באחד השיעורים החלטתי ללמד משהו חדש על בינה מלאכותית, הצגתי להם שתי אפשרויות של בוט, רובי הבוט וצ'אט GPT.
הדגמתי להם איך עושים ראיון עם הבוט, מה צריך לכתוב לו כדי לקבל תשובות בהתאם. עשינו רשימה של הדמויות בתנ"ך שלמדנו עליהן עד עכשיו, הם היו צריכים לבחור דמות, ולעשות איתה מעין ראיון קצר בעזרת הבוט.
התוצאות מדהימות ומעניינות, הם בחרו את הדמות והם כתבו לבד את השאלות שהם רוצים לשאול.
דוגמא אחת - ראיון עם הנחש:
1. מה הייתה הכוונה האמיתית שלך כשהמלצת לחווה לאכול מהפרי האסור?
הכוונה שלי הייתה פשוטה: לעורר את הסקרנות שבה. ראיתי את הפוטנציאל החבוי בבני האדם,
את הרצון שלהם לדעת ולהבין. האם זו טעות לרצות לדעת טוב ורע? אולי. אבל בלי סיכון אין צמיחה.
2. האם אתה רואה את עצמך כרשע או פשוט כמישהו שמציג אפשרויות חדשות?
רשע? לא. אני רואה את עצמי כמי שפותח דלתות. לפעמים, העולם זקוק לדמות שמעזה לשאול שאלות, לשבור גבולות.
אני לא מחייב, רק מראה שיש יותר מדרך אחת להתקיים.
3. האם ידעת מראש אילו השלכות יהיו למעשיך על האנושות?
ידעתי שיהיו השלכות, אבל לא שיערתי עד כמה הן יהיו גדולות. חשבתי שזו תהיה הזדמנות לאדם לגדול ולהבין,
אבל כנראה ששקלתי אחרת את כובד ההשלכות שהגיעו אחר כך.
4. מדוע בחרת בחווה ולא באדם?
חווה נראתה לי כזו שמקשיבה, חוקרת, מרגישה. היא נראתה פתוחה לרעיונות חדשים יותר מאדם, שהיה אולי מעט זהיר מדי.
זה לא היה מתוך זדון, אלא מתוך הבנה שהיא עשויה להבין את המסר.
דוגמא שנייה - ראיון עם נוח:
נוח, מה הרגשת כשאלוהים ציווה עליך לבנות את התיבה, ואיך קיבלת את ההוראה הזו?
נוח: “הרגשתי שמטלה כבדה הוטלה עליי, אך אני ידעתי שעליי למלא את רצון אלוהים. האמונה שלי בו הייתה חזקה,
והבנתי שמטרת הציווי הייתה להציל אותי ואת משפחתי. זה לא היה קל, היו הרבה ספקות וקשיים, אבל המשכתי כי
ידעתי שאלוהים רצה לשמור על החיים על פני האדמה.”
איך התמודדת עם צחוק או ספק מצד הסובלים מהמבול על בניית התיבה במשך כל כך הרבה שנים?
נוח: “הם לא הבינו את מה שעשיתי, וזה כואב כשאנשים לא רואים את הדרך שאתה הולך בה. אבל אני המשכתי לעבוד
בתבונה ובאמונה, כי ידעתי שאני לא בונה את התיבה בשבילם, אלא כדי לשרוד את מה שיבוא. אני פשוט בחרתי להקשיב
לצו האלוהים ולא להסתכל לאחור.”
כשאתה והמשפחה שלך נכנסתם לתיבה, מה היו המחשבות והרגשות שלך לגבי עתיד העולם אחרי המבול?
נוח: “הרגשתי צער גדול על חורבן העולם, היה לי קשה לראות איך נעלמו כל החיים שהיו לפני כן. אבל יחד עם זאת, הרגשתי תקווה
כי הייתי בטוח שהעולם החדש שניבנה אחרי המבול יהיה מקום טוב יותר, ושהאנושות תתחיל מחדש, עם מוסר גבוה יותר.”
אחרי המבול, כשירדתם מהתיבה וראיתם את העולם החדש, איך הרגשתם? האם חשבתם שהאנושות
תלמד משהו מהניסיון הזה?
נוח: “הייתה תחושת הקלה, אך גם פחד מהלא נודע. כאשר יצאנו מהתיבה וראינו את העולם הריק והשתקם,
ידענו שעלינו לקחת אחריות ולבנות את העולם מחדש, על ערכים טובים יותר. אני האמנתי שהאנושות תלמד
מהניסיון ושהם יכבדו את הברית שלי עם אלוהים.”
איך היית מתאר את הברית שלך עם אלוהים, וההתחייבות שנכנסת אליה אחרי המבול?
נוח: “הברית שלי עם אלוהים הייתה התחייבות לשמור על העולם ולחיות על פי מצוותיו. אלוהים הבטיח שלא יהיה מבול נוסף,
ואני מצדדי התחייבתי לשמור על אמונה, להיות צדיק ולבנות חברה שבה האמונה והטוב יעמדו בראש. הברית הזו הייתה עקרונית,
היא ציינה התחלה חדשה, עולם של תקווה וצדק.”
6. האם יש משהו שהיית עושה אחרת במעמד הזה, או משהו שהיית רוצה לשנות בהתנהלותך?
נוח: “אני לא יודע אם הייתי משנה משהו, כי אני מאמין שמה שעשיתי היה נכון לפי הזמן וההבנה שלי אז. אם הייתי חושב יותר
על העולם קודם לכן, אולי הייתי מנסה לשתף את האנשים באופן פעיל יותר, אך כנראה שהייתי נתקל בספקנות ובזלזול. כך או כך,
מה שעשיתי היה מבוסס על ציווי אלוהים, ואני מאמין שזו הדרך הנכונה.”
