הגענו ל"אחרי החגים", נגמר סוכות ונכנסים למצב של למידה רצופה, זה הזמן של התלמידים לקחת את עצמם בידיים, לבדוק איפה הם צריכים להשקיע, איפה הם צריכים לשפר וזה הזמן ללמד אותם כבר עכשיו שגם אם הם לא הצליחו במשהו אז לא לוותר, להמשיך ולנסות עד שמצליחים אם זה ממש חשוב להם.
אני מציגה את המצגת לתלמידים כדי שיכירו את הסיפור שלה במטרה לעורר אותם ולעודד אותם לא להתייאש ואם יש להם חלום שמאוד חשוב להם אז שיילחמו עליו ולא יוותרו, הם בסוף יגשימו אותו.
לשיעור חינוך על ראש השנה חשבתי לבחור בנושא של התחלה, בעיקר התחלה חדשה בגלל שזו כיתה י'. הכל אצלם חדש, בית הספר (הם ישבו במבנה שונה בחטיבה), איזור חדש, מורים חדשים, חוקים וכללים חדשים.
מצאתי מערך שיעור נחמד באתר "בין הצלצולים". לקחתי את מערך השיעור וערכתי אותו כך שיתאים לי ולתלמידים שלי.
לאחר השיחה על התחלה חדשה אני מחלקת לתלמידים דף ובו מדובר על החלטות לשנה החדשה.
בנוסף אני מחלקת לכל תלמיד מעטפה, הם ימלאו את המכתב, יכתבו את השם על המעטפה והם נותנים לי את המעטפה שאשמור להם עליה עד לסוף השנה.
בסוף השנה אני מחזירה להם את המעטפות וכל אחד מהם יוכל לקרוא ולהיזכר איך היה לו בתחילת שנה, איך הרגיש, מה השתנה, האם עמד בהחלטות שלו, האם עשה החלטות אחרות.
אני השנה מתחילה לחנך כיתה י' ובבית הספר שלי יש יום היכרות עם התלמידים לפני תחילת הלימודים, כל תלמיד ותלמידה מגיעים למפגש קצר של 5 דקות עם המחנכת.
למפגש הכנתי להם ברכה והפתעה טעימה
את הברכה לקחת מהאתר של "אמהות משקיעות" יש שם כמה גלויות ברכה, בחרתי את זאת שמתאימה לי
אהבתי שזה מדבר על תחילת השנה, ובאמת בכיתה י' יש חששות והתרגשות, והכי התחברתי לסוף הברכה - מאמינה בך.
סידרתי את הברכה בצורה כזו שייכנסו 4 ברכות בדף
הדפסתי לפי מספר התלמידים וגזרתי אחד אחד, העדפתי להדפיס צבעוני אבל לא הייתה לי אפשרות אז שדרגתי את הברכה בצורה אחרת.
קניתי להם שוקולדים שכתוב עליהם בהצלחה, הדבקתי כל ברכה על בריסטול צבעוני, הדבקתי עם נייר דבק את השוקולד, כתבתי את שם התלמיד/ה כדי שיהיה אישי יותר, כתבתי את השנה למעלה (אם הם ישמרו את הברכה אז יזכרו מאיזו שנה ומקווה שיהיו להם רק זכרונות טובים מהברכה) ובסוף חתמתי את השם שלי.
הסרט מספר את סיפורו של רון קלארק, מורה ביסודי לכיתות ה-ו. הסרט מתחיל בכך שרון מגיע כמורה מחלך לבית הספר ונשאר שם קבוע אחרי 4 שנים. אולם הוא מחליט להמשיך הלאה ולא להישאר, הוא רוצה לעבור לניו יורק וללמד בבתי הספר הציבוריים שם.
הוא מגיע לבית ספר יסודי בהארלם, מצליח לשכנע את המנהל לקבל אותו לעבודה ומבקש מהמנהל את הכיתה הכי קשה.
יש לרון כמה דברים שהוא נוהג לעשות:
נוהג לפגוש את ההורים לפני שמתחיל ללמד את התלמידים, הוא מגיע אליהם הביתה
נותן להם 3 כללים בכיתה:
כולנו משפחה - עוזרים אחד לשני, הוא אומר לתלמידים שהוא לא מתכוון לעזוב והוא לא ייתן להם לעזוב
כבוד אחד לשני - אומר להם לפנות אליו "אדוני", אסור להתפרץ ועוד
נכנסים ויוצאים בשורה מהכיתה
לאורך השנה הוא מוסיף עוד ועוד כללים ותולה אותם בכיתה.
נותן להם יומן שיכתבו על החלומות והשאיפות שלהם
לאחר כמה חודשים הוא נשבר, קשה לו, הוא לא מצליח להגיע אליהם ומחליט לעזוב, אולם לאחר שיחה עם חברה הוא מחליט לחזור ולא לוותר.
הוא רואה בזה אתגר, הוא ממשיך לנסות ולהתחבר לתלמידים:
מספר להם סיפורים אישיים עליו
ממציא להם שר ראפ על הנשיאים כדי שיזכרו אותם וילמדו ככה
מאמין בהם, מאמין שאפשר להציב להם רף גבוה והם יגיעו אליו
נותן להם שיעורים פרטניים, עוזר בשיעורי הבית, רב עם ההורים שלהם בשבילם ונלחם בשבילם
לבסוף, לאחר שמגיעות תוצאות המבחן החשוב בשנה, הוא אומר להם שהם הצליחו ושהוא גאה להיות המורה שלהם.
הסרט מבוסס על סיפור אמיתי, רון קלארק כתב ספר (55 החיוניים) "The essential 55"
חידון אמוג'י על ירושלים קצת שונה
מדפיסים את המצגת, את הדפים גוזרים באמצע כך שיש לנו דפים עם אימוג'י ודפים עם התשובות
את כל הדפים מפזרים בכיתה והתלמידים צריכים לאסוף ולהתאים את האימוג'י לכיתוב
הכנתי לתלמידים שלי משחק "חפש את המטמון" על ספר בראשית.
הכנתי 4 חידות, כל חידה רומזת על המקום אליו הם צריכים להגיע.
כאשר הם מגיעים למקום אני נותנת להם משימה, אם הם עשו את המשימה נכון הם מקבלים את החידה למקום הבא וכן הלאה.
במקרה הזה כתבתי להם חידות על מקומות בבית הספר, סיימנו את המשחק בכיתה שלהם.
כיום במערכת החינוך אנחנו בוחנים את התלמידים במבחנים, בחנים ועבודות כדי לבדוק האם הם הפנימו ולמדו את החומר.
לתוצרים האלה אנחנו נותנים ציון.
הבעיה מתחילה כשהציון המספרי הופך להיות הערך לפיו נמדד התלמיד.
התלמידים הם יותר מאשר הציון שלהם, מה גם שלרוב הציונים הם דיי שרירותיים, אלו ציונים יבשים שלא מעידים כלל על התלמיד עצמו ולרוב גם לא באמת מעידים על הבנה.
רוב הציונים במבחנים מעידים כיום על כמה טוב התלמיד שינן ולמד את החומר. קשה לדעת לפי מבחן האם התלמיד הבין את החומר, האם הוא הפנים, למד משהו חדש, האם הוא יכול ליישם את מה שלמד?
כדי לשנות זאת כדאי לבטל את שיטת הציונים, לעבור להערכה מילולית.
לדעתי כשתלמיד מקבל הערכה מילולית שגם מחמיאה לו וגם כותבת לו איפה טעה זה יותר מועיל ותורם להערכה העצמית שלו מאשר ציון יבש שלא מעיד על התלמיד כלל.
הערכה מילולית תוכל גם לכוון את התלמיד יותר ולעזור לו להבין מה נקודות החולשה שלו במקצוע ומה נקודות החוזק במקצוע.
זה טוב גם למורה מכיוון שזה דורש ממנה להשקיע יותר התלמיד עצמו, להכיר אותו מעבר. לא להסתפק בציון יבש אלא להבין מה נקודות החולשה שלו במקצוע ומכאן למצוא את הדרך לעזור לו.
בנוסף יש לשנות את דרכי הערכת הלמידה של התלמיד, לעשות יותר עבודות בהן התלמיד יצטרך להראות כיצד יישם את מה שלמד ולא רק לבדוק האם הוא זוכר את החומר בעל פה.
הגיע הזמן שמערכת החינוך תתקדם, להוסיף יותר עבודות הערכה קטנות, לבטל את הציונים המספריים ולהתחיל לתת הערכה אישית לכל תלמיד
אני כבר חמש שנים במערכת החינוך כמורה, ואם נוסיף את 12 השנים בבית הספר יוצא שאני קרוב ל-20 שנה במערכת החינוך.
ראיתי איך המערכת משתנה לאט לאט, אבל מה שראיתי בחמש שנים האחרונות היו שינויים גדולים שלוקחים בדרך כלל יותר זמן.
ראיתי את עליית הסמארטפונים ואת ירידת הלימודים.
אני נכנסת כיום לכיתת לימוד וכל התלמידים יושבים במקום עם הטלפונים שלהם, אף אחד כמעט לא מרים את העיניים מהמסך, באותה מידה יכולתי לא להיכנס בכלל או לצאת ואף אחד לא היה שם לב.
התפתחנו טכנולוגית, יש כיום סמארטפונים, אפליקציות, מחשבים, משחקים ועוד טכנולוגיות מדהימות שיכולות לשמש ללמידה, אבל משום מה מבחינת הלימוד אנחנו לא רק עומדים במקום אלא הולכים אחורה.
התלמידים כיום לא כותבים כמעט בכתב יד, לא טורחים להגיע עם מחברת לבית הספר ולצערי גם לא מקשיבים למורים ולמורות.
אני אומנם מכלילה על כלל התלמידים, ברור לי שיש תלמידים שרוצים ללמוד והבינו שלמידה זה כיף, כולנו לומדים כל החיים, אז איך בדיוק הפכה הלמידה למשהו בלתי נסבל ולא נחשב??
לדעתי האישית זה התחיל ברגע שהתחילו לעשות מבחנים, על פניו אין בעיה עם מבחן מכיוון שצריכה להיות דרך כלשהי לבדוק האם הילדים למדו והפנימו את החומר. הבעיה התחילה כשנכנסו הציונים, כשהתחילו למדוד את התלמידים לפי הציונים שלהם ויש רמות של הצלחה.
פה מערכת החינוך נכשלה, השינוי צריך לבוא מתוכנו! ממערכת החינוך עצמה. כמה הצעות שלי:
1. להפסיק עם הציונים - כשמעריכים ילד לפי מספר, הוא מרגיש כמו המספר. אם תלמיד קיבל 100 הוא מרגיש 100, אם תלמיד יקבל פחות או נכשל, כך הוא ירגיש.
יש להפסיק לתת ציונים במספרים, צריך להתחיל לתת הערכה מילולית על התוצרים של התלמידים. ובכלל להוציא מהלקסיקון את המילה "נכשל", זה הדבר שהכי מוריד תלמיד.
הגיע הזמן שנבין שכל ילד הוא עולם ומלואו, אי אפשר שכולם יקבלו 100 וזה גם לא אמור להיות ככה. כל ילד יש לו את הדברים שבהם הוא יותר טוב ודברים שהוא פחות טוב, זה בסדר גמור ונורמלי לחלוטין.
2. לשנות את צורות ההערכה של התלמיד - אם עד עכשיו היו מבחנים, אז לשנות, להוסיף למבחנים, עבודות ועוד. דרכים אחרות בהן נוכל להעריך האם התלמיד למד והפנים את החומר.
3. שינוי צורת הלמידה - כל תלמיד מתאים לו משהו אחר. קודם כל יש ללמד את התלמידים ללמוד לבד, ידע זה כוח ואם הם ידעו ללמוד לבד אז יהיה להם יותר קל. אין צורך לבטל את משרת המורה. המורה יהיה מעין מדריך, יעזור להם עם הלימוד, יכוון אותם. לנסות צורות שונות של למידה, יש מצגות, סרטוני הסבר, שאלוני תרגול ועוד.
דווקא הדור של היום רוצה שנכתיב לו את הסיכומים וזהו, רובם לא מעוניינים לשמוע מעבר, הם לא רוצים לתרגל לבד קריאה ולמידה. משום מה רוצים להעתיק כמו תוכי מהלוח ולהקיא את החומר במבחן. זאת לא למידה!!
4. לשנות את המקצועות הנלמדים - כיום יש דגש מאוד גדול, בעיקר בתיכון, על מקצועות מתמטיקה ואנגלית. צריך לשנות זאת, להשאיר רק את מקצוע האנגלית והעברית כחובה, כל השאר רשות, התלמיד בונה לעצמו מערכת לימוד, כמו באוניברסיטה.
בשנים האחרונות המתמטיקה הפכה להיות הכרח ולא ברור לי למה. רוב מה שלומדים במתמטיקה לא ישים בעולם האמיתי אלא אם זו בדיוק העבודה שלי, לכן אפשר להפוך אותה למקצוע רשות.
5. לרענן שורות - ישנם מורים עייפים ושחוקים, לשקול להוציא לפנסיה מוקדמת או להעביר יותר קורסים והשתלמויות למורים שיעזרו להם להתמודד. מה שמוביל לסעיף הבא...
6. השתלמויות למורים - כיום רוב ההשתלמויות לא יעילות או מעניינות. הרוב עושים כדי לקבל גמול וכסף. הגיע הזמן לשנות זאת, לעשות השתלמויות שילמדו אותנו איך להעביר את החומר בצורה מעניינת ורצוי שזה יהיה דרך ניסוי וטעיה, לא ללמוד תיאוריות.
בנוסף רצוי להכניס השתלמויות בית ספריות שילמדו את המורים על החיים של התלמידים, ללמוד על האפליקציות שבהן התלמידים משתמשים, ללמוד על תחומי העניין שלהם. גם אם זה לא מעניין את המורים זה יעזור לנו להבין את עולם התוכן של התלמידים ובכך לקרב אותנו אליהם.
ולבסוף - צריך מחוייבות של כולם לתהליך! מורים, מורות, תלמידים, תלמידות וההורים שלהם.
ישנם מורים אשר דואגים יותר למשרה שלהם וחס חלילה שלא יורידו להם בשעות הוראה ומהמשכורת ולכן מטרפדים ומתנגדים לכל מהלך שיכול לשפר את מערכת החינוך בארץ וכמובן את החיים של דור העתיד
בעוד כמה ימים יהיה יום השואה, חשבתי על רעיון איך לדבר איתם על הנושא וגם לקשר את זה לתנ"ך.
פתיחת השיעור
במהלך קריאת הסיפורים בתנ"ך אנחנו קוראים על כל מיני התנכלויות כלפי בני ישראל אולם רובן נעשות מתוך המצב הקיים של עם שכובש עם ואדמה, סכסוכים ועוד, אך יש סיפור אחד שזכור לכולנו (ואם אני לא טועה הוא הראשון בתנ"ך) שמספר על רצון להשמיד את העם שלנו רק משום שאין להם אותם מנהגים.
הסיפור של בני ישראל במצרים.
בשלב הזה אפשר לשאול את התלמידים מה הם זוכרים מהסיפור (הייתי שואלת אותם בצורה שחוזרת להתחלה):
איך יצאו בני ישראל ממצרים?
מדוע הביא ה' מכות על המצרים?
מדוע משה מבקש מפרעה לשלוח את העם?
מדוע שלח ה' את משה?
איך בכלל הגיעו בני ישראל למצרים?
לספר להם בקצרה את הסיפור: בזמנו של יעקב ובניו היה רעב בארץ וכמו אבותיו לפניו, יעקב וכל משפחתו ירדו למצרים, הם נשארו שם. לאחר כמה שנים קם מלך חדש שלא הכיר את יוסף ומשפחתו, מכיוון שבני ישראל התרבו מאוד הוא חש מאוים ולכן רצה להשמיד אותם, הוא ניסה להטיל עליהם סנקציות, העביד אותם, העניש אותם, בידד אותם ולבסוף הוציא חוק הדורש במפורש להשמיד ולהרוג אותם.
400 שנה היו בני ישראל עבדים במצרים (אפשר להזכיר לתלמידים שה' ניבא על זה לאברהם) לנו כאנשים חופשיים החיים כיום זה נשמע מוזר איך אף אחד לא מתקומם, אבל כאשר מתחילים בחקיקת חוקים שיטתית, ובנוסף אנשים נולדים לתוך המציאות של עבדות, קשה לשנות את המחשבה.
יש לזכור שהעם שיצא ביציאת מצרים זה עם של עבדים, הם נולדו לחיי עבדות וזה מה שהכירו כל חייהם. גם פרעה שהעביד אותם ולאחר מכן כנראה צאצאיו זו כבר הייתה עובדה מוגמרת שיש עם שהוא העבד של מצרים.
פרעה רואה שדרך העינויים לא עוזרת והוא חושב על דרך חדשה להשמיד את העם. הוא מבקש מהמיילדות (הנשים העוזרות לנשים היולדות ללדת) כאשר הן רואות שנולד בן, להרוג אותו מיד!
מדוע יש דרישה להשמיד את הגברים? בגלל התפיסה שהגברים הם החזקים יותר והם אלו שיילחמו במידת הצורך לעומת הנשים.
בשמות פרק ה' משה מגיע עם אהרון אחיו לפרעה ודורש לשחרר את העם כדי שיחגגו לאלוהים שלהם במדבר
מכאן מתחילה שוב מלחמת אגו, פרעה לא מוכן שיגידו לו מה לעשות ומעניש את העם שגם ככה סובל, הוא מעביד אותם עוד יותר קשה. לבסוף לאחר עשר מכות שבגללן המצרים סובלים פרעה משחרר את בני ישראל, לא לפני שהוא שוב מתחרט ורודף אחריהם.
לסיכום - ניתן לראות בסיפור בני ישראל במצרים את המקרה הראשון בתנ"ך של רצון להשמיד את בני ישראל רק משום שהם שייכים לעם מסויים.
המקרה השני שהכי מוכר הוא כמובן סיפור מגילת אסתר שקראנו בפורים. גם שם יש רצון להשמיד עם שלם, העם היהודי, וגם שם זה בעיקר מתוך חשש ואגו.
במגילת אסתר הכל התחיל מכך שמרדכי היהודי סירב להשתחוות להמן האגגי...
אם כן אנו רואים שההיסטוריה חוזרת על עצמה, שנאמר בהגדת פסח אֵלָא שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹרעוֹמְדִים עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵנוּ
לא לעשות כל מלאכה - וְכָל-מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ, בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה
להקריב קורבן לה' - וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה, לַה'
לענות את נפשותיכם - וְעִנִּיתֶם אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם
על פי התורה יום הכיפורים חל בעשור לחודש השביעי. בתורה אין לחודשים שמות עדיין (הפעם הראשונה זה במגילת אסתר), החודשים מוזכרים לפי הסדר שלהם. בנוסף, החודש הראשון בתנ"ך הוא ניסן לכן החודש השביעי הוא תשרי.
ט' בתשרי עד י' בתשרי הוא יום הכיפורים.
המצווה היא להתענות בנפש כדי לכפר החטאים. לא נאמר בתורה כיצד יש לכפר על החטאים, כיצד יש להתענות ועוד. המנהגים המוכרים לנו כיום נכתבו בתקופה יותר מאוחרת.
יש לציין שגם לא נכתב על אילו חטאים יש לכפר ומה נחשב לחטא.
הצום הוא מערב עד ערב. זאת אומרת משקיעת החמה עד לשקיעת החמה ביום שאחרי.
מתוך הפסוקים האלו ופסוקים אחרים המדברים על התענות הנפש הסיקו כיצד יש לענות את הגוף על מנת לענות את הנפש. בנוסף, כיום יש נושאים אחרים הקשורים ליום הכיפורים כמו סליחה, תיקון וחזרה בתשובה.
הפרק הראשון בתנך שכיתות י' לומדים הוא פרק א', מכיוון שזה פרק מוכר וקל לסכם אותו חשבתי לנסות משהו אחר, במקום שאני אסכם כל יום בפרק על הלוח והתלמידים יעתיקו, נלמד את הפרק בצורה שונה, יותר מעניינת (אני מקווה) ותוך כדי הם כבר יתחילו לתרגל את הלמידה העצמאית.
תחילת השיעור - חלוקת הפרק, מכיוון שאני עוד לא יודעת כיצד הם מתמודדים עם פרק שלא למדו אני מעדיפה לעשות בעצמי את חלוקת הפרקים. אני כותבת על הלוח את חלוקת הפרקים + כותרת לכל קטע.
פס' 1-2 הקדמה לבריאת העולם
פס' 3-5 היום הראשון
פס' 6-8 היום השני
פס' 9-13 היום השלישי
פס' 14-19 היום הרביעי
פס' 20-23 היום החמישי
פס' 24-31 היום השישי
* לציין לתלמידים שיום שבת נמצא בפרק ב'.
חלק שני בשיעור הוא לענות על שאלות. יש שאלות על כל קטע, התשובות לשאלות בפסוקים.
המטרה היא תרגול והבנת הפסוקים לבד.
חלק שלישי - תרגול שאלות בגרות על הפרק. לכתוב שאלות בגרות על הלוח, להסביר לתלמידים את השאלות ולענות יחד איתם על הלוח.
חלק רביעי - עבודת כיתה.
לכתוב כיצד מתי כספי מתאר את בריאת העולם בשיר?
לכתוב האם זה דומה למתואר בפסוקים או לא?
מערך השיעור מתאים לשני שיעורים, אפשר במקום עבודת כיתה לתת שיעורי בית.
