ברונר במאמרו מציין ארבעה דגמים עיקריים של תודעות של לומדים. כל אחד מהם מדגיש יעדים חינוכיים שונים.
הדגם הראשון הוא ראיית ילדים כלומדים חקיינים: רכישת המיומנות:
כאשר בוגר מדגים או מראה לילד פעולה, ההדגמה מבוססת על אמונתו של המבוגר שהילד מסוגל לעשות זאת וכי הוא מסוגל ללמוד כיצד לעשות את הפעולה. כדי ללמוד מכך הילד צריך לזהות את האמצעים שישמשו אותו להשגת המטרה.
לפי השקפה זו, הנקראת גם השקפה חקיינית, כשירות אפשרית רק באמצעות תרגול.
לא מספיק להדגים איך ולתרגל זאת אלא יש ללמוד מתוך שילוב של אימון והסבר מושגי.
הדגם השני הוא ראיית ילדים כלומדים מהיחשפות דידקטית: רכישת ידע היגדי:
ההוראה הדידקטית מבוססת על ההנחה שיש להציג לתלמידים עובדות, עקרונות וכללי פעולה שאותם יש ללמוד, לזכור וליישם
כאשר מלמדים בדרך זו מניחים מראש שהלומד בור, מה שהתלמיד צריך ללמוד מצוי לפי תפיסה זו בתודעות של המורים כמו בספרים, מפות ועוד. יש לחפש את הידע.
בדגם הוראה זה כשרים אינם נתפסים כידיעה איך לעשות משהו במיומנות אלא כיכולת לרכוש ידע חדש בסיוע כשרים שכליים, לשוניים, מרחביים ועוד.
הדבר אפשרי בעזרת פירוט של מה צריך להילמד. מכאן הגיע המבחן האובייקטיבי (מבחן אמריקאי), הדגם טוען שישנן המון עובדות אך הן לא מועילות כאשר מציעים אותן מראש, הדבר מוסבר בדגם הרביעי.
לפי דגם זה ההוראה היא לא דיאלוג אלא הגדה של האחד לאחר, אם ילד אינו מצליח לבצע כמו שצריך משימה כלשהי, הכישלון מוסבר בהיעדר כשרים שכליים והממסד החינוכי פטור.
הדגם השלישי הוא ראיית הילדים כחושבים: התפתחות חליפין אינטר-סובייקטיבים:
הדגם טוען שיש לבנות מחדש את נקודת המבט של הילד ולהכיר בה בתהליך הלמידה. לפי ההשקפה הזו יש לעסוק בהבנת מה שהילד חושב ואיך הוא מגיע למה שהוא מאמין בו. הדגם אמור לעזור לילד להבין טוב יותר באופן פחות חד-צדדי.
הדגם הרביעי הוא ילדים כבעלי ידע: ניהול של ידע אובייקטיבי:
הוא טוען כי בשלב מוקדם ילדים פוגשים בהבחנה בין מה שידוע לנו לבין משהו שבמובן רחב יותר פשוט "ידוע".
לפי הדגם הרביעי על ההוראה לסייע לילדים לקלוט את ההבחנה בין ידע אישי מצד אחד למה שנחשב תרבות מצד שני. הילדים לא צריכים רק לקלוט את ההבחנה אלא גם להבין את הבסיס שלה, הכוונה מהילדים מרווחים כאשר הם מתחילים להבחין בין מה שידוע לבין מה שידוע להם באופן אישי.
לפי זה אפשר לראות ברעיונות פרטיים או באמונות אישיות התייחסות למה שידוע או למה שרואים כדבר שעמד במבחן הזמן.
לבסוף הוא מסכם כי חינוך בית ספרי אמיתי אינו מוגבל לעולם למודל אחד או אחר של למידה והוראה, כל בית ספר משלב בתוכו את ארבעת הדגמים.
מקורות מידע לקריאה נוספת:
ג'רום ברונר בויקיפדיה
ספרו החדש של ד. אולסון על ג'רום ברונר והמהפכה הקוגניטיבית בחינוך
הספר בכותר - הספרייה המקוונת
הדגם הראשון הוא ראיית ילדים כלומדים חקיינים: רכישת המיומנות:
כאשר בוגר מדגים או מראה לילד פעולה, ההדגמה מבוססת על אמונתו של המבוגר שהילד מסוגל לעשות זאת וכי הוא מסוגל ללמוד כיצד לעשות את הפעולה. כדי ללמוד מכך הילד צריך לזהות את האמצעים שישמשו אותו להשגת המטרה.
לפי השקפה זו, הנקראת גם השקפה חקיינית, כשירות אפשרית רק באמצעות תרגול.
לא מספיק להדגים איך ולתרגל זאת אלא יש ללמוד מתוך שילוב של אימון והסבר מושגי.
הדגם השני הוא ראיית ילדים כלומדים מהיחשפות דידקטית: רכישת ידע היגדי:
ההוראה הדידקטית מבוססת על ההנחה שיש להציג לתלמידים עובדות, עקרונות וכללי פעולה שאותם יש ללמוד, לזכור וליישם
כאשר מלמדים בדרך זו מניחים מראש שהלומד בור, מה שהתלמיד צריך ללמוד מצוי לפי תפיסה זו בתודעות של המורים כמו בספרים, מפות ועוד. יש לחפש את הידע.
בדגם הוראה זה כשרים אינם נתפסים כידיעה איך לעשות משהו במיומנות אלא כיכולת לרכוש ידע חדש בסיוע כשרים שכליים, לשוניים, מרחביים ועוד.
הדבר אפשרי בעזרת פירוט של מה צריך להילמד. מכאן הגיע המבחן האובייקטיבי (מבחן אמריקאי), הדגם טוען שישנן המון עובדות אך הן לא מועילות כאשר מציעים אותן מראש, הדבר מוסבר בדגם הרביעי.
לפי דגם זה ההוראה היא לא דיאלוג אלא הגדה של האחד לאחר, אם ילד אינו מצליח לבצע כמו שצריך משימה כלשהי, הכישלון מוסבר בהיעדר כשרים שכליים והממסד החינוכי פטור.
הדגם השלישי הוא ראיית הילדים כחושבים: התפתחות חליפין אינטר-סובייקטיבים:
הדגם טוען שיש לבנות מחדש את נקודת המבט של הילד ולהכיר בה בתהליך הלמידה. לפי ההשקפה הזו יש לעסוק בהבנת מה שהילד חושב ואיך הוא מגיע למה שהוא מאמין בו. הדגם אמור לעזור לילד להבין טוב יותר באופן פחות חד-צדדי.
הדגם הרביעי הוא ילדים כבעלי ידע: ניהול של ידע אובייקטיבי:
הוא טוען כי בשלב מוקדם ילדים פוגשים בהבחנה בין מה שידוע לנו לבין משהו שבמובן רחב יותר פשוט "ידוע".
לפי הדגם הרביעי על ההוראה לסייע לילדים לקלוט את ההבחנה בין ידע אישי מצד אחד למה שנחשב תרבות מצד שני. הילדים לא צריכים רק לקלוט את ההבחנה אלא גם להבין את הבסיס שלה, הכוונה מהילדים מרווחים כאשר הם מתחילים להבחין בין מה שידוע לבין מה שידוע להם באופן אישי.
לפי זה אפשר לראות ברעיונות פרטיים או באמונות אישיות התייחסות למה שידוע או למה שרואים כדבר שעמד במבחן הזמן.
לבסוף הוא מסכם כי חינוך בית ספרי אמיתי אינו מוגבל לעולם למודל אחד או אחר של למידה והוראה, כל בית ספר משלב בתוכו את ארבעת הדגמים.
מקורות מידע לקריאה נוספת:
ג'רום ברונר בויקיפדיה
ספרו החדש של ד. אולסון על ג'רום ברונר והמהפכה הקוגניטיבית בחינוך
הספר בכותר - הספרייה המקוונת
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה