כיום במערכת החינוך אנחנו בוחנים את התלמידים במבחנים, בחנים ועבודות כדי לבדוק האם הם הפנימו ולמדו את החומר.
לתוצרים האלה אנחנו נותנים ציון.
הבעיה מתחילה כשהציון המספרי הופך להיות הערך לפיו נמדד התלמיד.
התלמידים הם יותר מאשר הציון שלהם, מה גם שלרוב הציונים הם דיי שרירותיים, אלו ציונים יבשים שלא מעידים כלל על התלמיד עצמו ולרוב גם לא באמת מעידים על הבנה.
רוב הציונים במבחנים מעידים כיום על כמה טוב התלמיד שינן ולמד את החומר. קשה לדעת לפי מבחן האם התלמיד הבין את החומר, האם הוא הפנים, למד משהו חדש, האם הוא יכול ליישם את מה שלמד?
כדי לשנות זאת כדאי לבטל את שיטת הציונים, לעבור להערכה מילולית.
לדעתי כשתלמיד מקבל הערכה מילולית שגם מחמיאה לו וגם כותבת לו איפה טעה זה יותר מועיל ותורם להערכה העצמית שלו מאשר ציון יבש שלא מעיד על התלמיד כלל.
הערכה מילולית תוכל גם לכוון את התלמיד יותר ולעזור לו להבין מה נקודות החולשה שלו במקצוע ומה נקודות החוזק במקצוע.
זה טוב גם למורה מכיוון שזה דורש ממנה להשקיע יותר התלמיד עצמו, להכיר אותו מעבר. לא להסתפק בציון יבש אלא להבין מה נקודות החולשה שלו במקצוע ומכאן למצוא את הדרך לעזור לו.
בנוסף יש לשנות את דרכי הערכת הלמידה של התלמיד, לעשות יותר עבודות בהן התלמיד יצטרך להראות כיצד יישם את מה שלמד ולא רק לבדוק האם הוא זוכר את החומר בעל פה.
הגיע הזמן שמערכת החינוך תתקדם, להוסיף יותר עבודות הערכה קטנות, לבטל את הציונים המספריים ולהתחיל לתת הערכה אישית לכל תלמיד
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה