"לצאת מהקווים- סודות החשיבה היצירתית"/ קן רובינסון
הספר עוסק בחשיבותה של היצירתיות לבני האדם, כיצד ניתן לרכוש אותה או בעצם ליצור יצירתיות.
לדעתי ספר כזה חשוב שכל אדם שקורא לעצמו מחנך יקרא, מכיוון שחינוך הוא לא רק למידת דברים ושינונם אלא גם ללמד את הילדים להסתדר בחיים, אחד הדרכים לכך היא בעזרת היצירתיות, ברגע שהילד לומד מגיל צעיר איך להיות יצירתי ולפתור דברים בצורות שונות, הוא יוכל להסתדר בחיים הרבה יותר טוב מאשר אלו שחושבים כל הזמן בתוך הקופסא.
רובינסון בספרו טוען כי "בתוך עיקרון הלינאריות מוטבע הרעיון שהחינוך ביסודו של דבר הוא הכנה למשהו שיקרה בעתיד" (עמ' 70) - כך הוא מסביר את מטרת בתי הספר והחינוך בהם, מחנכים את הילדים והצעירים לקראת העתיד שלהם כבוגרים בחברה. בהמשך הפרק הוא מדבר על השכלה אקדמית ועל כך שהיום מאוד דוחפים להעלות את הרמה האקדמית וכמה היא חשובה, אולם הוא מציין שם דבר חשוב שנדמה שכולם שכחו, אם כולם יידעו לנתח דברים אבל לא יידעו לעשות דברים מעבר אנחנו נפסיד הרבה, "אילו הייתה לכולנו יכולת אקדמית בלבד לא היינו קמים ממיטותינו בבוקר, לאמיתו של דבר אף לא היו לנו מיטות לקום מהם. איש לא היה בונה מיטה." (עמ' 77) מכאן שיש לתת לאדם לבחור מה הוא רוצה ללמוד ובנוסף יש להכשיר אנשים גם למקצועות מעשיים, לא רק לתאר מיטה באופן עיוני ולנתח אותה אלא גם להכשיר אדם שיידע לבנות את המיטה בפועל.
רובינסון טוען עוד שדווקא תנאי הקבלה של האוניברסיטה הם שעיצבו את תוכנית הלימודים בבתי הספר, כיום כל מה שנלמד ונעשה הוא במטרה להתקבל לאוניברסיטה ולהוציא תואר. בארה"ב רואים זאת באופן מובהק יותר כאשר כבר מגן הילדים הם מתחילים לעבוד כדי לקבל מספיק נקודות זכות וציונים בשביל להתקבל לאוניברסיטה.
לטענתו המסלול קבוע מראש ומתחיל כבר מגיל שלוש אבל ככל שעוברות השנים יותר ויותר קשה לעמוד ביעדים ועד שהגענו ליעד הנכסף - התואר, הוא כבר לא שווה הרבה בגלל הקדמה והדרישות החדשות.
בנוסף, בגלל התקדמות הטכנולוגיה הדיגיטלית נוצר פער בין המורים והמורות לבין התלמידים והתלמידות מכיוון ששתי הקבוצות שייכות לדור אחר. כך נוצר תסכול לעיתים וחוסר הבנה של הצדדים. מבחינת התלמידים, המורים לא מעודכנים ומשעממים, מבחינת המורים, התלמידים חסרי משמעת וקשה ללמד אותם.
ממליצה מאוד לקרוא את הספר!
הספר עוסק בחשיבותה של היצירתיות לבני האדם, כיצד ניתן לרכוש אותה או בעצם ליצור יצירתיות.
לדעתי ספר כזה חשוב שכל אדם שקורא לעצמו מחנך יקרא, מכיוון שחינוך הוא לא רק למידת דברים ושינונם אלא גם ללמד את הילדים להסתדר בחיים, אחד הדרכים לכך היא בעזרת היצירתיות, ברגע שהילד לומד מגיל צעיר איך להיות יצירתי ולפתור דברים בצורות שונות, הוא יוכל להסתדר בחיים הרבה יותר טוב מאשר אלו שחושבים כל הזמן בתוך הקופסא.
רובינסון בספרו טוען כי "בתוך עיקרון הלינאריות מוטבע הרעיון שהחינוך ביסודו של דבר הוא הכנה למשהו שיקרה בעתיד" (עמ' 70) - כך הוא מסביר את מטרת בתי הספר והחינוך בהם, מחנכים את הילדים והצעירים לקראת העתיד שלהם כבוגרים בחברה. בהמשך הפרק הוא מדבר על השכלה אקדמית ועל כך שהיום מאוד דוחפים להעלות את הרמה האקדמית וכמה היא חשובה, אולם הוא מציין שם דבר חשוב שנדמה שכולם שכחו, אם כולם יידעו לנתח דברים אבל לא יידעו לעשות דברים מעבר אנחנו נפסיד הרבה, "אילו הייתה לכולנו יכולת אקדמית בלבד לא היינו קמים ממיטותינו בבוקר, לאמיתו של דבר אף לא היו לנו מיטות לקום מהם. איש לא היה בונה מיטה." (עמ' 77) מכאן שיש לתת לאדם לבחור מה הוא רוצה ללמוד ובנוסף יש להכשיר אנשים גם למקצועות מעשיים, לא רק לתאר מיטה באופן עיוני ולנתח אותה אלא גם להכשיר אדם שיידע לבנות את המיטה בפועל.
רובינסון טוען עוד שדווקא תנאי הקבלה של האוניברסיטה הם שעיצבו את תוכנית הלימודים בבתי הספר, כיום כל מה שנלמד ונעשה הוא במטרה להתקבל לאוניברסיטה ולהוציא תואר. בארה"ב רואים זאת באופן מובהק יותר כאשר כבר מגן הילדים הם מתחילים לעבוד כדי לקבל מספיק נקודות זכות וציונים בשביל להתקבל לאוניברסיטה.
לטענתו המסלול קבוע מראש ומתחיל כבר מגיל שלוש אבל ככל שעוברות השנים יותר ויותר קשה לעמוד ביעדים ועד שהגענו ליעד הנכסף - התואר, הוא כבר לא שווה הרבה בגלל הקדמה והדרישות החדשות.
בנוסף, בגלל התקדמות הטכנולוגיה הדיגיטלית נוצר פער בין המורים והמורות לבין התלמידים והתלמידות מכיוון ששתי הקבוצות שייכות לדור אחר. כך נוצר תסכול לעיתים וחוסר הבנה של הצדדים. מבחינת התלמידים, המורים לא מעודכנים ומשעממים, מבחינת המורים, התלמידים חסרי משמעת וקשה ללמד אותם.
ממליצה מאוד לקרוא את הספר!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה