(א)וַיִּשְׁמַע אֶת-דִּבְרֵי בְנֵי-לָבָן לֵאמֹר לָקַח יַעֲקֹב אֵת כָּל-אֲשֶׁר לְאָבִינוּ וּמֵאֲשֶׁר לְאָבִינוּ עָשָֹה אֵת כָּל-הַכָּבֹד הַזֶּה:
(ב)וַיַּרְא יַעֲקֹב אֶת-פְּנֵי לָבָן וְהִנֵּה אֵינֶנּוּ עִמּוֹ כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם:
(ג)וַיֹּאמֶר יְהוָֹה אֶל-יַעֲקֹב שׁוּב אֶל-אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ וּלְמוֹלַדְתֶּךָ וְאֶהְיֶה עִמָּךְ:
לאחר מה שיעקב עשה ללבן, התרגיל עם הצאן הנקוד והטלוא, הוא רואה שלבן לא כמו תמיד וגם ה' אומר לו לחזור לארץ אבותיו.
(ד)וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב וַיִּקְרָא לְרָחֵל וּלְלֵאָה הַשָּׂדֶה אֶל-צֹאנוֹ:
(ה)וַיֹּאמֶר לָהֶן רֹאֶה אָנֹכִי אֶת-פְּנֵי אֲבִיכֶן כִּי-אֵינֶנּוּ אֵלַי כִּתְמֹל שִׁלְשֹׁם וֵאלהֵי אָבִי הָיָה עִמָּדִי:
(ו)וְאַתֵּנָה יְדַעְתֶּן כִּי בְּכָל-כֹּחִי עָבַדְתִּי אֶת-אֲבִיכֶן:
(ז)וַאֲבִיכֶן הֵתֶל בִּי וְהֶחֱלִף אֶת-מַשְֹכֻּרְתִּי עֲשֶֹרֶת מֹנִים וְלא-נְתָנוֹ אֱלהִים לְהָרַע עִמָּדִי:
(ח)אִם-כֹּה יֹאמַר נְקֻדִּים יִהְיֶה שְֹכָרֶךָ וְיָלְדוּ כָל-הַצֹּאן נְקֻדִּים וְאִם-כֹּה יֹאמַר עֲקֻדִּים יִהְיֶה שְֹכָרֶךָ וְיָלְדוּ כָל-הַצֹּאן עֲקֻדִּים:
(ט)וַיַּצֵּל אֱלהִים אֶת-מִקְנֵה אֲבִיכֶם וַיִּתֶּן-לִי:
(י)וַיְהִי בְּעֵת יַחֵם הַצֹּאן וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֵרֶא בַּחֲלוֹם וְהִנֵּה הָעֲתֻּדִים הָעֹלִים עַל-הַצֹּאן עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּבְרֻדִּים: (יא)וַיֹּאמֶר אֵלַי מַלְאַךְ הָאֱלהִים בַּחֲלוֹם יַעֲקֹב וָאֹמַר הִנֵּנִי:
(יב)וַיֹּאמֶר שָֹא-נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה כָּל-הָעֲתֻּדִים הָעֹלִים עַל-הַצֹּאן עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּבְרֻדִּים כִּי רָאִיתִי אֵת כָּל-אֲשֶׁר לָבָן עֹשֶֹה לָּךְ:
(יג)אָנֹכִי הָאֵל בֵּית-אֵל אֲשֶׁר מָשַׁחְתָּ שָּׁם מַצֵּבָה אֲשֶׁר נָדַרְתָּ לִּי שָׁם נֶדֶר עַתָּה קוּם צֵא מִן-הָאָרֶץ הַזֹּאת וְשׁוּב אֶל-אֶרֶץ מוֹלַדְתֶּךָ:
יעקב אומר ללאה ורחל שהגיע הזמן לעזוב, הוא מספר להן על קורותיו אותו עם לבן אביהן, ועל צו ה'.
(יד)וַתַּעַן רָחֵל וְלֵאָה וַתֹּאמַרְנָה לוֹ הַעוֹד לָנוּ חֵלֶק וְנַחֲלָה בְּבֵית אָבִינוּ:
(טו)הֲלוֹא נָכְרִיּוֹת נֶחְשַׁבְנוּ לוֹ כִּי מְכָרָנוּ וַיֹּאכַל גַּם-אָכוֹל אֶת-כַּסְפֵּנוּ:
(טז)כִּי כָל-הָעֹשֶׁר אֲשֶׁר הִצִּיל אֱלהִים מֵאָבִינוּ לָנוּ הוּא וּלְבָנֵינוּ וְעַתָּה כֹּל אֲשֶׁר אָמַר אֱלהִים אֵלֶיךָ עֲשֵֹה:
נשותיו של יעקב, רחל ולאה, אומרות לו שהן מוכנות לעזוב, הן אומרות שאין להן שום חלק ונחלה בבית אבינו, הן מרירות וכועסות על היחס שלו כלפיהן כל השנים, הן טוענות שאביהן מכר אותן ולכן אין להן שום חלק איתו.
(יז)וַיָּקָם יַעֲקֹב וַיִּשָּׂא אֶת-בָּנָיו וְאֶת-נָשָׁיו עַל-הַגְּמַלִּים:
(יח)וַיִּנְהַג אֶת-כָּל-מִקְנֵהוּ וְאֶת-כָּל-רְכֻשׁוֹ אֲשֶׁר רָכָשׁ מִקְנֵה קִנְיָנוֹ אֲשֶׁר רָכַשׁ בְּפַדַּן אֲרָם לָבוֹא אֶל-יִצְחָק אָבִיו אַרְצָה כְּנָעַן:
(יט)וְלָבָן הָלַךְ לִגְזֹז אֶת-צֹאנוֹ וַתִּגְנֹב רָחֵל אֶת-הַתְּרָפִים אֲשֶׁר לְאָבִיהָ:
(כ)וַיִּגְנֹב יַעֲקֹב אֶת-לֵב לָבָן הָאֲרַמִּי עַל-בְּלִי הִגִּיד לוֹ כִּי בֹרֵחַ הוּא:
(כא)וַיִּבְרַח הוּא וְכָל-אֲשֶׁר-לוֹ וַיָּקָם וַיַּעֲבֹר אֶת-הַנָּהָר וַיָּשֶֹם אֶת-פָּנָיו הַר הַגִּלְעָד:
יעקב לוקח את בניו ונשותיו וכל רכושו ובורח בלי להגיד לו.
(כב)וַיֻּגַּד לְלָבָן בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי כִּי בָרַח יַעֲקֹב:
(כג)וַיִּקַּח אֶת-אֶחָיו עִמּוֹ וַיִּרְדֹּף אַחֲרָיו דֶּרֶךְ שִׁבְעַת יָמִים וַיַּדְבֵּק אֹתוֹ בְּהַר הַגִּלְעָד:
(כד)וַיָּבֹא אֱלהִים אֶל-לָבָן הָאֲרַמִּי בַּחֲלם הַלָּיְלָה וַיֹּאמֶר לוֹ הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן-תְּדַבֵּר עִם-יַעֲקֹב מִטּוֹב עַד-רָע: (כה)וַיַּשֵּׂג לָבָן אֶת-יַעֲקֹב וְיַעֲקֹב תָּקַע אֶת-אָהֳלוֹ בָּהָר וְלָבָן תָּקַע אֶת-אֶחָיו בְּהַר הַגִּלְעָד:
(כו)וַיֹּאמֶר לָבָן לְיַעֲקֹב מֶה עָשִֹיתָ וַתִּגְנֹב אֶת-לְבָבִי וַתְּנַהֵג אֶת-בְּנֹתַי כִּשְׁבֻיוֹת חָרֶב:
(כז)לָמָּה נַחְבֵּאתָ לִבְרֹחַ וַתִּגְנֹב אֹתִי וְלא-הִגַּדְתָּ לִּי וָאֲשַׁלֵּחֲךָ בְּשִֹמְחָה וּבְשִׁרִים בְּתֹף וּבְכִנּוֹר:
(כח)וְלא נְטַשְׁתַּנִי לְנַשֵּׁק לְבָנַי וְלִבְנֹתָי עַתָּה הִסְכַּלְתָּ עֲשֹוֹ:
(כט)יֶשׁ-לְאֵל יָדִי לַעֲשֹוֹת עִמָּכֶם רָע וֵאלהֵי אֲבִיכֶם אֶמֶשׁ אָמַר אֵלַי לֵאמֹר הִשָּׁמֶר לְךָ מִדַּבֵּר עִם-יַעֲקֹב מִטּוֹב עַד-רָע:
(ל)וְעַתָּה הָלךְ הָלַכְתָּ כִּי-נִכְסֹף נִכְסַפְתָּה לְבֵית אָבִיךָ לָמָּה גָנַבְתָּ אֶת-אֱלהָי:
ביום השלישי מספרים ללבן שיעקב ברח, לבן לוקח את משפחתו ורודף אחרי יעקב ומשפחתו במשך שבעה ימים, שם נגלה אל לבן אלוהים שמזהיר אותו לא לדבר עם יעקב.
לבן משיג את יעקב וטוען כנגדו שהוא ברח והוא לא מבין למה הוא ברח בלי להגיד לו שהוא עוזב.
לבן מעמיד פני תמים כאילו לא עשה דבר רע ליעקב, רחל ולאה במהלך כל השנים שהם גרו אצלו.
לבסוף לבן מאשים את יעקב שגנב את אלוהיו של לבן.
מכאן אנו מסיקים שלבן לא האמין בה' אלא באלילים.
(לא)וַיַּעַן יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר לְלָבָן כִּי יָרֵאתִי כִּי אָמַרְתִּי פֶּן-תִּגְזֹל אֶת-בְּנוֹתֶיךָ מֵעִמִּי:
(לב)עִם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶת-אֱלהֶיךָ לא יִחְיֶה נֶגֶד אַחֵינוּ הַכֶּר-לְךָ מָה עִמָּדִי וְקַח-לָךְ וְלא-יָדַע יַעֲקֹב כִּי רָחֵל גְּנָבָתַם:
(לג)וַיָּבֹא לָבָן בְּאֹהֶל-יַעֲקֹב וּבְאֹהֶל לֵאָה וּבְאֹהֶל שְׁתֵּי הָאֲמָהֹת וְלא מָצָא וַיֵּצֵא מֵאֹהֶל לֵאָה וַיָּבֹא בְּאֹהֶל רָחֵל: (לד)וְרָחֵל לָקְחָה אֶת-הַתְּרָפִים וַתְּשִֹמֵם בְּכַר הַגָּמָל וַתֵּשֶׁב עֲלֵיהֶם וַיְמַשֵּׁשׁ לָבָן אֶת-כָּל-הָאֹהֶל וְלא מָצָא: (לה)וַתֹּאמֶר אֶל-אָבִיהָ אַל-יִחַר בְּעֵינֵי אֲדֹנִי כִּי לוֹא אוּכַל לָקוּם מִפָּנֶיךָ כִּי-דֶרֶךְ נָשִׁים לִי וַיְחַפֵּשֹ וְלא מָצָא אֶת-הַתְּרָפִים:
(לו)וַיִּחַר לְיַעֲקֹב וַיָּרֶב בְּלָבָן וַיַּעַן יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר לְלָבָן מַה-פִּשְׁעִי מַה חַטָּאתִי כִּי דָלַקְתָּ אַחֲרָי:
(לז)כִּי-מִשַּׁשְׁתָּ אֶת-כָּל-כֵּלַי מַה-מָּצָאתָ מִכֹּל כְּלֵי-בֵיתֶךָ שִֹים כֹּה נֶגֶד אַחַי וְאַחֶיךָ וְיוֹכִיחוּ בֵּין שְׁנֵינוּ:
(לח)זֶה עֶשְֹרִים שָׁנָה אָנֹכִי עִמָּךְ רְחֵלֶיךָ וְעִזֶּיךָ לא שִׁכֵּלוּ וְאֵילֵי צֹאנְךָ לא אָכָלְתִּי:
(לט)טְרֵפָה לא-הֵבֵאתִי אֵלֶיךָ אָנֹכִי אֲחַטֶּנָּה מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנָּה גְּנֻבְתִי יוֹם וּגְנֻבְתִי לָיְלָה:
(מ)הָיִיתִי בַיּוֹם אֲכָלַנִי חֹרֶב וְקֶרַח בַּלָּיְלָה וַתִּדַּד שְׁנָתִי מֵעֵינָי:
(מא)זֶה-לִּי עֶשְֹרִים שָׁנָה בְּבֵיתֶךָ עֲבַדְתִּיךָ אַרְבַּע-עֶשְֹרֵה שָׁנָה בִּשְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים בְּצֹאנֶךָ וַתַּחֲלֵף אֶת-מַשְֹכֻּרְתִּי עֲשֶֹרֶת מֹנִים:
(מב)לוּלֵי אֱלהֵי אָבִי אֱלהֵי אַבְרָהָם וּפַחַד יִצְחָק הָיָה לִי כִּי עַתָּה רֵיקָם שִׁלַּחְתָּנִי אֶת-עָנְיִי וְאֶת-יְגִיעַ כַּפַּי רָאָה אֱלהִים וַיּוֹכַח אָמֶשׁ:
יעקב כועס על לבן וטוען נגדו שפחד שהוא ייקח את רחל ולאה ממנו ולא ייתן להן ללכת איתו. הוא אומר לו שהוא מוזמן לחפש אצלם ומי שיימצא שלקח את התרפים (פסלי אלילים) ייענש.
לבן מחפש בכל האוהלים ולא מוצא, רחל מחביאה את התרפים ומתיישבת עליהם, כאשר לבן מגיע אליה היא אומרת לו שהיא לא יכולה לקום כי היא במחזור.
לבן לא מוצא את התרפים ויעקב כועס מאוד על לבן ומטיח בו את כל המעשים הרעים שלבן עשה כלפיו במהלך כל השנים האלה.
(מג)וַיַּעַן לָבָן וַיֹּאמֶר אֶל-יַעֲקֹב הַבָּנוֹת בְּנֹתַי וְהַבָּנִים בָּנַי וְהַצֹּאן צֹאנִי וְכֹל אֲשֶׁר-אַתָּה רֹאֶה לִי הוּא וְלִבְנֹתַי מָה-אֶעֱשֶֹה לָאֵלֶּה הַיּוֹם אוֹ לִבְנֵיהֶן אֲשֶׁר יָלָדוּ:
(מד)וְעַתָּה לְכָה נִכְרְתָה בְרִית אֲנִי וָאָתָּה וְהָיָה לְעֵד בֵּינִי וּבֵינֶךָ:
(מה)וַיִּקַּח יַעֲקֹב אָבֶן וַיְרִימֶהָ מַצֵּבָה:
(מו)וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְאֶחָיו לִקְטוּ אֲבָנִים וַיִּקְחוּ אֲבָנִים וַיַּעֲשֹוּ-גָל וַיֹּאכְלוּ שָׁם עַל-הַגָּל:
(מז)וַיִּקְרָא-לוֹ לָבָן יְגַר שָֹהֲדוּתָא וְיַעֲקֹב קָרָא לוֹ גַּלְעֵד:
(מח)וַיֹּאמֶר לָבָן הַגַּל הַזֶּה עֵד בֵּינִי וּבֵינְךָ הַיּוֹם עַל-כֵּן קָרָא-שְׁמוֹ גַּלְעֵד:
(מט)וְהַמִּצְפָּה אֲשֶׁר אָמַר יִצֶף יְהוָֹה בֵּינִי וּבֵינֶךָ כִּי נִסָּתֵר אִישׁ מֵרֵעֵהוּ:
(נ)אִם-תְּעַנֶּה אֶת-בְּנֹתַי וְאִם-תִּקַּח נָשִׁים עַל-בְּנֹתַי אֵין אִישׁ עִמָּנוּ רְאֵה אֱלהִים עֵד בֵּינִי וּבֵינֶךָ:
(נא)וַיֹּאמֶר לָבָן לְיַעֲקֹב הִנֵּה הַגַּל הַזֶּה וְהִנֵּה הַמַּצֵּבָה אֲשֶׁר יָרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ:
(נב)עֵד הַגַּל הַזֶּה וְעֵדָה הַמַּצֵּבָה אִם-אָנִי לא-אֶעֱבֹר אֵלֶיךָ אֶת-הַגַּל הַזֶּה וְאִם-אַתָּה לא-תַעֲבֹר אֵלַי אֶת-הַגַּל הַזֶּה וְאֶת-הַמַּצֵּבָה הַזֹּאת לְרָעָה:
(נג)אֱלהֵי אַבְרָהָם וֵאלהֵי נָחוֹר יִשְׁפְּטוּ בֵינֵינוּ אֱלהֵי אֲבִיהֶם וַיִּשָּׁבַע יַעֲקֹב בְּפַחַד אָבִיו יִצְחָק:
(נד)וַיִּזְבַּח יַעֲקֹב זֶבַח בָּהָר וַיִּקְרָא לְאֶחָיו לֶאֱכָל-לָחֶם וַיֹּאכְלוּ לֶחֶם וַיָּלִינוּ בָּהָר:
לבן אומר ליעקב שכל מה שיש לו שייך ללבן, אבל הוא מוכן לכרות עם יעקב ברית, יעקב מסכים ולוקח אבן וכך גם שאר האנשים והם מקימים גל אבנים.
לבן קורא לו "יגר שהדותא" ואילו יעקב קורא לו "גלעד". גם כאן רואים את ההבדל בתרבויות והשפות השונות של יעקב ולבן.
הם קובעים שאף אחד מהם לא יעבור את הגל אבנים וזה יסמן את הגבול ביניהם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה