ציטוט מתוך הכתבה על בית
הספר:
בית הספר שלי
בית ספר נעם נריה. זה בית ספר ממלכתי דתי לבנים. בית ספר המשלב לימודי קודש חווייתיים ולימודים כלליים ברמה גבוהה. עד שעה שתיים וחצי אנחנו לומדים ואז יש לנו לימודיה כזאת עד השעה ארבע, שיש בה שיעורי העשרה – מחשבים, דרמה ומוזיקה ויש גם שעות מיוחדות שאפשר לעשות שיעורי בית.
מה מיוחד בביה"ס שלי? חוץ משיעורי אנגלית, מדעים, חשבון וכל זה, אנחנו לומדים הרבה לימודי יהדות. יש לנו שיעור שנקרא שיעור נביאים, שבו אנחנו לומדים על יהושוע, שופטים, מלכים ב'. כשאנחנו מגיעים לבית הספר, אנחנו משחקים קצת ואז מתחילים להתפלל: מודה אני, קריאת שמע, ברכות התורה, אדון עולם, תפילת 18. תפילת 18 היא תפילה מיוחדת – מתפללים אותה רק מכיתה ד' או ג' במקרה המיוחד. זו תפילת עמידה – עומדים כולם בשקט, כל אחד אומר לעצמו את המילים ומתי שהוא גומר, הוא עושה שלוש פסיעות קדימה, שלוש פסיעות אחורה ואז משתחווים ואז מתחילים להתפלל את תפילת 18 ובסוף משתחווים ואז גומרים.
הבוקר שלי בבית הספר: אנחנו בכיתה שלנו החלטנו גם להגיד בבוקר "לרפואת". אנחנו אומרים לרפואת ושם של חולים שאנחנו מכירים. זה התחיל ממבצע צוק איתן, אז אמרנו על שלושת הנערים ואז כמה ילדים רצו להוסיף ואז המורה הוסיפה וזה התפתח וזה נהיה הרגל, שכל יום אנחנו אומרים. יש ילד ששואל בכל בוקר אם למישהו יש חולים או מישהו לזיווג הגון ואז הוא אומר את השמות וכולם אומרים אחריו. נגיד, הוא אומר שלמה גולדשטיין, אז כולם חוזרים אחריו שלמה גולדשטיין. למשל, מישהו בשכונה שאנחנו מכירים חולה, אז אנחנו מתפללים עליו. וגם אמרנו על חיילים.
המקצוע שאני הכי אוהב: אין לי מקצוע כזה. אני אוהב את כל המקצועות. למשל, אני אוהב מדעים, אבל אני אוהב אנגלית ממש, אז אני לא יודע מה להגיד. וגם אני אוהב ספורט וגם עברית וחשבון.
המורה האהוב עלי: המחנכת שלי, רותי. היא כל הזמן – אם קורה משהו, היא קודם כל עוזרת ואחרי זה המורים האחרים. אם יש בעיה, המורים האחרים אומרים תפנו למורה רותי. היא באמת מטפלת בזה לעומק. היא באמת יודעת לטפל בזה.
מה הכי חשוב שיהיה במורים? אהבה בלי כעס. למשל, אם הם רוצים לטפל במישהו, אז לא לצעוק "למה עשית את זה?", אלא לדבר יותר בשקט ולא לכעוס ולהגיד "מה זה???" עוד לפני שעשית בירור. למשל, שמעון בא ואמר "הוא הרביץ לי" ואז ישר אתה מקבל השעיה. קודם צריך לעשות בירור.
איך יהיה לי יותר כיף ללמוד? שהמערכת לא תהיה לכל הכיתה ביחד, כי אנחנו כבר ממש יותר מדי. למשל, שפעם חינוך גופני יהיה לעשרה ילדים ובזמן הזה אחרים יצאו למדעים. ככה אתה לא בא בגוש אחד. עכשיו יש לנו יותר מדי ילדים בכיתה (33).
*********************************************************************
מה כדאי לקחת מהכתבה?
ללמוד בקבוצות קטנות, ככה יש יותר יחס אישי שהמורה יכול להעניק לתלמיד וגם אין דחיסות, יותר נוח גם לתלמידים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה