יעקב הוא אחד משלושת האבות המרכזיים של האומה היהודית כיום. היחס אליו הוא שהוא האבא של בני ישראל שהרי על שמו אנו נקראים, ישראל. אולם בנערותו יעקב לא היה טלית שכולה תכלת, התנ"ך מספר על יעקב כמה סיפורים שאינם נוחים לנו לקריאה ומראים לנו צד אחר באופיו של אבי האומה.
הניסיון הראשון להיות הבכור לא הצליח ליעקב, הוא רוצה להשיג את הבכורה. אי אפשר להשיג בכורה אם לא נולדת בכור אבל זה לא יעצור את יעקב. יעקב חיכה לשעת כושר והיא הגיעה לבסוף, עשיו יצא לציד וכאשר חזר חיכה לו נזיד עדשים. הגישה הביקורתית כלפי יעקב אומרת שהוא ידע שעשיו יחזור עייף ורעב מהציד "וַיִּגְדְּלוּ, הַנְּעָרִים, וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד, אִישׁ שָׂדֶה "(בראשית כ"ה 27) "וַיָּזֶד יַעֲקֹב, נָזִיד; וַיָּבֹא עֵשָׂו מִן-הַשָּׂדֶה, וְהוּא עָיֵף."(בראשית כ"ה 29), הוא גם ידע את יחסו הבזוי של עשיו לבכורה ולכן תכנן הכל כך שהתנאים יתאימו לבקשה וייגרמו לעשיו להסכים. יש ליעקב הזדמנות אחת, אם עשיו יסרב יהיה קשה לנסות שוב להשיג את הבכורה. עשיו חוזר עייף ורעב ומבקש מיעקב לאכול מנזיד העדשים "וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל-יַעֲקֹב, הַלְעִיטֵנִי נָא מִן-הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה--כִּי עָיֵף, אָנֹכִי" (בראשית כ"ה 30). אולי המאכל הזה היה אחד האהובים על עשיו, ניתן רק לשער זאת ובמידה וכן זה רק מוסיף לתוכנית הערמומית של יעקב. פעמיים הכתוב חוזר על כך שעשיו עייף, כנראה כדי להדגיש זאת ולהראות את הפגיעות שלו לעומת יעקב התככן שניצל את העייפות של עשיו לבקשה של דבר חשוב.
יעקב לא מסכים ישר לבקשה, הוא רוצה משהו בתמורה, את הבכורה. "וַיֹּאמֶר, יַעֲקֹב: מִכְרָה כַיּוֹם אֶת-בְּכֹרָתְךָ, לִי." (בראשית כ"ה 31) עשיו לא מבין מדוע הבכורה כל כך חשובה, אבל זה ממש לא מעניין אותו כרגע, הוא מרגיש כאילו הוא עומד למות, הוא הרי עייף ורעב. "וַיֹּאמֶר עֵשָׂו, הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת; וְלָמָּה-זֶּה לִי, בְּכֹרָה." (בראשית כ"ה 32). מבחינת עשיו הוא מסכים לזה, העיקר שיעקב ייתן לו לאכול ויעזוב אותו בשקט. אבל יעקב לא מוותר, יעקב חכם והוא תכנן את זה עד לפרט האחרון, אם הוא יסכים וייתן לעשיו את הנזיד, עשיו יכול להתחרט אחרי שיאכל ויעקב יפסיד, לכן יעקב מתעקש שעשיו יישבע לו על כך. "וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב, הִשָּׁבְעָה לִּי כַּיּוֹם, וַיִּשָּׁבַע, לוֹ; וַיִּמְכֹּר אֶת-בְּכֹרָתוֹ, לְיַעֲקֹב. לד וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו, לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים, וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ, וַיָּקָם וַיֵּלַךְ; וַיִּבֶז עֵשָׂו, אֶת-הַבְּכֹרָה." (בראשית כ"ה 33-34) עשיו נשבע ליעקב ומוכר לו את הבכורה בעבור נזיד עדשים. התורה מראה על ידי תיאור מעשיו של עשיו עד כמה הבכורה לא הייתה חשובה לו. הוא אוכל, שותה, קם והולך, הוא כביכול מתעלם ממה שקרה עכשיו, זה לא מעניין אותו במיוחד, וכדי שנבין זאת היטב התורה אומרת במפורש שעשיו בז את הבכורה. הוא כנראה לא מבין בדיוק מה זה נותן לו הבכורה. רק לאחר מכן בפרק הבא הוא יגלה את המחיר ששילם.
בבראשית כ"ז מסופר לנו שיצחק מזדקן ומרגיש שהגיע זמנו, הוא רוצה לברך את בניו לפני מותו ובעיקר את בנו הבכור כפי שהיה מקובל באותו זמן (גם יעקב לפני מותו בירך את בניו). יצחק קורא לעשיו ומבקש ממנו שיילך לצוד ציד, יכין אוכל ואז יצחק יברך אותו. אנו מסיקים מפסוקים אלו כי יצחק אינו יודע דבר על מכירת הבכורה וכנראה גם לא סיפרו לו, מבחינתו עשיו הוא הבכור והוא הולך לקבל את ברכת הבכורה. רבקה שומעת את חילופי הדברים וקוראת ליעקב, בנה המועדף, מספרת לו מה הולך לקרות ומכינה תוכנית איך להשיג את ברכת הבכורה. אם קודם יעקב תכנן בעצמו איך להשיג את הבכורה, הפעם אמא שלו עושה זאת בשבילו מתכננת איך להשיג את הברכה של הבכורה. לא ידוע לנו אם רבקה יודעת על מקרה נזיד העדשים, לדעתי היא כן ידעה ולכן שיתפה פעולה, ותכננה את התוכנית הזאת כדי להשלים את הפיכתו של יעקב לבכור במשפחה במקום עשיו. רבקה מנצלת את חולשתו של בעלה, יצחק. התורה מקמצת במילים ולכן כל פרט שהיא מזכירה הוא חשוב. התורה פותחת את הפרק באזכור שיצחק מתחיל להתעוור "וַיְהִי כִּי-זָקֵן יִצְחָק, וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת" (בראשית כ"ז 1), לאחר מכן אנו רואים כיצד הדבר בא לידי ביטוי כאשר הוא אינו יכול להבדיל בין בניו ומסתמך על חושים אחרים שמטעים אותו. רבקה יודעת זאת ולכן מנצלת את זה לטובתה ולטובת יעקב, היא גורמת ליצחק להתבלבל בחושיו ולא לסמוך עליהם וכך קרה שיצחק בירך את יעקב במקום את עשיו בברכת הבכורה שהיא יותר נחשבת ומפורטת.
כאשר הדבר מתגלה יצחק נחרד חרדה גדולה "וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה, גְּדֹלָה עַד-מְאֹד" (בראשית כ"ז 33) ואילו עשיו מגיב על כך עוד יותר קשה "כִּשְׁמֹעַ עֵשָׂו, אֶת-דִּבְרֵי אָבִיו, וַיִּצְעַק צְעָקָה, גְּדֹלָה וּמָרָה עַד-מְאֹד" (בראשית כ"ז 34) כאשר הוא מגלה שזה יעקב הוא מבין שרימה אותו "וַיֹּאמֶר הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב, וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם--אֶת-בְּכֹרָתִי לָקָח, וְהִנֵּה עַתָּה לָקַח בִּרְכָתִי" (בראשית כ"ז 36) עשיו מבין את גודל הטעות שלו ואת המחיר ששילם על השאננות והזלזול שלו. יעקב לקח לו את הבכורה ועכשיו את הברכה.
אם נרצה להגן על יעקב נוכל לומר שלעשיו הייתה זכות בחירה אם להסכים למכירת הבכורה, בנוסף מכיוון שהוא הסכים למכירת הבכורה, הוא אינו נחשב בכור ולכן הוא אינו צריך לקבל את ברכת הבכורה אלא רק מי שהוא הבכור, שזה יעקב.
מצד שני, יעקב הרי תכנן זאת כך שעשיו לא יוכל להתנגד ויסכים, וגם כאן הוא מרמה את עשיו.
יעקב ורבקה מרמים את יצחק ועשיו, ועל כך שניהם נענשו. רבקה נענשה בכך שגרמה לסכסוך בין האחים שהגיע לשנאה של עשיו כלפי יעקב ורצון להרוג אותו. יעקב כדי להתחמק מכך בורח ורבקה לא תזכה יותר לראות אותו. התורה אינה מציינת את מותה של רבקה ואנו יכולים להניח שרבקה ויעקב לא זכו להתראות יותר.
יעקב נענש על ידי כך שנאלץ לעזוב את משפחתו ואת כל המוכר לו ולברוח לארץ זרה מפני כעסו של אחיו, עשיו. הוא הגיע לביתו של לבן שרימה אותו ונתן לו את לאה במקום את רחל, יעקב נאלץ לעבוד כ-20 שנה אצל לבן עד שהחליט לחזור ולהיפגש עם אחיו, אך במשך כל אותו זמן הוא חי בפחד שאחיו יימצא אותו ויהרוג אותו כפי שנשבע.
בבראשית ל"ב שמו של יעקב משתנה בעקבות הפגישה עם המלאך, הוא מקבל את השם ישראל. הדבר מעיד כנראה גם על שינוי באופיו, יעקב ריצה את עונשו. שמו הקודם, יעקב, הוא מלשון לעקוב, לרמות וזה התאים לאופי שלו, אולם כעת משנבחר להיות אבי האומה יש לשנות את שמו ואת אופיו, לכן הוא נקרא ישראל, מלשון ישר. "וַיֹּאמֶר, לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ--כִּי, אִם-יִשְׂרָאֵל: כִּי-שָׂרִיתָ עִם-אֱלֹהִים וְעִם-אֲנָשִׁים, וַתּוּכָל." (29)
לקריאה נוספת http://mikranet.cet.ac.il/mikradidact/pages/item.asp?item=23398
לקריאה נוספת http://mikranet.cet.ac.il/mikradidact/pages/item.asp?item=23398
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה