אחרי שנים שהלכתי בתור תלמידה לאסיפות הורים עם ההורים שלי ועכשיו אחרי ששנה שנייה אני מקיימת אסיפות הורים בתור מורה, אני תוהה עד כמה זה נחוץ.
המצדדים באסיפות הורים יגידו שיש צורך בכך כדי לעדכן את ההורים, לשמור על קשר אישי, לראות אותם ועוד.
ואני שואלת, למה צריך לחכות ליום הורים פעמיים בשנה, אחד בכל מחצית, כדי ליצור קשר אישי עם ההורים?
יש הרבה דרכים אחרות לכך ועם כל הכבוד, לא ברור לי למה שמורה יחכה ליום הורים כדי להגיד להורים מה קורה עם הילד/ה שלהם?
אני אישית חושבת שאפשר לוותר על אסיפות הורים, לא רואה בהם משהו שתורם מעבר לכך שאני רואה את ההורה פנים אל פנים. אפשר לעשות בשביל זה מפגשים כיתתיים או משהו אחר נחמד אבל אין צורך להטריח את שני הצדדים להגיע אחרי הצהריים לשבת לבד בכיתה ולהתחיל למנות בעיות/מחמאות על התלמיד/ה.
כדי ליצור קשר אישי עם ההורים אפשר גם אחרת.
אני נוהגת לשלוח הודעות בפלאפון על דברים חיוביים, כמו למשל השתתפות בשיעור, התנדבות לקרוא, שיפור בציונים במבחן. הייתה לי תלמידה שהייתה היחידה בכיתה שקיבלה ציון 100. זה נראה בעיני ראוי לשלוח הודעה להורים שלה ולברך אותה על כך.
אני גם דואגת לברך את התלמידים באופן אישי על הישגים, לאו דווקא ציונים, זה יכול להיות גם התנהגות, בין אם בהודעה או פנים מול פנים.
כמובן שגם על דברים שליליים במידה ויש אני מדברת באותו הרגע עם ההורים ולא מחכה עם זה ליום הורים.
אני יכולה לומר מניסיון שההורים והתלמידים מעריכים את זה הרבה יותר מאשר אסיפת הורים פעם במחצית שאז אומרים על הילד דברים טובים. למה צריך לחכות? אפשר באותו הרגע לשבח את הילד, זה רק יגרום לו להרגיש ששמים לב אליו, כי בסופו של דבר, זה מה שכולם רוצים, שיתייחסו אליהם, שייתנו להם הרגשה שהם קיימים ומה שיש להם להגיד חשוב.
שווה לשקול את האפשרות לשנות את השיטה, די לעשות יום קבוע ולהיפגש ברצף עם 30 זוגות הורים-תלמידים. אפשר במהלך כל השנה ליצור קשר אישי עם ההורה והילד בטלפון, בהודעות ועוד.
אפשר כמובן לקבוע יום היכרות כדי להיפגש פנים אל פנים ולעשות אותו מיוחד.
שווה לחשוב על זה...
המצדדים באסיפות הורים יגידו שיש צורך בכך כדי לעדכן את ההורים, לשמור על קשר אישי, לראות אותם ועוד.
ואני שואלת, למה צריך לחכות ליום הורים פעמיים בשנה, אחד בכל מחצית, כדי ליצור קשר אישי עם ההורים?
יש הרבה דרכים אחרות לכך ועם כל הכבוד, לא ברור לי למה שמורה יחכה ליום הורים כדי להגיד להורים מה קורה עם הילד/ה שלהם?
אני אישית חושבת שאפשר לוותר על אסיפות הורים, לא רואה בהם משהו שתורם מעבר לכך שאני רואה את ההורה פנים אל פנים. אפשר לעשות בשביל זה מפגשים כיתתיים או משהו אחר נחמד אבל אין צורך להטריח את שני הצדדים להגיע אחרי הצהריים לשבת לבד בכיתה ולהתחיל למנות בעיות/מחמאות על התלמיד/ה.
כדי ליצור קשר אישי עם ההורים אפשר גם אחרת.
אני נוהגת לשלוח הודעות בפלאפון על דברים חיוביים, כמו למשל השתתפות בשיעור, התנדבות לקרוא, שיפור בציונים במבחן. הייתה לי תלמידה שהייתה היחידה בכיתה שקיבלה ציון 100. זה נראה בעיני ראוי לשלוח הודעה להורים שלה ולברך אותה על כך.
אני גם דואגת לברך את התלמידים באופן אישי על הישגים, לאו דווקא ציונים, זה יכול להיות גם התנהגות, בין אם בהודעה או פנים מול פנים.
כמובן שגם על דברים שליליים במידה ויש אני מדברת באותו הרגע עם ההורים ולא מחכה עם זה ליום הורים.
אני יכולה לומר מניסיון שההורים והתלמידים מעריכים את זה הרבה יותר מאשר אסיפת הורים פעם במחצית שאז אומרים על הילד דברים טובים. למה צריך לחכות? אפשר באותו הרגע לשבח את הילד, זה רק יגרום לו להרגיש ששמים לב אליו, כי בסופו של דבר, זה מה שכולם רוצים, שיתייחסו אליהם, שייתנו להם הרגשה שהם קיימים ומה שיש להם להגיד חשוב.
שווה לשקול את האפשרות לשנות את השיטה, די לעשות יום קבוע ולהיפגש ברצף עם 30 זוגות הורים-תלמידים. אפשר במהלך כל השנה ליצור קשר אישי עם ההורה והילד בטלפון, בהודעות ועוד.
אפשר כמובן לקבוע יום היכרות כדי להיפגש פנים אל פנים ולעשות אותו מיוחד.
שווה לחשוב על זה...
