כיום במערכת החינוך אנחנו בוחנים את התלמידים במבחנים, בחנים ועבודות כדי לבדוק האם הם הפנימו ולמדו את החומר.
לתוצרים האלה אנחנו נותנים ציון.
הבעיה מתחילה כשהציון המספרי הופך להיות הערך לפיו נמדד התלמיד.
התלמידים הם יותר מאשר הציון שלהם, מה גם שלרוב הציונים הם דיי שרירותיים, אלו ציונים יבשים שלא מעידים כלל על התלמיד עצמו ולרוב גם לא באמת מעידים על הבנה.
רוב הציונים במבחנים מעידים כיום על כמה טוב התלמיד שינן ולמד את החומר. קשה לדעת לפי מבחן האם התלמיד הבין את החומר, האם הוא הפנים, למד משהו חדש, האם הוא יכול ליישם את מה שלמד?
כדי לשנות זאת כדאי לבטל את שיטת הציונים, לעבור להערכה מילולית.
לדעתי כשתלמיד מקבל הערכה מילולית שגם מחמיאה לו וגם כותבת לו איפה טעה זה יותר מועיל ותורם להערכה העצמית שלו מאשר ציון יבש שלא מעיד על התלמיד כלל.
הערכה מילולית תוכל גם לכוון את התלמיד יותר ולעזור לו להבין מה נקודות החולשה שלו במקצוע ומה נקודות החוזק במקצוע.
זה טוב גם למורה מכיוון שזה דורש ממנה להשקיע יותר התלמיד עצמו, להכיר אותו מעבר. לא להסתפק בציון יבש אלא להבין מה נקודות החולשה שלו במקצוע ומכאן למצוא את הדרך לעזור לו.
בנוסף יש לשנות את דרכי הערכת הלמידה של התלמיד, לעשות יותר עבודות בהן התלמיד יצטרך להראות כיצד יישם את מה שלמד ולא רק לבדוק האם הוא זוכר את החומר בעל פה.
הגיע הזמן שמערכת החינוך תתקדם, להוסיף יותר עבודות הערכה קטנות, לבטל את הציונים המספריים ולהתחיל לתת הערכה אישית לכל תלמיד
אני כבר חמש שנים במערכת החינוך כמורה, ואם נוסיף את 12 השנים בבית הספר יוצא שאני קרוב ל-20 שנה במערכת החינוך.
ראיתי איך המערכת משתנה לאט לאט, אבל מה שראיתי בחמש שנים האחרונות היו שינויים גדולים שלוקחים בדרך כלל יותר זמן.
ראיתי את עליית הסמארטפונים ואת ירידת הלימודים.
אני נכנסת כיום לכיתת לימוד וכל התלמידים יושבים במקום עם הטלפונים שלהם, אף אחד כמעט לא מרים את העיניים מהמסך, באותה מידה יכולתי לא להיכנס בכלל או לצאת ואף אחד לא היה שם לב.
התפתחנו טכנולוגית, יש כיום סמארטפונים, אפליקציות, מחשבים, משחקים ועוד טכנולוגיות מדהימות שיכולות לשמש ללמידה, אבל משום מה מבחינת הלימוד אנחנו לא רק עומדים במקום אלא הולכים אחורה.
התלמידים כיום לא כותבים כמעט בכתב יד, לא טורחים להגיע עם מחברת לבית הספר ולצערי גם לא מקשיבים למורים ולמורות.
אני אומנם מכלילה על כלל התלמידים, ברור לי שיש תלמידים שרוצים ללמוד והבינו שלמידה זה כיף, כולנו לומדים כל החיים, אז איך בדיוק הפכה הלמידה למשהו בלתי נסבל ולא נחשב??
לדעתי האישית זה התחיל ברגע שהתחילו לעשות מבחנים, על פניו אין בעיה עם מבחן מכיוון שצריכה להיות דרך כלשהי לבדוק האם הילדים למדו והפנימו את החומר. הבעיה התחילה כשנכנסו הציונים, כשהתחילו למדוד את התלמידים לפי הציונים שלהם ויש רמות של הצלחה.
פה מערכת החינוך נכשלה, השינוי צריך לבוא מתוכנו! ממערכת החינוך עצמה. כמה הצעות שלי:
1. להפסיק עם הציונים - כשמעריכים ילד לפי מספר, הוא מרגיש כמו המספר. אם תלמיד קיבל 100 הוא מרגיש 100, אם תלמיד יקבל פחות או נכשל, כך הוא ירגיש.
יש להפסיק לתת ציונים במספרים, צריך להתחיל לתת הערכה מילולית על התוצרים של התלמידים. ובכלל להוציא מהלקסיקון את המילה "נכשל", זה הדבר שהכי מוריד תלמיד.
הגיע הזמן שנבין שכל ילד הוא עולם ומלואו, אי אפשר שכולם יקבלו 100 וזה גם לא אמור להיות ככה. כל ילד יש לו את הדברים שבהם הוא יותר טוב ודברים שהוא פחות טוב, זה בסדר גמור ונורמלי לחלוטין.
2. לשנות את צורות ההערכה של התלמיד - אם עד עכשיו היו מבחנים, אז לשנות, להוסיף למבחנים, עבודות ועוד. דרכים אחרות בהן נוכל להעריך האם התלמיד למד והפנים את החומר.
3. שינוי צורת הלמידה - כל תלמיד מתאים לו משהו אחר. קודם כל יש ללמד את התלמידים ללמוד לבד, ידע זה כוח ואם הם ידעו ללמוד לבד אז יהיה להם יותר קל. אין צורך לבטל את משרת המורה. המורה יהיה מעין מדריך, יעזור להם עם הלימוד, יכוון אותם. לנסות צורות שונות של למידה, יש מצגות, סרטוני הסבר, שאלוני תרגול ועוד.
דווקא הדור של היום רוצה שנכתיב לו את הסיכומים וזהו, רובם לא מעוניינים לשמוע מעבר, הם לא רוצים לתרגל לבד קריאה ולמידה. משום מה רוצים להעתיק כמו תוכי מהלוח ולהקיא את החומר במבחן. זאת לא למידה!!
4. לשנות את המקצועות הנלמדים - כיום יש דגש מאוד גדול, בעיקר בתיכון, על מקצועות מתמטיקה ואנגלית. צריך לשנות זאת, להשאיר רק את מקצוע האנגלית והעברית כחובה, כל השאר רשות, התלמיד בונה לעצמו מערכת לימוד, כמו באוניברסיטה.
בשנים האחרונות המתמטיקה הפכה להיות הכרח ולא ברור לי למה. רוב מה שלומדים במתמטיקה לא ישים בעולם האמיתי אלא אם זו בדיוק העבודה שלי, לכן אפשר להפוך אותה למקצוע רשות.
5. לרענן שורות - ישנם מורים עייפים ושחוקים, לשקול להוציא לפנסיה מוקדמת או להעביר יותר קורסים והשתלמויות למורים שיעזרו להם להתמודד. מה שמוביל לסעיף הבא...
6. השתלמויות למורים - כיום רוב ההשתלמויות לא יעילות או מעניינות. הרוב עושים כדי לקבל גמול וכסף. הגיע הזמן לשנות זאת, לעשות השתלמויות שילמדו אותנו איך להעביר את החומר בצורה מעניינת ורצוי שזה יהיה דרך ניסוי וטעיה, לא ללמוד תיאוריות.
בנוסף רצוי להכניס השתלמויות בית ספריות שילמדו את המורים על החיים של התלמידים, ללמוד על האפליקציות שבהן התלמידים משתמשים, ללמוד על תחומי העניין שלהם. גם אם זה לא מעניין את המורים זה יעזור לנו להבין את עולם התוכן של התלמידים ובכך לקרב אותנו אליהם.
ולבסוף - צריך מחוייבות של כולם לתהליך! מורים, מורות, תלמידים, תלמידות וההורים שלהם.
ישנם מורים אשר דואגים יותר למשרה שלהם וחס חלילה שלא יורידו להם בשעות הוראה ומהמשכורת ולכן מטרפדים ומתנגדים לכל מהלך שיכול לשפר את מערכת החינוך בארץ וכמובן את החיים של דור העתיד
בעוד כמה ימים יהיה יום השואה, חשבתי על רעיון איך לדבר איתם על הנושא וגם לקשר את זה לתנ"ך.
פתיחת השיעור
במהלך קריאת הסיפורים בתנ"ך אנחנו קוראים על כל מיני התנכלויות כלפי בני ישראל אולם רובן נעשות מתוך המצב הקיים של עם שכובש עם ואדמה, סכסוכים ועוד, אך יש סיפור אחד שזכור לכולנו (ואם אני לא טועה הוא הראשון בתנ"ך) שמספר על רצון להשמיד את העם שלנו רק משום שאין להם אותם מנהגים.
הסיפור של בני ישראל במצרים.
בשלב הזה אפשר לשאול את התלמידים מה הם זוכרים מהסיפור (הייתי שואלת אותם בצורה שחוזרת להתחלה):
איך יצאו בני ישראל ממצרים?
מדוע הביא ה' מכות על המצרים?
מדוע משה מבקש מפרעה לשלוח את העם?
מדוע שלח ה' את משה?
איך בכלל הגיעו בני ישראל למצרים?
לספר להם בקצרה את הסיפור: בזמנו של יעקב ובניו היה רעב בארץ וכמו אבותיו לפניו, יעקב וכל משפחתו ירדו למצרים, הם נשארו שם. לאחר כמה שנים קם מלך חדש שלא הכיר את יוסף ומשפחתו, מכיוון שבני ישראל התרבו מאוד הוא חש מאוים ולכן רצה להשמיד אותם, הוא ניסה להטיל עליהם סנקציות, העביד אותם, העניש אותם, בידד אותם ולבסוף הוציא חוק הדורש במפורש להשמיד ולהרוג אותם.
400 שנה היו בני ישראל עבדים במצרים (אפשר להזכיר לתלמידים שה' ניבא על זה לאברהם) לנו כאנשים חופשיים החיים כיום זה נשמע מוזר איך אף אחד לא מתקומם, אבל כאשר מתחילים בחקיקת חוקים שיטתית, ובנוסף אנשים נולדים לתוך המציאות של עבדות, קשה לשנות את המחשבה.
יש לזכור שהעם שיצא ביציאת מצרים זה עם של עבדים, הם נולדו לחיי עבדות וזה מה שהכירו כל חייהם. גם פרעה שהעביד אותם ולאחר מכן כנראה צאצאיו זו כבר הייתה עובדה מוגמרת שיש עם שהוא העבד של מצרים.
פרעה רואה שדרך העינויים לא עוזרת והוא חושב על דרך חדשה להשמיד את העם. הוא מבקש מהמיילדות (הנשים העוזרות לנשים היולדות ללדת) כאשר הן רואות שנולד בן, להרוג אותו מיד!
מדוע יש דרישה להשמיד את הגברים? בגלל התפיסה שהגברים הם החזקים יותר והם אלו שיילחמו במידת הצורך לעומת הנשים.
בשמות פרק ה' משה מגיע עם אהרון אחיו לפרעה ודורש לשחרר את העם כדי שיחגגו לאלוהים שלהם במדבר
מכאן מתחילה שוב מלחמת אגו, פרעה לא מוכן שיגידו לו מה לעשות ומעניש את העם שגם ככה סובל, הוא מעביד אותם עוד יותר קשה. לבסוף לאחר עשר מכות שבגללן המצרים סובלים פרעה משחרר את בני ישראל, לא לפני שהוא שוב מתחרט ורודף אחריהם.
לסיכום - ניתן לראות בסיפור בני ישראל במצרים את המקרה הראשון בתנ"ך של רצון להשמיד את בני ישראל רק משום שהם שייכים לעם מסויים.
המקרה השני שהכי מוכר הוא כמובן סיפור מגילת אסתר שקראנו בפורים. גם שם יש רצון להשמיד עם שלם, העם היהודי, וגם שם זה בעיקר מתוך חשש ואגו.
במגילת אסתר הכל התחיל מכך שמרדכי היהודי סירב להשתחוות להמן האגגי...
אם כן אנו רואים שההיסטוריה חוזרת על עצמה, שנאמר בהגדת פסח אֵלָא שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹרעוֹמְדִים עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵנוּ
לא לעשות כל מלאכה - וְכָל-מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ, בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה
להקריב קורבן לה' - וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה, לַה'
לענות את נפשותיכם - וְעִנִּיתֶם אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם
על פי התורה יום הכיפורים חל בעשור לחודש השביעי. בתורה אין לחודשים שמות עדיין (הפעם הראשונה זה במגילת אסתר), החודשים מוזכרים לפי הסדר שלהם. בנוסף, החודש הראשון בתנ"ך הוא ניסן לכן החודש השביעי הוא תשרי.
ט' בתשרי עד י' בתשרי הוא יום הכיפורים.
המצווה היא להתענות בנפש כדי לכפר החטאים. לא נאמר בתורה כיצד יש לכפר על החטאים, כיצד יש להתענות ועוד. המנהגים המוכרים לנו כיום נכתבו בתקופה יותר מאוחרת.
יש לציין שגם לא נכתב על אילו חטאים יש לכפר ומה נחשב לחטא.
הצום הוא מערב עד ערב. זאת אומרת משקיעת החמה עד לשקיעת החמה ביום שאחרי.
מתוך הפסוקים האלו ופסוקים אחרים המדברים על התענות הנפש הסיקו כיצד יש לענות את הגוף על מנת לענות את הנפש. בנוסף, כיום יש נושאים אחרים הקשורים ליום הכיפורים כמו סליחה, תיקון וחזרה בתשובה.
