ וְלָהֶם לְאָכְלָה. 

כב וַיַּעַשׂ נֹחַ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים כֵּן עָשָׂה.

הארץ מושחתת ומלאה רוע, ה' מחליט להעניש אותם בעיקרון של מידה כנגד מידה, הם מושחתים ולכן ה' ישחית (ישמיד) אותם. איך זה ייעשה?
ה' יביא מבול על הארץ, ככל הנראה הבחירה במים היא כי מים הם מטהרים.
הוא נותן לנוח הנחיות לבניית תיבה גדולה (יש חוקרים הטוענים כי תיבת נוח הייתה עגולה) שתכיל אותו, את אשתו, את בני משפחתו וחיות. מכל החיות יש להביא שניים, זכר ונקבה.
בנוסף נוח צריך לאסוף כל מה שיש למאכל בעולם כדי שיהיה בשבילו ובשביל החיות.
יש לציין שעד לדור המבול, אין איסור מפורש לאכול חיות אולם הדבר היה אסור כי האדם היה טהור, אולם לאחר המבול, בני האדם ירדו מגדולתם ולכן הותר להם לאכול חיות (אבל זה בפרקים הבאים).

סבב קריאה בתנ"ך 929 - בראשית פרק ה'

א זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם בְּיוֹם בְּרֹא אֱלהִים אָדָם בִּדְמוּת אֱלהִים עָשָֹה אֹתוֹ: 

ב זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם וַיְבָרֶךְ אֹתָם וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמָם אָדָם בְּיוֹם הִבָּרְאָם:

הפסוקים הראשונים הם מעין הקדמה או כותרת לשאר הפרק. פרק זה מתאר את עשרת הדורות שעבור מאדם הראשון ועד נוח, תיאור השושלת הוא רק של שת, בנו של אדם.

ג וַיְחִי אָדָם שְׁלשִׁים וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ כְּצַלְמוֹ וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ שֵׁת:
ד וַיִּהְיוּ יְמֵי-אָדָם אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת-שֵׁת שְׁמֹנֶה מֵאֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת:
ה וַיִּהְיוּ כָּל-יְמֵי אָדָם אֲשֶׁר-חַי תְּשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה וּשְׁלשִׁים שָׁנָה וַיָּמֹת:

בגיל 130 שנה אדם הוליד את שת. לאחר שהוליד את שת אדם המשיך לחיות עוד 800 שנה והוליד בנים ובנות בנוסף לשת. אדם מת בגיל 930.

ו וַיְחִי-שֵׁת חָמֵשׁ שָׁנִים וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת-אֱנוֹשׁ:
ז וַיְחִי-שֵׁת אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת-אֱנוֹשׁ שֶׁבַע שָׁנִים וּשְׁמֹנֶה מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת:
ח וַיִּהְיוּ כָּל-יְמֵי-שֵׁת שְׁתֵּים עֶשְֹרֵה שָׁנָה וּתְשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה וַיָּמֹת:

בגיל 105 שנה הוליד שת את אנוש, לאחר שהוליד את אנוש המשיך לחיות עוד 870 שנה והוליד בנים ובנות בנוסף. שת מת בגיל 912.

ט וַיְחִי אֱנוֹשׁ תִּשְׁעִים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת-קֵינָן:
י וַיְחִי אֱנוֹשׁ אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת-קֵינָן חֲמֵשׁ עֶשְֹרֵה שָׁנָה וּשְׁמֹנֶה מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת:
יא וַיִּהְיוּ כָּל-יְמֵי אֱנוֹשׁ חָמֵשׁ שָׁנִים וּתְשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה וַיָּמֹת:

אנוש הוליד את קינן בגיל 90, לאחר מכן המשיך לחיות עוד 815 שנה והוליד בנים ובנות. אנוש מת בגיל 905.

יב וַיְחִי קֵינָן שִׁבְעִים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת-מַהֲלַלְאֵל:
יג וַיְחִי קֵינָן אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת-מַהֲלַלְאֵל אַרְבָּעִים שָׁנָה וּשְׁמֹנֶה מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת:
יד וַיִּהְיוּ כָּל-יְמֵי קֵינָן עֶשֶֹר שָׁנִים וּתְשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה וַיָּמֹת:

קינן הוליד את מהללאל בגיל 70, לאחר מכן המשיך לחיות עוד 840 שנה והוליד בנים ובנות. קינן מת בגיל 910.

טו וַיְחִי מַהֲלַלְאֵל חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁשִּׁים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת-יָרֶד:
טז וַיְחִי מַהֲלַלְאֵל אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת-יֶרֶד שְׁלשִׁים שָׁנָה וּשְׁמֹנֶה מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת:
יז וַיִּהְיוּ כָּל-יְמֵי מַהֲלַלְאֵל חָמֵשׁ וְתִשְׁעִים שָׁנָה וּשְׁמֹנֶה מֵאוֹת שָׁנָה וַיָּמֹת:

מהללאל הוליד את ירד בגיל 65. לאחר מכן המשיך לחיות עוד 830 שנה והוליד בנים ובנות. הוא מת בגיל 895.

יח וַיְחִי-יֶרֶד שְׁתַּיִם וְשִׁשִּׁים שָׁנָה וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת-חֲנוֹךְ:
יט וַיְחִי-יֶרֶד אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת-חֲנוֹךְ שְׁמֹנֶה מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת:
כ וַיִּהְיוּ כָּל-יְמֵי-יֶרֶד שְׁתַּיִם וְשִׁשִּׁים שָׁנָה וּתְשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה וַיָּמֹת:

ירד הוליד את חנוך בגיל 162, לאחר מכן המשיך לחיות עוד 800 שנה והוליד בנים ובנות. ירד מת בגיל 962.

כא וַיְחִי חֲנוֹךְ חָמֵשׁ וְשִׁשִּׁים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת-מְתוּשָׁלַח:
כב וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת-הָאֱלהִים אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת-מְתוּשֶׁלַח שְׁלשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת:
כג וַיְהִי כָּל-יְמֵי חֲנוֹךְ חָמֵשׁ וְשִׁשִּׁים שָׁנָה וּשְׁלשׁ מֵאוֹת שָׁנָה:
כד וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת-הָאֱלהִים וְאֵינֶנּוּ כִּי-לָקַח אֹתוֹ אֱלהִים:

חנוך הוליד את מתושלח בגיל 65, לאחר מכן המשיך לחיות עוד 300 שנה. סך שנות חייו של חנוך הם 365.
חנוך יוצא דופן כי לא מסופר שהוא מת, נאמר שאלוהים לקח אותו להתהלך איתו.

כה וַיְחִי מְתוּשֶׁלַח שֶׁבַע וּשְׁמֹנִים שָׁנָה וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת-לָמֶךְ:
כו וַיְחִי מְתוּשֶׁלַח אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת-לֶמֶךְ שְׁתַּיִם וּשְׁמוֹנִים שָׁנָה וּשְׁבַע מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת:
כז וַיִּהְיוּ כָּל-יְמֵי מְתוּשֶׁלַח תֵּשַׁע וְשִׁשִּׁים שָׁנָה וּתְשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה וַיָּמֹת:

מתושלח הוליד את למך בגיל 187, לאחר מכן המשיך לחיות עוד 782 שנה והוליד בנים ובנות. הוא מת בגיל 969 - האדם הכי זקן בתנ"ך.

כח וַיְחִי-לֶמֶךְ שְׁתַּיִם וּשְׁמֹנִים שָׁנָה וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בֵּן:
כט וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ נֹחַ לֵאמֹר זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵֹנוּ וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ מִן-הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אֵרֲרָהּ יְהוָֹה:
ל וַיְחִי-לֶמֶךְ אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת-נֹחַ חָמֵשׁ וְתִשְׁעִים שָׁנָה וַחֲמֵשׁ מֵאֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת:
לא וַיְהִי כָּל-יְמֵי-לֶמֶךְ שֶׁבַע וְשִׁבְעִים שָׁנָה וּשְׁבַע מֵאוֹת שָׁנָה וַיָּמֹת:

למך הוליד את נוח בגיל 182, יש לנו כאן מדרש שם, כדי לנחם אותם בגלל העונש שהטיל עליהם ה' בגירוש מגן עדן וקילל עבור בני האדם את האדמה.
למך המשיך לחיות אחרי לידת נוח עוד 595 שנה והוליד בנים ובנות. למך מת בגיל 777.

לב וַיְהִי-נֹחַ בֶּן-חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד נֹחַ אֶת-שֵׁם אֶת-חָם וְאֶת-יָפֶת:

נוח הוליד את שם, חם ויפת בגיל 500. מהתיאור לא ברור אם הם נולדו כשלישיה או בהפרשי שנים.

ניתן לראות מתיאור השושלת כמה דברים:

תחילה רואים שתוחלת החיים לאט לאט יורדת, יש מדי פעם כאלו שחיים יותר אבל אין ספק שתוחלת החיים יורדת בהתאם לעונש בגן עדן - מעפר באת ואל עפר תשוב, הפיכה לבני תמותה.
גם גיל הילודה יורד לאט לאט, הגיל בו הם מביאים את הילדים לעולם.
כל אחד מהגברים האלו הוליד עוד בנים ובנות אולם מוזכרים ככל הנראה רק הבכורים, רובם לא עשו משהו חשוב בחייהם שמספרים לנו על כך, מזכירים אותם רק בגלל השושלת.
כך נמשך התיאור עד שמגיעים לנוח ובניו, כאן התורה עוצרת מכיוון שהפרקים הבאים עוסקים בנוח ומשפחתו.

סבב קריאה בתנ"ך 929 - בראשית פרק ד'

א וְהָאָדָם, יָדַע אֶת-חַוָּה אִשְׁתּוֹ; וַתַּהַר, וַתֵּלֶד אֶת-קַיִן, וַתֹּאמֶר, קָנִיתִי אִישׁ אֶת-יְהוָה. 

ב וַתֹּסֶף לָלֶדֶת, אֶת-אָחִיו אֶת-הָבֶל; וַיְהִי-הֶבֶל, רֹעֵה צֹאן, וְקַיִן, הָיָה עֹבֵד אֲדָמָה. 

ג וַיְהִי, מִקֵּץ יָמִים; וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה, מִנְחָה--לַיהוָה. 

ד וְהֶבֶל הֵבִיא גַם-הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ, וּמֵחֶלְבֵהֶן; וַיִּשַׁע יְהוָה, אֶל-הֶבֶל וְאֶל-מִנְחָתוֹ. 

ה וְאֶל-קַיִן וְאֶל-מִנְחָתוֹ, לֹא שָׁעָה; וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד, וַיִּפְּלוּ פָּנָיו. 

ו וַיֹּאמֶר ה', אֶל-קָיִן: לָמָּה חָרָה לָךְ, וְלָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ. 

ז הֲלוֹא אִם-תֵּיטִיב, שְׂאֵת, וְאִם לֹא תֵיטִיב, לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ; וְאֵלֶיךָ, תְּשׁוּקָתוֹ, וְאַתָּה, תִּמְשָׁל-בּוֹ.

לאחר האכילה מפרי עץ הדעת, נפקחות עיניהם ויש האומרים שקיבלו גם ידיעה מינית, לכן הם שוכבים ונולד להם בן בשם קין.

לקין יש מדרש שם - קניתי איש את ה', הכוונה שהיא יצרה איש עם אלוהים (לכל איש יש שם שנתנו לו אביו ואמו ואלוהיו, כך לפי השיר המוכר יש שלושה ששותפים ביצירת האדם)

לאחר מכן היא יולדת את הבל.

הבל רועה צאן וקין רועה אדמה.

לאחר תקופה הם גדלים וקין מחליט להביא  מנחה לה' מפרי האדמה (כי הוא עובד אדמה), גם הבל מביא מנחה לה', מהצאן המשובח שלו (כי הוא רועה צאן).

אולם ה' מחליט לבחור במנחה של הבל ולא של קין, הדבר מאכזה את קין מאוד עד כדי כך שאלוהים פונה אליו ומנסה לעודד אותו. הוא אומר לו משפט שמזהיר אותו. יש לו שתי דרכים להתמודד עם הרגשות שלו. 

1. אם יעשה טוב, יהיה טוב

2. אם לא יעשה טוב, לא יהיה טוב. 

עליו להתגבר על החטא, על היצר הרע שתמיד מחכה (רובץ) בפתח במטרה להשתלט עליו, עליו למשול ביצר הרע ולהתנגד לו. 

ח וַיֹּאמֶר קַיִן, אֶל-הֶבֶל אָחִיו; וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה, וַיָּקָם קַיִן אֶל-הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ. 

ט וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-קַיִן, אֵי הֶבֶל אָחִיךָ; וַיֹּאמֶר לֹא יָדַעְתִּי, הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי. 

י וַיֹּאמֶר, מֶה עָשִׂיתָ; קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ, צֹעֲקִים אֵלַי מִן-הָאֲדָמָה. 

יא וְעַתָּה, אָרוּר אָתָּה, מִן-הָאֲדָמָה אֲשֶׁר פָּצְתָה אֶת-פִּיהָ, לָקַחַת אֶת-דְּמֵי אָחִיךָ מִיָּדֶךָ. 

יב כִּי תַעֲבֹד אֶת-הָאֲדָמָה, לֹא-תֹסֵף תֵּת-כֹּחָהּ לָךְ; נָע וָנָד, תִּהְיֶה בָאָרֶץ. 

יג וַיֹּאמֶר קַיִן, אֶל-יְהוָה: גָּדוֹל עֲו‍ֹנִי, מִנְּשֹׂא. 

יד הֵן גֵּרַשְׁתָּ אֹתִי הַיּוֹם, מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, וּמִפָּנֶיךָ, אֶסָּתֵר; וְהָיִיתִי נָע וָנָד, בָּאָרֶץ, וְהָיָה כָל-מֹצְאִי, יַהַרְגֵנִי. 

טו וַיֹּאמֶר לוֹ יְהוָה, לָכֵן כָּל-הֹרֵג קַיִן, שִׁבְעָתַיִם, יֻקָּם; וַיָּשֶׂם יְהוָה לְקַיִן אוֹת, לְבִלְתִּי הַכּוֹת-אֹתוֹ כָּל-מֹצְאוֹ. 

כאן אנו רואים שקין לא התגבר ע היצר הרע, הוא נמצא עם הבל בשדה וקם והורג אותו. לא כתובה לנו הסיבה אבל בגלל שזה מופיע מיד לאחר סיפור המנחה אנו מסיקים שהוא הרג אותו בגלל שאלוהים בחר במנחה שלו.

ה' פונה לקין בשאלה רטורית - איפה אחיך? קין עונה לו בחוצפה, מאיפה אני יודע, מה אני שומר הראש שלו?

ה' כועס עליו ואומר לו "דמי אחיך צועקים אליי מן האדמה", הוא משתמש בלשון רבים כדי להדגיש שקין הרג לא רק את הבל אלא גם את כל הצאצאים הפוטנציאליים שיכלו להיות לו.

ה' מעניש את קין שיהיה ארור, האדמה שהוא עובד קשה לא תצמיח לו כלום והוא יהיה נע ונד. 

זה עונש קשה כי שני העונשים קשורים לתפקיד שלו - עובד אדמה. עובד אדמה צריך שטח קבוע להיות בו כדי לעבוד את האדמה והוא כמובן צריך שהאדמה תצמיח לו יבול.

קין בתגובה מראה מעין חרטה, הוא אומר לאלוהים שהעוון שלו גדול מנשוא, זאת אומרת שהעונש קשה יותר ממה שמגיע לו. הוא טוען כלפי ה' שאם הוא יהיה נע ונד הוא לא יוכל להסתתר מפני אנשים אחרים שרוצים לפגוע בו. (לא ברור העניין כי אין אנשים בעולם, אולי הוא חושש מההורים שלו?)

ה' נותן לו אות, סימן, שידעו שהוא קין ואומר לו שכל מי שיכה אותו, ייענש הרבה יותר.

טז וַיֵּצֵא קַיִן, מִלִּפְנֵי יְהוָה; וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ-נוֹד, קִדְמַת-עֵדֶן. 

יז וַיֵּדַע קַיִן אֶת-אִשְׁתּוֹ, וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת-חֲנוֹךְ; וַיְהִי, בֹּנֶה עִיר, וַיִּקְרָא שֵׁם הָעִיר, כְּשֵׁם בְּנוֹ חֲנוֹךְ. 

יח וַיִּוָּלֵד לַחֲנוֹךְ, אֶת-עִירָד, וְעִירָד, יָלַד אֶת-מְחוּיָאֵל; וּמְחִיָּיאֵל, יָלַד אֶת-מְתוּשָׁאֵל, וּמְתוּשָׁאֵל, יָלַד אֶת-לָמֶךְ. 

יט וַיִּקַּח-לוֹ לֶמֶךְ, שְׁתֵּי נָשִׁים: שֵׁם הָאַחַת עָדָה, וְשֵׁם הַשֵּׁנִית צִלָּה. 

כ וַתֵּלֶד עָדָה, אֶת-יָבָל: הוּא הָיָה--אֲבִי, יֹשֵׁב אֹהֶל וּמִקְנֶה. 

כא וְשֵׁם אָחִיו, יוּבָל: הוּא הָיָה--אֲבִי, כָּל-תֹּפֵשׂ כִּנּוֹר וְעוּגָב. 

כב וְצִלָּה גַם-הִוא, יָלְדָה אֶת-תּוּבַל קַיִן--לֹטֵשׁ, כָּל-חֹרֵשׁ נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל; וַאֲחוֹת תּוּבַל-קַיִן, נַעֲמָה. 

כג וַיֹּאמֶר לֶמֶךְ לְנָשָׁיו, עָדָה וְצִלָּה שְׁמַעַן קוֹלִי--נְשֵׁי לֶמֶךְ, הַאְזֵנָּה אִמְרָתִי: כִּי אִישׁ הָרַגְתִּי לְפִצְעִי, וְיֶלֶד לְחַבֻּרָתִי. 

כד כִּי שִׁבְעָתַיִם, יֻקַּם-קָיִן; וְלֶמֶךְ, שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה. 

קין מסיים את השיחה עם ה' וממשיך בחייו, הוא פוגש אישה, היא יולדת לו בן ומכאן יש לנו תיאור של שושלת קין ואת ההתפתחות התרבותית שלהם. המצאת כלי נגינה, כלי מתכת, ישיבה באוהלים ועוד.

לבסוף יש את שירת למך

כה וַיֵּדַע אָדָם עוֹד, אֶת-אִשְׁתּוֹ, וַתֵּלֶד בֵּן, וַתִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ שֵׁת: כִּי שָׁת-לִי אֱלֹהִים, זֶרַע אַחֵר--תַּחַת הֶבֶל, כִּי הֲרָגוֹ קָיִן. 

כו וּלְשֵׁת גַּם-הוּא יֻלַּד-בֵּן, וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ אֱנוֹשׁ; אָז הוּחַל, לִקְרֹא בְּשֵׁם יְהוָה. 

בפסוקים אלו אנו כביכול חוזרים חזרה בזמן לרגע שאחרי הריגת הבל. לא אומרים לנו איך אדם וחוה הגיבו להרג הבל, לא מראים לנו איך הם מתמודדים, אנחנו יכולים רק להסיק שהבאת בן נוסף לעולם היא הדרך שלהם להתמודד, גם ההסבר של השם שלו - כי שת לי אלוהים זרע אחר תחת הבל כי הרגו קין. 

זה ילד שניתן להם על ידי אלוהים במקום הבל שנהרג על ידי קין.

זו ההתייחסות היחידה שאנו רואים מצד אדם וחוה.

סבב קריאה בתנ"ך 929 - בראשית פרק ג'

הפרק מחולק לארבעה חלקים

החלק הראשון פסוקים א'-ז': החטא

החלק השני פסוקים ח'-י"ג: בירור האשמה

החלק השלישי פסוקים י"ד-י"ט: העונש

החלק הרביעי פסוקים כ'-כ"ד: הגירוש מגן עדן

א וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר אֶל-הָאִשָּׁה אַף כִּי-אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִכֹּל עֵץ הַגָּן. 

ב וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל-הַנָּחָשׁ מִפְּרִי עֵץ-הַגָּן נֹאכֵל. 

ג וּמִפְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר בְּתוֹךְ-הַגָּן אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ וְלֹא תִגְּעוּ בּוֹ פֶּן-תְּמֻתוּן. 

ד וַיֹּאמֶר הַנָּחָשׁ אֶל-הָאִשָּׁה לֹא-מוֹת תְּמֻתוּן. 

ה כִּי יֹדֵעַ אֱלֹהִים כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע. 

ו וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה-הוּא לָעֵינַיִם וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל וַתִּתֵּן גַּם-לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַל. 

ז וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת

החלק הראשון פסוקים א'-ז': החטא

בפסוקים אלו מסופר לנו על החטא של אדם והאישה (עוד לא קוראים לה חוה).
תחילה מספרים לנו על הנחש שהיה ערמומי יותר מכל החיות שברא ה', הנחש פונה לאישה ומשכנע אותה לאכול מפרי עץ הדעת, אולם הוא עושה זאת כמובן בדרך ערמומית ולא מגיע ישירות לעניין אלא הולך מסביב.
הוא אומר לה שה' אמר שאסור להם לאכול מעץ הגן, האישה אומרת לו שהם כן יכולים לאכול, אבל מפרי העץ שבתוך הגן אלוהים אסר לאכול ממנו, וגם אם ייגעו בו הם ימותו (יש כאן תוספת של האישה בעניין נגיעה בעץ).
כאן הנחש מגיע למטרה שלו, הוא אומר לה שהם לא ימותו, ברגע שהם יאכלו מהעץ הם יהיו כמו אלוהים, יודעים להבדיל בין טוב ורע.
האמירה הזאת גורמת לאישה להסתכל על העץ בצורה מחודשת, היא רואה אותו בעיניים אחרות, טוב למאכל, תאווה לעיניים ונחמד מאוד. האישה אוכלת מהעץ ומשכנעת גם את האיש לאכול.
ברגע שהם אוכלים הם מקבלים את הדעת וכך הם מבינים ששניהם מסתובבים עירומים והם מתביישים מכך. זאת בניגוד לפרק הקודם שהם לא התביישו כלל.

ח וַיִּשְׁמְעוּ אֶת-קוֹל ה' אֱלֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן לְרוּחַ הַיּוֹם וַיִּתְחַבֵּא הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ מִפְּנֵי ה' אֱלֹהִים בְּתוֹךְ עֵץ הַגָּן. 

ט וַיִּקְרָא ה' אֱלֹהִים אֶל-הָאָדָם וַיֹּאמֶר לוֹ אַיֶּכָּה. 

י וַיֹּאמֶר אֶת-קֹלְךָ שָׁמַעְתִּי בַּגָּן וָאִירָא כִּי-עֵירֹם אָנֹכִי וָאֵחָבֵא. 

יא וַיֹּאמֶר מִי הִגִּיד לְךָ כִּי עֵירֹם אָתָּה הֲמִן-הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכָל-מִמֶּנּוּ אָכָלְתָּ. 

יב וַיֹּאמֶר הָאָדָם הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי הִוא נָתְנָה-לִּי מִן-הָעֵץ וָאֹכֵל. 

יג וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹהִים לָאִשָּׁה מַה-זֹּאת עָשִׂית וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הַנָּחָשׁ הִשִּׁיאַנִי וָאֹכֵל.

החלק השני פסוקים ח'-י"ג: בירור האשמה

פסוקים אלו הם תיאור החקירה של אלוהים.
האיש והאישה שומעים את קול ה' מתהלך בגן ומתחבאים מפניו, זה קצת בעייתי כי ה' יודע הכל ורואה הכל אבל זה כנראה אינסטינקט שלהם, אוטומטית להתחבא שלא ייראו אותם עירומים.
ה' קורא לאדם ושואל אותו היכן הוא, אדם עונה לו שהוא שמע את ה' מתהלך בגן והוא מתחבא כי הוא מתבייש בעירום שלו.
ה' מבין שמשהו קרה, הוא שואל את האדם מי אמר לו שהוא עירום וישר מגיע אל המסקנה, האם הוא אכל מהעץ שאסור היה לו לאכול ממנו?

האדם לא מודה באשמה אלא מאשים אחרים, הוא מאשים את האישה ואת ה'. הוא אומר לו שהאישה שה' נתן לו גרמה לו לאכול מהעץ.
ה' ממשיך בבירור, מהאיש הוא עובר לנאשמת הבאה, האישה. הוא שואל אותה מה היא עשתה וגם היא לא מודה באשמה אלא מעבירה את האחריות לנחש ומאשימה אותו ששכנע אותה לאכול.
כאן אלוהים כבר מפסיק את הבירור ועובר לשלב העונש.

יד וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶל-הַנָּחָשׁ כִּי עָשִׂיתָ זֹּאת אָרוּר אַתָּה מִכָּל-הַבְּהֵמָה וּמִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה עַל-גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ וְעָפָר תֹּאכַל כָּל-יְמֵי חַיֶּיךָ. 

טו וְאֵיבָה אָשִׁית בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה וּבֵין זַרְעֲךָ וּבֵין זַרְעָהּ הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב.  

טז אֶל-הָאִשָּׁה אָמַר הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים וְאֶל-אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ וְהוּא יִמְשָׁל-בָּךְ.  

יז וּלְאָדָם אָמַר כִּי-שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ וַתֹּאכַל מִן-הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לֵאמֹר לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ בְּעִצָּבוֹן תֹּאכְלֶנָּה כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ. 

יח וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ וְאָכַלְתָּ אֶת-עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה. 

יט בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם עַד שׁוּבְךָ אֶל-הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ כִּי-עָפָר אַתָּה וְאֶל-עָפָר תָּשׁוּב

החלק השלישי פסוקים י"ד-י"ט: העונש

ה' נותן להם את העונשים שוב לפי הסדר, קודם הנחש, האישה ולבסוף האיש.
הנחש:

- יהיה ארור מכל החיות.

- יזחל על גחונו ויאכל עפר כל ימי חייו

- תהיה איבה בינו לבין האישה ובין הצאצאים של הנחש לבין הצאצאים של האישה.

האישה:

- תלד בכאב

- התשוקה שלה לגבר תשלוט בה

האדם:

- יעבוד כל חייו שיהיה לו מה לאכול

- ימות

כל אחד מהם מקבל עונש מידה כנגד מידה.

נחש:

פיתה באכילה ולכן יאכל עפר כל ימי חייו.
האישה והנחש היו בקשר טוב ולכן יכול היה לשכנע אותה לחטוא, מעכשיו תהיה איבה בין בני האדם לנחש.
האישה:
חטאה באכילת פרי העץ בקלות ולכן את פרי בטנה תוציא בייסורים.
פיתתה את האיש שלה לאכול מהעץ, מעכשיו התשוקה שלה לאיש תמשול בה.
האיש:
בגלל שאכל בקלות מעכשיו יצטרך לעבוד קשה כדי להוציא אוכל מהאדמה.
רצה לאכול כדי להיות כמו אלוהים, העונש יהיה שהוא ימות ויחזור לעפר האדמה שממנו נוצר.

כ וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁם אִשְׁתּוֹ חַוָּה כִּי הִוא הָיְתָה אֵם כָּל-חָי. 

כא וַיַּעַשׂ יְהוָה אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּשֵׁם. 
כב וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ לָדַעַת טוֹב וָרָע וְעַתָּה פֶּן-יִשְׁלַח יָדוֹ וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים וְאָכַל וָחַי לְעֹלָם. 

כג וַיְשַׁלְּחֵהוּ יְהוָה אֱלֹהִים מִגַּן-עֵדֶן לַעֲבֹד אֶת-הָאֲדָמָה אֲשֶׁר לֻקַּח מִשָּׁם. 

כד וַיְגָרֶשׁ אֶת-הָאָדָם וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן-עֵדֶן אֶת-הַכְּרֻבִים וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת-דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים. 

החלק הרביעי פסוקים כ'-כ"ד: הגירוש מגן עדן

פסוקים אלה מתארים את הגירוש מגן עדן. כאן האישה מקבלת את השם חוה, אם כל חי (יש אומרים שהיה כתוב במקור חיה בהתבסס על מדרש השם אולם הי' במהלך השנים התארכה וכיום זה הפך לאות ו').

הסיבה לגירוש מגן עדן מופיעה בפסוק כ"ב. ה' לא רוצה שהאדם יאכל גם מעץ החיים ויחיה לעולם ולכן הוא מגרש אותו. הוא שולח אותו לעבוד את האדמה שנוצר ממנה.
כדי לוודא שאף אחד לא יחזור ה' שם כרובים (=מלאכים) וחרב מתהפכת ליד עץ החיים כדי למנוע מבני האדם להתקרב למקום.