בפרק ג' מתחיל מעין סיפור עלילה חדש ונכנסת דמות חדשה לסיפור: המן.
מספרים לנו שאחשוורוש גידל את המן בן המדתא האגגי ומינה אותו לתפקיד חשוב שהוא אפילו מעל השרים שלו.
לפי האזכור המשפחתי, חוקרים הניחו כי המן הוא צאצא של אגג מלך עמלק (ששאול לא הרג אותו כפי שנצטווה) ובעצם סיפור המריבה בין המן למרדכי משליך על הסיפור עם בני ישראל ועמלק.
כדי שנבין עד כמה התפקיד של המן היה חשוב מספריםלנו שכל העבדים של המלך היו כורעים ומשתחווים להמן ורק מרדכי לא עשה זאת. מכאן התחילה המריבה.
עבדי המלך שואלים את מרדכי מדוע הוא לא כורע בפני המן, המגילה לא מספרת לנו מה ענה מרדכי אך היא מספרת שהוא המשיך בשלו ולא כרע ברך לפני המן.
המן רואה שעוברים ימים ומרדכי לא כורע לו ברך, הוא מתרגז עליו מפני שהוא מרגיש שמרדכי פגע בכבודו. המן מתכנן נקמה, הוא לא רוצה לפגוע רק במרדכי עצמו, כאשר הוא שומע על מוצאו של מרדכי הוא מחליט להשמיד את כל היהודים שנמצאים במלכות אחשוורוש, בכל האימפריה הפרסית - 127 מדינות!
בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, הוּא-חֹדֶשׁ נִיסָן, בִּשְׁנַת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה, לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ: הִפִּיל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל לִפְנֵי הָמָן, מִיּוֹם לְיוֹם וּמֵחֹדֶשׁ לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים-עָשָׂר--הוּא-חֹדֶשׁ אֲדָר.
בתנ"ך החודשים מתחילים מניסן שהוא החודש בו יצאו ממצרים. בתורה ולאחר מכן גם בנביאים לא מוזכרים החודשים בשמם, אלא רק במספרים. שמות החודשים העבריים הגיעו בזמן גלות בבל ומקורם באכדית.
מספרים לנו שאחשוורוש גידל את המן בן המדתא האגגי ומינה אותו לתפקיד חשוב שהוא אפילו מעל השרים שלו.
לפי האזכור המשפחתי, חוקרים הניחו כי המן הוא צאצא של אגג מלך עמלק (ששאול לא הרג אותו כפי שנצטווה) ובעצם סיפור המריבה בין המן למרדכי משליך על הסיפור עם בני ישראל ועמלק.
כדי שנבין עד כמה התפקיד של המן היה חשוב מספריםלנו שכל העבדים של המלך היו כורעים ומשתחווים להמן ורק מרדכי לא עשה זאת. מכאן התחילה המריבה.
עבדי המלך שואלים את מרדכי מדוע הוא לא כורע בפני המן, המגילה לא מספרת לנו מה ענה מרדכי אך היא מספרת שהוא המשיך בשלו ולא כרע ברך לפני המן.
המן רואה שעוברים ימים ומרדכי לא כורע לו ברך, הוא מתרגז עליו מפני שהוא מרגיש שמרדכי פגע בכבודו. המן מתכנן נקמה, הוא לא רוצה לפגוע רק במרדכי עצמו, כאשר הוא שומע על מוצאו של מרדכי הוא מחליט להשמיד את כל היהודים שנמצאים במלכות אחשוורוש, בכל האימפריה הפרסית - 127 מדינות!
בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, הוּא-חֹדֶשׁ נִיסָן, בִּשְׁנַת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה, לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ: הִפִּיל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל לִפְנֵי הָמָן, מִיּוֹם לְיוֹם וּמֵחֹדֶשׁ לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים-עָשָׂר--הוּא-חֹדֶשׁ אֲדָר.
בתנ"ך החודשים מתחילים מניסן שהוא החודש בו יצאו ממצרים. בתורה ולאחר מכן גם בנביאים לא מוזכרים החודשים בשמם, אלא רק במספרים. שמות החודשים העבריים הגיעו בזמן גלות בבל ומקורם באכדית.
בחודש ניסן המן החליט להפיל פור, זאת אומרת מעין הגרלה, שהגורל יקבע מועד להשמדת היהודים. המועד שנקבע הוא חודש אדר. ברגע שהמן מקבל תאריך הוא ממשיך הלאה בתוכנית הנקמה שלו. הוא הולך למלך ומספר לו על עם מפוזר בין כל העמים, ששונה בדת שלהם והם אינם מקבלים את דת המלך. הוא מציע למלך שיכתוב מכתב לאבד אותם, הכוונה להרוג אותם.
מדוע העם מפוזר? מפני שהשיטה בהגליות הייתה לפזר את הגולים בין המדינות השונות כדי שלא יתאגדו וימרדו במדינה הכובשת, לכן עם ישראל מפוזר בגולה.
הערה נוספת: ההגרלה מתרחשת בשנה ה-12 למלוכת אחשוורוש, עברו בערך 8 שנים מאז הומלכה אסתר למלכה.
המלך מסיר את הטבעת שלו, בלי לשאול שאלות ונותן להמן שייכתוב את המכתב שלו וישמיד את היהודים. כאשר קוראים זאת, חשים כעס גדול, איך למלך הזה לא אכפת שהוא הרגע חתם על גזר דין מוות לעם שלם, סתם כי לא מצא חן בעיניי המן שמרדכי היהודי לא משתחווה לו.
אחשוורוש אף אומר לו שייקח את הכסף שהוא צריך ושיעשה עם העם הזה כטוב בעיניו.
בחודש הראשון ביום השלושה עשר נכתבו הספרים עם הציווי על הריגת היהודים. הציווי אומר שיש לאבד (להרוג) את כל היהודים מנער, זקן, טף ונשים ביום שנקבע הוא היום השלושה עשר בחודש ה-12. י"ג באדר.
לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת-כָּל-הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד-זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד, בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים-עָשָׂר הוּא-חֹדֶשׁ אֲדָר; וּשְׁלָלָם, לָבוֹז.
הפרק מסתיים בפסוק וְהַמֶּלֶךְ וְהָמָן יָשְׁבוּ לִשְׁתּוֹת, וְהָעִיר שׁוּשָׁן נָבוֹכָה.
לאחר שליחת הספרים המצווים על הריגת היהודים, המן והמלך יושבים לשתות, כאילו כלום לא קרה והם לא ציוו הרגע על השמדת עם שלם, אך האמירה שהעיר שושן נבוכה, מעידה על כך שלאנשי העיר היה קשה עם הציווי. הרי הם מכירים את היהודים במשך שנים, יכול להיות שחלקם התחתנו איתם, הם עובדים איתם, הם השכנים שלהם, הילדים שלהם הולכים ביחד לבית הספר ופתאום ביום בהיר הם מצווים להרוג את כל היהודים והדבר לא יקרה מחר, אלא בעוד שנה רק (בחודש ה-12). שנה שלמה היהודים ושאר העמים בממלכת אחשוורוש יסתובבו בתחושה שהכל עומד להיגמר, חיים על זמן שאול.
לאחר שליחת הספרים המצווים על הריגת היהודים, המן והמלך יושבים לשתות, כאילו כלום לא קרה והם לא ציוו הרגע על השמדת עם שלם, אך האמירה שהעיר שושן נבוכה, מעידה על כך שלאנשי העיר היה קשה עם הציווי. הרי הם מכירים את היהודים במשך שנים, יכול להיות שחלקם התחתנו איתם, הם עובדים איתם, הם השכנים שלהם, הילדים שלהם הולכים ביחד לבית הספר ופתאום ביום בהיר הם מצווים להרוג את כל היהודים והדבר לא יקרה מחר, אלא בעוד שנה רק (בחודש ה-12). שנה שלמה היהודים ושאר העמים בממלכת אחשוורוש יסתובבו בתחושה שהכל עומד להיגמר, חיים על זמן שאול.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה