יום חמישי, 31 באוקטובר 2013

סרטונים מצויירים על התנ"ך

אתר מקראנט העלה ליוטיוב ערוץ התנ"ך בקומיקס. הם בעצם מעלים סרטונים שמשולבת בהם הקראה של פסוקים לצד הסבר על מה קורה בפרק. הם בחרו סיפורים שונים, בעיקר סיפורים מוכרים על שאול, דוד ועוד.
הערוץ מומלץ למורים וגם לתלמידים כאחד, תלמידים יכולים ללמוד מכך על הסיפור בצורה חוויתית ואולי זה אפילו יעזור להנגיש את הסיפור לתלמידים.
http://www.youtube.com/user/mikranetComics?feature=watch

ערוץ נוסף שמצאתי במהלך שיטוטי ביוטיוב הוא סרטי תנ"ך לילדים.
http://www.youtube.com/playlist?list=PL8DBCB8B6D24DCDC2

לדעתי ניתן להראות את הסרטים גם לתלמידים גדולים יותר, זו גם דרך לגרום להם להתחבר יותר לתנ"ך, על ידי צפייה בסרטונים, אולי זה גם יעזור להם להבין את הסיפור.
היוטיוב שופע סרטונים על התנ"ך, מצויירים, לא מצויירים, הסברים, הרצאות ועוד. אני לא אביא כאן בבלוג את כולם מכיוון שזו עבודה מאוד קשה, אבל אני כן אשתדל לשים כאן מדי פעם כמה קישורים לסרטונים על תנ"ך.
הסיפור על דוד וגולית



סרטונים מצויירים באנגלית
http://www.youtube.com/watch?v=AAwEi3hxIow&list=PLD9BEFCA462761584

סקט על דוד וגליית - לא מצוייר
http://www.youtube.com/watch?v=hJLD2iAkEm8
סרט על עקדת יצחק

סרטונים על התנ"ך

ישנם ברחבי היוטיוב הרבה סרטונים בנושא תנ"ך, קיבצתי כאן כמה מהם שלדעתי שווה לראות.

הראשון נקרא התנ"ך הסיפור האמיתי והוא מחולק לשני חלקים בסרטונים.
החלק הראשון:


החלק השני:

סרטון נוסף הוא מתוך התוכנית "מנת משכל". הם אירחו באולפן את יוסי שריד בנושא כיצד יש לקרוא את התנ"ך.


הסרטון האחרון עוסק במשבר התנ"ך בבי"ס, הוא אומנם משנת 2011 אך זה לא אומר שאנחנו יכולים לנוח על זרי הדפנה, להיפך עדיין כל מורה לתנ"ך עוסק בשאלה כיצד להפוך את השיעור ליותר מעניין, כיצד לקרב את התלמידים למקצוע התנ"ך?

יום שני, 28 באוקטובר 2013

הרגלי למידה של תלמידים

כמה מאיתנו המורים יכולים להגיד שלמדנו הרגלי למידה נכונים בבית ספר?
לדעתי תשובת הרוב תהיה לא, לא למדנו הרגלי למידה. למדנו אותם כשהגענו ללימודים האקדמיים ונאלצנו ללמוד בעצמנו חומר ולסכם את מה שהמרצה אומרת.

אנחנו צריכים למנוע זאת מהתלמידים שלנו, בנוסף ללימוד החומר והעבודה על הצלחתם במבחן יש לעבוד במקביל על הרגלי הלמידה שלהם. יש תלמיד שיודע את החומר מצויין אך אינו יודע כיצד לכתוב אותו בתור תשובה. 

שאלות
יש לעבוד עם התלמידים על סוגי שאלות שונות, ללמד אותם שיש סעיפים לשאלות, לפעמים יש שאלה אחת אבל היא מורכבת משתי שאלות או יותר, צריך לדעת לזהות.

הבנת הנקרא
יש לוודא שהתלמידים מבינים מה נדרש מהם בשאלה, ניתן לראות כי הרבה תלמידים לא מבינים מה אומרת השאלה, הרבה  פעמים מתבזבז להם הזמן כי הם לא מבינים את השאלה ומחכים למורה שתסביר להם.

הבנת הוראות
תלמידים רבים לא עוקבים אחרי ההוראות של השאלות, הם רצים לענות לפני שקראו את כל המבחן וכך קורה מצב שתלמיד שוכח לענות על סעיפים כי לא שם לב שצריך לבחור שניים מתוך שלושה, או שתלמיד ענה על כל השאלות אבל בגלל שיש בחירה המורה תבדוק רק את השתיים הראשונות, ואם אחת מהן לא טובה, הלכו הנקודות של השאלה.

שגיאות כתיב
כיום פחות מורות מורידות ציון על כך, אני אישית גם לא מורידה ציון, אבל אני כן מקפידה לתקן להם במבחן שגיאות כתיב, רצוי שיידעו לכתוב ללא שגיאות, כך גם הם יבינו וגם אחרים יבינו מה הם כותבים. לעיתים שגיאות כתיב מובילות לאי הבנה.

סיכום חומר
יש ללמד את התלמידים לסכם את החומר בעצמם, לתת להם לקרוא קטע ולהגיד להם לסכם אותו במילים שלהם במשפט אחד, לאחר מכן לתת להם פרק ושיסכמו אותו עד עמוד אחד. המטרה לתרגל איתם סיכום חומר, כך הם יידעו מה עיקר ותפל, וכשהם עונים על תשובה יענו בדיוק על מה ששאלו ולא יספרו את כל הסיפור מעבר, מיותר.

כל ההרגלים הללו יכולים לשפר את הלמידה של התלמידים ואת אחוזי ההצלחה שלהם במקצועות ובמבחנים, בנוסף הדבר יעזור להם בעתיד בלימודים אקדמיים וגם בעבודות, כאשר ייצטרכו להכין נאומים, מצגות ועוד.

סוגי תלמידים

ישנם כמה פרקים במסכת אבות במשנה, אשר עוסקים בתלמידים.

מסכת אבות פרק ה', י"א:

ה,יא [יב] ארבע מידות בתלמידים:
 ממהר לשמוע, וממהר לאבד--יצא שכרו בהפסדו;
קשה לשמוע, וקשה לאבד--יצא הפסדו בשכרו;
ממהר לשמוע, וקשה לאבד--חכם; 
קשה לשמוע, וממהר לאבד--זה חלק רע.

מסכת אבות פרק ה', י"ד:
ה,יד [טו] ארבע מידות ביושבי לפני חכמים--ספוג, ומשפך, משמרת, ונפה:
 ספוג, שהוא סופג את הכול;
משפך--שהוא מכניס בזו, ומוציא בזו;
משמרת--שהיא מוציאה את היין, וקולטת את השמרים; 
ונפה--שהיא מוציאה את הקמח, וקולטת את הסולת.

הייתי רוצה להוסיף על כך שלושה סוגי תלמידים:
הסוג הראשון - מקפיד להגיע לשיעורים, מקפיד על הבאת ציוד, תמיד יפתח את הספר והמחברת במקום הרצוי, יקפיד להעתיק מהלוח ולא יפריע.
הסוג השני - מגיע לשיעורים, מביא ציודים, לרוב יפתח את הספר לאחר הערה של המורה על כך, לפעמים יעתיק, לרוב יקשיב בשיעור ולפעמים מדבר. 
הסוג השלישי - לא מגיע לשיעורים, מדבר ללא הפסקה, לא מקפיד על ציוד, לא מקפיד על העתקה מהלוח.

שני הסוגים הראשונים הם תלמידים שלרוב גם יודעים את החומר טוב, כן, גם אם הם לא מעתיקים מהלוח, הם מקשיבים ולרוב אני מזהה מראש מי מהתלמידים שייך לאיזה סוג והאם הוא יודע את החומר, דרך נוספת לדעת אם הם יודעים את החומר היא כמובן לפי שאלות שנשאלות בכיתה, אם הם שואלים שאלה הקשורה לחומר (ולא שאלה כמו: "מתי למדנו את זה?"), אם אני שואלת אותם שאלה והם יודעים לענות וכמובן הכל מתגלה במבחן הראשון, מי באמת מקשיב ויודע ומי לא.

הסוג השלישי הוא זה שמדאיג אותי. מורה צריך לנסות להכיל את כל הכיתה. כל כיתה משלבת בתוכה את שלושת הסוגים ותפקידנו כמורים הוא לא לרוץ בחומר ולהתקדם עם שני הסוגים הראשונים, אלו היודעים את החומר. להם אין מה לדאוג, הם יצליחו במבחנים ובבגרות. בסוג השלישי יש להשקיע יותר מאמצים, לא לוותר להם, לגרום להם להבין עד כמה הלמידה חשובה, כי גם אם הנושא או המקצוע עצמו לא מעניינים אותם, עצם זה שהם יסגלו לעצמם צורת למידה מסויימת היא שתעזור להם בעתיד. 

בנוסף יש לנסות לשכנע אותם שכדאי להם עכשיו לעשות את הבגרות ולסיים עם הלימודים, ולא לחזור לספסל הלימודים בהשלמת הבגרויות אחרי צבא. וגם אם הם יחזרו להשלים או לשפר בגרויות, יהיו להם הרגלי למידה טובים שהם סיגלו לעצמם בבית ספר, הרגלים אלו ימשיכו איתם גם ללימודים אקדמיים בעתיד.

עניין הרגלי הלמידה של תלמידים הוא נושא לפוסט אחר, לכן לא ארחיב כרגע. אך יש להסביר לתלמידים שהחשיבות בללמוד היא לא רק כדי לקבל ציון טוב במבחן או בגרות, זה רק מדד אחד להצלחה, החשיבות היא בפיתוח החשיבה, למידת הרגלי למידה נכונים, כיצד לכתוב תשובה מלאה, מפורטת ומסודרת, כיצד לקרוא ולהבין מה מבקשים ממך.

מורים, אל תוותרו על תלמידים מהסוג השלישי, להיפך תלחמו עליהם ואיתם כדי שיישארו בבית ספר וילמדו. זה הכי קל להוציא אותם מהכיתה ולשמוח כשעכשיו אפשר ללמד כמו שצריך אבל בפועל אנחנו פוגעים בהם, גורמים להם לתחושת אנטי יותר גדולה כלפי בית ספר וכלפינו. תנסו להראות להם שהם מסוגלים ושאתם מאמינים בהם. נכון, לא תמיד נצליח, יש כאלו שלא יקשיבו לנו אבל אולי יש כאלו שכן, רק בגלל הסיבה הזו אין לוותר.

יום שבת, 26 באוקטובר 2013

הוצאות על ילדים או בשביל ילדים?

השבוע פורסמה בדה מרקר כתבה על מחירי החוגים של הילדים, http://www.themarker.com/consumer/1.2147135.
הכתבה העלתה נושא מאוד כאוב אצל הורים, עניין החוגים. בשנים האחרונות החוגים הפכו להיות מעין משהו מחייב, כדי להיות הורה טוב כביכול צריך לרשום את הילדים לחוגים כדי שהם יעשירו את את הילדים ואת עולמם. אם פעם חוגים היו בעיקר סוג של בילוי לילדים בשעות הפנאי כמו תחביב, כיום זה מעין עבודה, לא רק החוג עולה כסף אלא גם האביזרים הנילווים אליו (חוג בלט - בגד גוף, נעליים ועוד וכן שאר החוגים). פעם חוגים היו בשביל כיף, היום צריך להיות להם ערך מוסף, הם צריכים ללמד את הילד משהו מעשי, לתת לו חוויה מעשירה ועוד.

דבר נוסף שהפך בשנים האחרונות לסוג של "חובה הורית" זה השיעורים הפרטיים. פעם רק מי שבאמת התקשה בשיעורים מסויימים וההורים שלו לא היו יכולים לעזור לו, היה לוקח מורה פרטי. כיום הורים לוקחים לילדיהם מורים פרטיים כמעט בכל מקצוע אפשרי שעושים בו בגרות, והכל כדי שיצליחו ויקבלו ציונים טובים.

יש מעין לחץ על שני הצדדים, גם על ההורים שצריכים להצטייר בעיני החברה כהורים טובים, אכפתיים ומתחשבים ששמים את טובת הילד לנגד עיניהם ולכן הם נאלצים להשקיע המון זמן וכסף במציאת מורים פרטיים וחוגים לילדים.
גם הצד השני, הילדים סובלים מכך, הם אלו שנאלצים ללכת לשיעורים הפרטיים במקצועות שאינם מעניינים אותם, צריכים לבחור חוג ולהשקיע בו.

אין פיתרון אחד אפשרי מכיוון שהכל קשור, צריך להציע כמה פתרונות ולשלב ביניהם. פיתרון אחד יכול להיות הורדת הלחץ משני הצדדים על ידי ההבנה שכיום הצלחה נמדדת אחרת. אנחנו רואים זאת לפי דור ה-Y. כשהיינו ילדים אמרו לנו שאם נשקיע, נעשה בגרות עם ציונים טובים, יהיה לנו קל להתקבל לאוניברסיטה ואז נעשה תואר ראשון, יהיה לנו קל למצוא עבודה ונסתדר בחיים. מה שקרה בפועל היא שבזמן שאנחנו למדנו במשך 10 שנים בערך בבי"ס והשקענו, הזמנים השתנו וכך הגענו למצב שאנחנו עם בגרות מלאה, ציונים טובים, תואר ראשון וחלק מאיתנו בלי עבודה.
מדד ההצלחה השתנה, יש כיום הרבה אנשים שהצליחו בחיים גם בלי בגרות ותואר ראשון, כמובן שלא לכולם זה מתאים ולא הייתי ממליצה לאף אחד להפסיק ללמוד, לדעתי תמיד צריך לשאוף ללמוד ולהתקדם כי אף אחד לא באמת יודע הכל וגם אם לא בשביל התעודה אז ללמוד בשביל הלמידה.
דבר נוסף שהשתנה ומשפיע היא תופעת הריאליטי בעולם. אנשים מהרחוב הולכים לטלוויזיה, נהפכים למפורסמים רק בשל כך, וכביכול מרוויחים הרבה כסף. לכן זה דבר שמושך מאוד אנשים, העובדה שאפשר לעשות כסף רק מלהיות אנחנו, אין צורך ללמוד ולהצטיין.

הוצאה נוספת שמכבידה על ההורים וגם בתור תלמידה לא אהבתי את זה, היא ההוצאות על ספרי לימוד. כל שנה מחליפים את ספרי הלימוד ברוב המקצועות. נוצר מצב שדבר ראשון אי אפשר לקנות ספרים משומשים ולחסוך איכשהו כסף, מכיוון שזה מהדורה חדשה, דבר שני שנוצר זו העובדה שגם אי אפשר למכור את אותם ספרים אחר כך מכיוון שזה כבר נחשב למהדורה ישנה ואין צורך בה.

מעבר לבזבוז הנייר המשווע (שאגב כך לא מחנכים את דור העתיד למחזור אם כל שנה מוציאים ספר שהולך לפח אחרי שנה), יש כאן עניין כספי. הורים רבים ממורמרים על כך וגם תלמידים, לא יכול להיות שבעיקר בעולם של היום, עולם יוקר המחיה, יחליפו ספרי לימוד כל שנה.

פיתרון שכדאי לאמץ הוא שניתן ורצוי להחליף את תוכנית הלימודים במקצוע כל שנה אבל אולי לוותר על ספרי הלימוד בכלל ולהכין בקבצי וורד את מערכי השיעור ודפי העבודה. יש כל כך הרבה חוברות עבודה מפעם שניתן לקחת מהם רעיונות. משרד החינוך ייקח אתר מסויים שיש בו דפי עבודה או שיקים לעצמו אתר, ושם יהיה מאגר עצום של מבחנים, דפי עבודה ומערכי שיעור וכל פעם המורים ייקחו משם את החומר לשיעור. כך נחסוך בדפים ובכסף. למשל בתנ"ך הציוד היחיד שהתלמידים ייסחבו יהיה מחברת וספר תנ"ך. בנוסף זה יקל על הגב של התלמידים מאוד, ומי שאי פעם שקל את הילקוט של תלמיד כיתה א' מבין מדוע צריך למצוא פיתרון ומהר.
דבר נוסף שזה נותן הוא יצירתיות של המורה, יש מערך שיעור מובנה של נושא מסויים אבל המורה תמיד יכול להוסיף לו רעיונות ודברים משלו, וכך כל המורים מחכימים ולומדים אחד מהשני.
כמובן שהמאגר יהיה סגור ורק בעזרת סיסמא שהמורים יקבלו ממשרד החינוך יהיה ניתן להכנס לשם, אחרת כל אחד יוכל להשתמש והמטרה היא שזה יהיה לשימושם של מורים.

לסיכום, יש להקל על הוצאות ההורים, אולי יש מקום להוזיל את החוגים. מספיק אחד שיקום, יעשה מעשה ויוזיל את החוגים וזה יגרור את כולם כמו שקרה במקרה הסלולר (גולן טלקום) וכעת עם רשתות הקפה (קופיקס).
אולי גם ניתן למצוא מתנדבים, או שההורים יתאחדו ויקימו לעצמם מעין קואופרטיב, כל הורה יעביר את החוג, או אם זה חוג זניח אפשר למצוא מישהו מתלמידים צעירים בתיכון שיעבירו תמורת סכום סמלי. תחום ההדרכה כיום הוא גם ככה פרוץ ולא לכל המדריכים בחוגים יש תעודת מדריך מוסמך. http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A7%D7%95%D7%90%D7%95%D7%A4%D7%A8%D7%98%D7%99%D7%91.

ובקשר לספרי הלימוד, כולי תקווה שבשנים הקרובות, המצב ישתנה וייקבע פה סדר חדש. כבר יש שינוי אחד טוב והוא ביטול המיקוד. בתור תלמידה לא אהבתי את המיקוד, זה היה נראה לי בזבוז זמן ללמוד שנה שלמה חומר ואז מגיע פסח, מורידים לנו חצי מהחומר, כביכול לגרום לנו הרגשה טובה, הנה יש לכם פחות ללמוד. רק חבל שמה שקרה בפועל זה שאת החומר שכן יהיה במבחן לא הספקנו ללמוד בכיתה ונאלצנו ללמוד אותו לבד לבגרות, כי בתחילת שנה למדנו חומר שירד במיקוד.
ביטול המיקוד נותן למורה ולתלמידים מספיק זמן ללמוד את החומר כמו שצריך ואם מתכננים נכון את הזמן יש סיכוי שיישאר זמן לחזרות על החומר לפני הבגרות ותגבורים.

יום שבת, 5 באוקטובר 2013

ערוץ I WANT YOU TUBE - על חינוך

קראתי השבוע בעיתון "שיעור חופשי" של המורים כתבה על ערוץ יוטיוב חדש שנקרא I want  you tube ורציתי להמליץ עליו. הערוץ מעלה סרטונים הקשורים לחינוך ויש שם כמה פלייליסטים שונים.
http://www.youtube.com/user/iwytil

אחד מהם הוא "אז ככה" http://www.youtube.com/playlist?list=PL4FFA10DD1B61D290
ולדעתי הוא אחד החשובים מכיוון שהוא מאפשר לשמוע את דעתם של תלמידים על בית הספר וגם לדעת מה הם חושבים. בתור מורה תמיד אני רוצה לדעת מה התלמידים שלי חושבים, אם הם לא מרוצים ממשהו בשיעור, אם לא מעניין אותם ועוד, המטרה שלי היא לנסות לעזור להם ולמצוא פיתרון. היה לי עצוב לראות את הסרטון "ממש לא חשוב" על התלמידה שהתאכזבה מהמורה למוסיקה שלה. יש לתת מקום לכל תלמיד להביע את עצמו גם אם זה לא קשור ממש לנושא השיעור, עצם זה שתלמיד/ה שואל/ת שאלה זה מצויין בעיניי, זה מראה שהם מקשיבים לי, שהם מתעניינים בחומר ורוצים לדעת עוד ואני בעד לעודד את זה, כן, גם אם זה לא קשור לנושא השיעור וזה לא יהיה בבגרות. זה לא מה שחשוב.

פלייליסט אחר הוא "להיות מורה" http://www.youtube.com/watch?v=00NxP7dkPII&feature=c4-overview&list=UUEk4hhK2GTE-FtVx9jRoN0w
זה מביא את הצד השני, המורים, לומר למה הם בחרו להיות מורים. תתפלאו אבל יש מורים שבאמת נהנים ממקצוע ההוראה, לא כולם כאלו, יש כמה שנשחקו בדרך או ששכחו למה הם הלכו להוראה מההתחלה, אבל יש כאלה שנהנים מזה. אני מעולם לא חשבתי שאהיה מורה, בתור תלמידה זה היה נראה לי המקצוע האחרון שאבחר בו, אבל החיים זה לא מה שאנחנו מתכננים אלא מה שקורה לנו תוך כדי תכנון והיום אני מורה כבר שנה שנייה ואני נהנית מכל רגע, אני נהנית לקום לבית ספר, אני נהנית לעמוד מול הכיתה ולנסות להדביק אותם בהתלהבות שלי לתנ"ך ובעיקר בהתלהבות ובהתרגשות של ללמוד דברים חדשים, אני אוהבת שהם שואלים אותי שאלות כי זה מראה על התעניינות, אני אוהבת לנהל איתם דיונים בנושאים שונים, אני אוהבת שלפעמים תלמידים מציעים רעיונות חדשים שלא חשבתי עליהם אפילו. אני אוהבת להיות מורה.

עוד אחד הוא "ירד במיקוד" http://www.youtube.com/playlist?list=PLDFF836DB28736FF7
זה נושא כאוב ביותר לדעתי וכבר בתור תלמידה חשבתי שזה מטופש ביותר. למה לבזבז שנה שלמה על לימוד חומר שלא יהיה בבגרות ובסוף יש מיקוד, יורד הרבה חומר ולא נשאר זמן ללמוד את שאר החומר ויוצא שהתלמידים לומדים לבד.
נכון שכל לימוד הוא חשוב ועוזר להחכים, אבל לא יכול להיות שתלמידים ייצטרכו ללמוד לבד לבגרות כי הם לא הספיקו את החומר בכיתה בגלל שמשרד החינוך לא יודע לתכנן את החומר. כיום הבנתי שזה התשנה, אני יודעת שהחומר לבגרות בתנ"ך הוא בדיוק מה שיהיה בבגרות, אין מיקוד ולא שום דבר אחר. מצויין, אפשר להספיק ללמד את התלמידים ואפילו לתגבר אותם כשתגיע הבגרות וכך יהיו להם סיכויי הצלחה גבוהים יותר.

אני לא אעבור כאן על כל הערוץ, אבל אני בהחלט ממליצה לצפות בו, בעיקר אם אתם מורים ותלמידים...