כבר דובר רבות על נושא הנשים בתנ"ך, קולן לא נשמע וכאשר הן מוזכרות זה רק בגלל סיבה נוספת או שקרה להן משהו ספציפי. בפוסט הזה בחרתי להתמקד בשני סיפורי אונס "מפורסמים" מהתנ"ך - אונס דינה ואונס תמר.
אומנם שניהם סיפורי אונס אולם ניתן לומר כי כל אחד מהם מדגים או מייצג סוג אונס מסויים.
אונס דינה מייצג אונס על ידי אדם זר לעומת אונס תמר שמייצג אונס על ידי אדם מוכר וקרוב.
אונס דינה
הסיפור על דינה מסופר רק בפרק אחד, בראשית ל"ד. ליעקב היו 12 בנים, כולם יודעים מי הם, אולם היו לו גם הרבה בנות, מתוכן רק דינה מוזכרת.
מסופר על דינה שיצאה יחד עם בנות הארץ, חמור בן שכם ראה אותה והוא שוכב איתה, לאחר המעשה מסופר שהוא אוהב אותה מאוד ואף רוצה להתחתן איתה, הוא מגיע יחד עם אביו, שכם, לדבר עם יעקב על החתונה. בני יעקב אומרים לו שהם מוכנים לכך רק אם כל הגברים בעיר יעברו ברית מילה, כך גם בעתיד הם יוכלו להתחתן אחד עם השני. הם מסכימים לכך ומשכנעים את הגברים בעיר, לאחר מכן, כאשר הם מתאוששים מברית המילה, שמעון ולוי יוצאים לעיר והורגים את כל הגברים שם, הם בוזזים את הכל ולוקחים את דינה חזרה הביתה.
רבות דובר על האונס, על ההתנהגות של יעקב, על ההתנהגות של דינה ועל התנהגות האחים. אני אתמצת כאן את הנאמר:
התנהגות יעקב - נאמר על יעקב שהוא שמע על האונס אולם החליט להחריש, לשתוק, עד שבניו יחזרו. וְיַעֲקֹב שָׁמַע, כִּי טִמֵּא אֶת-דִּינָה בִתּוֹ, וּבָנָיו הָיוּ אֶת-מִקְנֵהוּ, בַּשָּׂדֶה; וְהֶחֱרִשׁ יַעֲקֹב, עַד-בֹּאָם (פס' 5)
בנוסף, כאשר נערך המשא ומתן על נישואי דינה וחמור, הבנים הם אלו שמדברים ולא יעקב, וַיַּעֲנוּ בְנֵי-יַעֲקֹב אֶת-שְׁכֶם וְאֶת-חֲמוֹר אָבִיו, בְּמִרְמָה--וַיְדַבֵּרוּ: (פס' 13)
רק בסוף הפרק, לאחר רצח הגברים בעיר, יעקב מדבר לראשונה מאז המקרה: וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל-שִׁמְעוֹן וְאֶל-לֵוִי, עֲכַרְתֶּם אֹתִי, לְהַבְאִישֵׁנִי בְּיֹשֵׁב הָאָרֶץ, בַּכְּנַעֲנִי וּבַפְּרִזִּי; וַאֲנִי, מְתֵי מִסְפָּר, וְנֶאֶסְפוּ עָלַי וְהִכּוּנִי, וְנִשְׁמַדְתִּי אֲנִי וּבֵיתִי. (פס' 30)
יעקב במהלך המקרה לא מדבר, לא מתערב, נותן לבנים לנהל את המשא ומתן ונותן להם יד חופשית לפעול, רק בסוף הוא מגיב על מעשיהם והם מחזירים לו באמירה שאחותם לא זונה והם לא ייתנו שיעשו מאחותם זונה.
יעקב לא מצטייר כאן כדמות אב מגונן שאכפת לו מביתו, אלא מצטייר כאב לא אכפתי שנותן לבניו לפעול בשמו לפי דעתם.
התנהגותה של דינה - הפרק מספר על אונס דינה אולם היא מוזכרת בו רק בתחילת הפרק, בפסוקים הראשונים, לאחר מכן רק מדברים על חמור ושכם ועל האחים. אם כן, מה כבר ניתן לומר על דינה כאשר לא מסופר עליה כלום? יש אומרים שהיא הביאה זאת על עצמה, הפעם היחידה שהיא מוזכרת ושמוזכר שהיא עושה משהו מרצונה ועל דעת עצמה היא יוצאת עם בנות הארץ, נראה שהיא הסתקרנה לגביהן ויצאה לבלות איתן, לאחר מקרה האונס יש אומרים שזה בגלל שהיא הסתובבה איתן והמקרה נועד להזהיר אחרות, זה מה שקורה לבנות ישראל שהולכות עם בנות הארץ, עמים אחרים.
יש לציין שלאורך הפרק לא שואלים את דינה לדעתה, מה היא רוצה ועוד, מחליטים בשבילה ולבסוף רוצחים את חמור, אביו ואת כל אנשי העיר בגלל מה שקרה לה ויש אומרים שבעקיפין, בגללה.
שוב ניתן לראות בכך מעין סיפור אזהרה - זה מה שקורה כאשר מסתובבים עם עמי הארץ, בסוף ייגרם נזק ויקרה אסון.
התנהגות האחים - האחים יוצאים להגנת דינה, הם אלו שהוגים את הרעיון של ברית מילה, מרמים את חמור ושכם ולבסוף שמעון ולוי יוצאים למסע רצח כדי לנקום את האונס של אחותם. יש לציין ששמעון ולוי היו אחיה של דינה מאותו אבא ואמא, הדבר מסביר את היחס שלהם למצב ואת המעשה שלהם.
האחים לוקחים על עצמם את תפקיד המגונן, את תפקיד ראש המשפחה ופועלים בשל כך.
אונס תמר
הסיפור על אונס תמר מסופר רק בפרק אחד, שמואל ב' פרק י"ג. מסופר שלאבשלום יש אחות יפה בשם תמר, אמנון אחיה למחצה התאהב בה ורצה אותה. הוא לא יודע מה לעשות ומוזכר גם שהוא לא רוצה לפגוע בה. דוד שלו, יונדב בן שמעה, שואל אותו למה הוא מתנהג מוזר. אמנון מספר לו על אהבתו לתמר. יונדב מציע לו להתחזות לחולה ותמר תבוא לטפל בו. לכאורה הצעה תמימה.
אמנון עושה זאת, מתחזה לחולה ומבקש מדוד שישלח לו את תמר שתטפל בו. דוד שולח את תמר לחדרו של אמנון, תמר מגיעה לחדר, היא מכינה לאמנון לביבות ומטפלת בו, אמנון מסרב לאכול, הוא מבקש מכל מי שבחדר לצאת וכאשר הם נשארים לבד הוא מבקש מתמר שתשכב איתו.
תמר מסרבת היא אומרת לו שזה אסור, בעיקר בגלל שהם לא נשואים, היא אומרת לו שיבקש מאביהם דוד, שהוא יסכים, אולם אמנון לא רוצה לשמוע, הוא אונס אותה בכוח. לאחר המעשה אמנון שונא אותה ומשלח אותה מעל פניו, תמר ההמומה קורעת את שמלת הפסים שלה, היה נהוג שבנות המלך הבתולות לובשות זאת, והיא שמה על עצמה שק ואפר וזועקת.
אבשלום מגלה מה קרה ומבקש ממנה להחריש, גם דוד שומע מה קרה אולם לא מגיב, תמר נשארת בביתו של אבשלום.
לאחר שנתיים אבשלום רוצח את אמנון, דוד מתאבל על כך ואבשלום בורח, רק לאחר שלוש שנים הוא יכול היה לחזור כי דוד כבר ניחם על מותו של אמנון.
גם כאן אנו רואים את התנהגות הגברים כלוקה בחסר.
התנהגות דוד - לא מגיב בכלל על הנעשה, לא מתאבל ובכלל נראה שהוא אדיש למה שקרה. הרגש היחיד שהוא מראה בפרק זה לאחר רצח אמנון, הוא מתאבל עליו קרוב לשלוש שנים. הדבר מציג את דוד באור שלילי, כאבא לא אכפתי ואדיש.
התנהגות אבשלום - אבשלום רוצה לגונן על תמר ולבסוף אף נוקם את האונס שלה, אולם תגובתו הראשונה היא שתשב בשקט ולא תעשה כלום. לאחר האונס היא הולכת בארמון וזועקת - וַתִּקַּח תָּמָר אֵפֶר עַל-רֹאשָׁהּ, וּכְתֹנֶת הַפַּסִּים אֲשֶׁר עָלֶיהָ קָרָעָה; וַתָּשֶׂם יָדָהּ עַל-רֹאשָׁהּ, וַתֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְזָעָקָה (פס' 19).
אבשלום מדבר איתה ומבקש ממנה לשתוק - וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ אַבְשָׁלוֹם אָחִיהָ, הַאֲמִינוֹן אָחִיךְ הָיָה עִמָּךְ, וְעַתָּה אֲחוֹתִי הַחֲרִישִׁי אָחִיךְ הוּא, אַל-תָּשִׁיתִי אֶת-לִבֵּךְ לַדָּבָר הַזֶּה; וַתֵּשֶׁב תָּמָר וְשֹׁמֵמָה, בֵּית אַבְשָׁלוֹם אָחִיהָ. (פס' 20)
אם כן, לפנינו שני סיפורי אונס, האחד הוא סיפור על אונס על ידי אדם זר, דינה יצאה להסתובב עם בנות הארץ וחמור בן שכם לקח אותה ושכב איתה. השני הוא סיפור על אונס על ידי אדם קרוב, אח, תמר מגיעה לטפל באחיה החולה אמנון והוא אונס אותה.
ישנם כמה הבדלים בין הסיפורים וגם כמה נקודות דמיון.
נקודות דמיון:
אומנם שניהם סיפורי אונס אולם ניתן לומר כי כל אחד מהם מדגים או מייצג סוג אונס מסויים.
אונס דינה מייצג אונס על ידי אדם זר לעומת אונס תמר שמייצג אונס על ידי אדם מוכר וקרוב.
אונס דינה
הסיפור על דינה מסופר רק בפרק אחד, בראשית ל"ד. ליעקב היו 12 בנים, כולם יודעים מי הם, אולם היו לו גם הרבה בנות, מתוכן רק דינה מוזכרת.
מסופר על דינה שיצאה יחד עם בנות הארץ, חמור בן שכם ראה אותה והוא שוכב איתה, לאחר המעשה מסופר שהוא אוהב אותה מאוד ואף רוצה להתחתן איתה, הוא מגיע יחד עם אביו, שכם, לדבר עם יעקב על החתונה. בני יעקב אומרים לו שהם מוכנים לכך רק אם כל הגברים בעיר יעברו ברית מילה, כך גם בעתיד הם יוכלו להתחתן אחד עם השני. הם מסכימים לכך ומשכנעים את הגברים בעיר, לאחר מכן, כאשר הם מתאוששים מברית המילה, שמעון ולוי יוצאים לעיר והורגים את כל הגברים שם, הם בוזזים את הכל ולוקחים את דינה חזרה הביתה.
רבות דובר על האונס, על ההתנהגות של יעקב, על ההתנהגות של דינה ועל התנהגות האחים. אני אתמצת כאן את הנאמר:
התנהגות יעקב - נאמר על יעקב שהוא שמע על האונס אולם החליט להחריש, לשתוק, עד שבניו יחזרו. וְיַעֲקֹב שָׁמַע, כִּי טִמֵּא אֶת-דִּינָה בִתּוֹ, וּבָנָיו הָיוּ אֶת-מִקְנֵהוּ, בַּשָּׂדֶה; וְהֶחֱרִשׁ יַעֲקֹב, עַד-בֹּאָם (פס' 5)
בנוסף, כאשר נערך המשא ומתן על נישואי דינה וחמור, הבנים הם אלו שמדברים ולא יעקב, וַיַּעֲנוּ בְנֵי-יַעֲקֹב אֶת-שְׁכֶם וְאֶת-חֲמוֹר אָבִיו, בְּמִרְמָה--וַיְדַבֵּרוּ: (פס' 13)
רק בסוף הפרק, לאחר רצח הגברים בעיר, יעקב מדבר לראשונה מאז המקרה: וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל-שִׁמְעוֹן וְאֶל-לֵוִי, עֲכַרְתֶּם אֹתִי, לְהַבְאִישֵׁנִי בְּיֹשֵׁב הָאָרֶץ, בַּכְּנַעֲנִי וּבַפְּרִזִּי; וַאֲנִי, מְתֵי מִסְפָּר, וְנֶאֶסְפוּ עָלַי וְהִכּוּנִי, וְנִשְׁמַדְתִּי אֲנִי וּבֵיתִי. (פס' 30)
יעקב במהלך המקרה לא מדבר, לא מתערב, נותן לבנים לנהל את המשא ומתן ונותן להם יד חופשית לפעול, רק בסוף הוא מגיב על מעשיהם והם מחזירים לו באמירה שאחותם לא זונה והם לא ייתנו שיעשו מאחותם זונה.
יעקב לא מצטייר כאן כדמות אב מגונן שאכפת לו מביתו, אלא מצטייר כאב לא אכפתי שנותן לבניו לפעול בשמו לפי דעתם.
התנהגותה של דינה - הפרק מספר על אונס דינה אולם היא מוזכרת בו רק בתחילת הפרק, בפסוקים הראשונים, לאחר מכן רק מדברים על חמור ושכם ועל האחים. אם כן, מה כבר ניתן לומר על דינה כאשר לא מסופר עליה כלום? יש אומרים שהיא הביאה זאת על עצמה, הפעם היחידה שהיא מוזכרת ושמוזכר שהיא עושה משהו מרצונה ועל דעת עצמה היא יוצאת עם בנות הארץ, נראה שהיא הסתקרנה לגביהן ויצאה לבלות איתן, לאחר מקרה האונס יש אומרים שזה בגלל שהיא הסתובבה איתן והמקרה נועד להזהיר אחרות, זה מה שקורה לבנות ישראל שהולכות עם בנות הארץ, עמים אחרים.
יש לציין שלאורך הפרק לא שואלים את דינה לדעתה, מה היא רוצה ועוד, מחליטים בשבילה ולבסוף רוצחים את חמור, אביו ואת כל אנשי העיר בגלל מה שקרה לה ויש אומרים שבעקיפין, בגללה.
שוב ניתן לראות בכך מעין סיפור אזהרה - זה מה שקורה כאשר מסתובבים עם עמי הארץ, בסוף ייגרם נזק ויקרה אסון.
התנהגות האחים - האחים יוצאים להגנת דינה, הם אלו שהוגים את הרעיון של ברית מילה, מרמים את חמור ושכם ולבסוף שמעון ולוי יוצאים למסע רצח כדי לנקום את האונס של אחותם. יש לציין ששמעון ולוי היו אחיה של דינה מאותו אבא ואמא, הדבר מסביר את היחס שלהם למצב ואת המעשה שלהם.
האחים לוקחים על עצמם את תפקיד המגונן, את תפקיד ראש המשפחה ופועלים בשל כך.
אונס תמר
הסיפור על אונס תמר מסופר רק בפרק אחד, שמואל ב' פרק י"ג. מסופר שלאבשלום יש אחות יפה בשם תמר, אמנון אחיה למחצה התאהב בה ורצה אותה. הוא לא יודע מה לעשות ומוזכר גם שהוא לא רוצה לפגוע בה. דוד שלו, יונדב בן שמעה, שואל אותו למה הוא מתנהג מוזר. אמנון מספר לו על אהבתו לתמר. יונדב מציע לו להתחזות לחולה ותמר תבוא לטפל בו. לכאורה הצעה תמימה.
אמנון עושה זאת, מתחזה לחולה ומבקש מדוד שישלח לו את תמר שתטפל בו. דוד שולח את תמר לחדרו של אמנון, תמר מגיעה לחדר, היא מכינה לאמנון לביבות ומטפלת בו, אמנון מסרב לאכול, הוא מבקש מכל מי שבחדר לצאת וכאשר הם נשארים לבד הוא מבקש מתמר שתשכב איתו.
תמר מסרבת היא אומרת לו שזה אסור, בעיקר בגלל שהם לא נשואים, היא אומרת לו שיבקש מאביהם דוד, שהוא יסכים, אולם אמנון לא רוצה לשמוע, הוא אונס אותה בכוח. לאחר המעשה אמנון שונא אותה ומשלח אותה מעל פניו, תמר ההמומה קורעת את שמלת הפסים שלה, היה נהוג שבנות המלך הבתולות לובשות זאת, והיא שמה על עצמה שק ואפר וזועקת.
אבשלום מגלה מה קרה ומבקש ממנה להחריש, גם דוד שומע מה קרה אולם לא מגיב, תמר נשארת בביתו של אבשלום.
לאחר שנתיים אבשלום רוצח את אמנון, דוד מתאבל על כך ואבשלום בורח, רק לאחר שלוש שנים הוא יכול היה לחזור כי דוד כבר ניחם על מותו של אמנון.
גם כאן אנו רואים את התנהגות הגברים כלוקה בחסר.
התנהגות דוד - לא מגיב בכלל על הנעשה, לא מתאבל ובכלל נראה שהוא אדיש למה שקרה. הרגש היחיד שהוא מראה בפרק זה לאחר רצח אמנון, הוא מתאבל עליו קרוב לשלוש שנים. הדבר מציג את דוד באור שלילי, כאבא לא אכפתי ואדיש.
התנהגות אבשלום - אבשלום רוצה לגונן על תמר ולבסוף אף נוקם את האונס שלה, אולם תגובתו הראשונה היא שתשב בשקט ולא תעשה כלום. לאחר האונס היא הולכת בארמון וזועקת - וַתִּקַּח תָּמָר אֵפֶר עַל-רֹאשָׁהּ, וּכְתֹנֶת הַפַּסִּים אֲשֶׁר עָלֶיהָ קָרָעָה; וַתָּשֶׂם יָדָהּ עַל-רֹאשָׁהּ, וַתֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְזָעָקָה (פס' 19).
אבשלום מדבר איתה ומבקש ממנה לשתוק - וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ אַבְשָׁלוֹם אָחִיהָ, הַאֲמִינוֹן אָחִיךְ הָיָה עִמָּךְ, וְעַתָּה אֲחוֹתִי הַחֲרִישִׁי אָחִיךְ הוּא, אַל-תָּשִׁיתִי אֶת-לִבֵּךְ לַדָּבָר הַזֶּה; וַתֵּשֶׁב תָּמָר וְשֹׁמֵמָה, בֵּית אַבְשָׁלוֹם אָחִיהָ. (פס' 20)
אם כן, לפנינו שני סיפורי אונס, האחד הוא סיפור על אונס על ידי אדם זר, דינה יצאה להסתובב עם בנות הארץ וחמור בן שכם לקח אותה ושכב איתה. השני הוא סיפור על אונס על ידי אדם קרוב, אח, תמר מגיעה לטפל באחיה החולה אמנון והוא אונס אותה.
ישנם כמה הבדלים בין הסיפורים וגם כמה נקודות דמיון.
נקודות דמיון:
- בשניהם האב מחריש ולא מגיב על האונס
- בשניהם האח/ים הם הנוקמים את אונס אחותם. האחות והאחים הם מאותו אבא ואמא.
- בשניהם לא נשמע קולה של הנאנסת ולא שואלים לרצונה.
הבדלים:
- תגובת הנאנסת - דינה לא מגיבה כלל על האונס, תמר מגיבה על ידי כך שהיא קורעת את בגדיה, שמה על עצמה שק ואפר וזועקת, היא לא שותקת ורוצה שייענש, אולם זה קורה רק אחרי הרבה זמן, דורשים ממנה לשתוק ולא לדבר על המקרה.
- הנקמה - במקרה של דינה הנקמה מתבצעת מיד, שמעון ולוי רוצחים את חמור ואת כל הגברים בעיר. במקרה של תמר אבשלום מחכה שנתיים להזדמנות ורוצח את אמנון לבסוף.
- תגובת האב - יעקב מחריש לאורך כל הפרק, רק בסוף הוא מביע את דעתו וכועס על בניו שרצחו ובזזו את העיר, האחים לא נשארים חייבים ואומרים לו שלא ייתנו שיהפכו את אחותם לזונה. דוד לא מגיב כלל על המעשה ותגובתו היחידה למעשה הנם היא התאבלות על אמנון במשך שלוש שנים, הדבר מאוד מרגיז.
- תגובת האנס - חמור שכב עם דינה כי היא מצאה חן בעיניו מלכתחילה והוא רוצה להמשיך את הקשר ביניהם ומסכים לחתונה. אמנון אוהב את דינה ולא רוצה לפגוע בה אולם לבסוף הוא אונס אותה כי היא לא מסכימה ישר לשכב איתו, לאחר המעשה הוא שונא אותה ומשלח אותה מעל פניו כמו משרתת.
